|
|
|
האמנה נתקבלה על-ידי עצרת האומות המאוחדות ביום 20.11.1989 נכנסה לתוקף לגבי 20 המדינות החברות הראשונות ביום 2.9.1990 . האמנה אושררה על-ידי ישראל ביום 4.8.1991 ונכנסה לתוקף ביום 2.11.1991 . מבוא(על-פי אב"י - האגודה הבינלאומית לזכויות הילד -ישראל)המדינות החברות באמנה זו: בסוברן כי, בהתאם לעקרונות המוצהרים במגילת האומות המאוחדות, הכרה בכבודם ובזכויותיהם השוות והבלתי ניתנות לערעור של כל בני-משפחת אנוש הינה היסוד לחופש, לצדק ולשלום בעולם. בשימן אל לבן כי עמי האומות המאוחדות אישרו מחדש במגילת האומות המאוחדות את אמונתם בזכויות אנוש בסיסיות ובכבוד האדם וערכו, והחליטו לפעול למען קידמה סוציאלית ושיפור רמת החיים תוך חופש רב יותר, בהכירן כי האומות המאוחדות, בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ובאמנות הבינלאומיות בדבר זכויות האדם, הצהירו והסכימו שכל אחד זכאי לכל הזכויות והחירויות הקבועות בהן, ללא הבדל מכל סוג שהוא, כגון: גזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי או חברתי, רכוש, לידה או מעמד אחר, בהזכירן כי בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם הצהירו האומות המאוחדות כי ילדות זכאית לתשומת-לב ולסיוע מיוחדים, בהיותן משוכנעות כי המשפחה, כקבוצת היסוד של החברה וכסביבה הטבעית להתפתחותם ורווחתם של כל חבריה, ובפרט של ילדים, מן ההכרח כי יובטחו לה הגנה וסיוע, ככל הנדרש, כך שתוכל לשאת במלוא אחריותה במסגרת הקהילה, בהכירן כי על הילד, לצורך התפתחות מלאה והרמונית של אישיותו, לגדול בסביבה משפחתית, באווירה של אושר, אהבה והבנה, בסוברן כי על הילד לקבל הכנה מלאה לקראת חיים עצמאיים בחברה, ולקבל חינוך ברוח האידיאלים המובעים במגילת האומות המאוחדות, ובמיוחד ברוח השלום, הכבוד, הסובלנות, החופש, השוויון והאחווה, בזוכרן כי הצורך להעניק לילד תשומת-לב מיוחדת הובע בהצהרה ג'נבה בדבר זכויות הילד משנת 1924, ובהצהרה בדבר זכויות הילד שאומצה על-ידי האומות המאוחדות בשנת 1959, והוכר בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (במיוחד בסעיפים 23 ו- 24), באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (במיוחד בסעיף 10), וכן בחוקים ובמסמכים הנוגעים בדבר של סוכנויות מיוחדות וארגונים בינלאומיים הדואגים לרווחתם של הילדים, בזוכרן כי, כפי שצוין בהצהרה בדבר זכויות הילד, שאומצה על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב- 29 בנובמבר 1959, "הילד, בשל אי-בגרותו הפיזית והשכלית, זקוק לביטחונות והשגחה מיוחדים, לרבות הגנה משפטית נאותה בטרם לידה ולאחריה". בהזכירן את הוראות ההצהרה על עקרונות חברתיים ומשפטיים בנוגע להגנה על ילדים ורווחתם, תוך התייחסות מיוחד לסידור באומנה ואימוץ במישור הלאומי והבינלאומי (החלטה 41/85 של העצרת הכללית מיום 3 בדצמבר 1986): כללי המינימום של האומות המאוחדות בנוגע לשיפוט נוער (כללי בייג'ינג) (החלטה 33/40 של העצרת הכללית מיום 29 בנובמבר 1985): וההצהרה בדבר הגנה על נשים וילדים בעת חרום ומאבק מזויין (החלטה 3318 ( XXIX ) של העצרת הכללית מיום 14 בדצמבר 1974: בהכירן כי בכל מדינות העולם ישנם ילדים החיים בתנאים קשים במיוחד, וכי ילדים כאלה זקוקים להתייחסות מיוחדת, בשימן אל לבן את חשיבות המסורות וערי התרבות של כל עם עבור הגנת הילד והתפתחותו, בהכירן בחשיבותו של שיתוף-פעולה בינלאומי לשיפור תנאי החיים של ילדים בכל ארץ, ובפרט בארצות מתפתחות, הסכימו כלהלן:
|
