|
|
צעדים בהתמודדות בשעת אסוןשלום לכם תלמידות ותלמידים יקרים !בחודשים האחרונים אנו עדים לאירועים שונים וקשים בכל חלקי הארץ - המשפיעים על כולנו צעירים כמבוגרים. באשר ביניכם הצעירים יש אולי מי שנחשפו באחרונה - לאירועים בהם חברים או מכרים נפגעו - אנו פונים בדף קשר זה ישירות אליכם. אנו קראו בו, קחו לעצמכם מה שמתאים לכם וספרו לחבריכם אודותיו. נשמח לשמוע גם את דעותיכם, ומחשבותיכם בנושא. אנו בקו-הפתוח לתלמידים נשמח להיות בקשר, לשמוע, להקשיב, לייעץ ולתמוך - בכל עת שתפנו אלינו. הקו-הפתוח, כשמו כן הוא, פתוח אליכם בימים א'- ה' בין 8.00 - 16.00 טלפון: 5602538/9 - 02 חיוג חינם: 003 - 222 - 1800 קו למקרי אלימות 1204 פקס': 5603754 - 02 כתובת: קו-פתוח לפניות תלמידים, משרד החינוך, ירושלים מיקוד: 91911 דואר אלקטרוני:kavpatuach@education.gov.il מידע אמין מאפשר הבנה ותפקוד טובים יותר - שמועות גורמות לעתים לחרדה ובלבול רבים יותר.כאשר קורה אסון, תאונה או פיגוע חשוב שנדע במדויק, עד כמה שניתן, מה קרה, איפה, מי נפגע היכן הוא נמצא וכו'. מידע אמין מאפשר לנו הבנה טובה יותר של הדברים. שמועות גורמות, לעיתים לחרדה רבה יותר, לבלבול, לחוסר בטחון או לדאגה מיותרת. אפשר לקבל מידע מגורמים מוסמכים כמו צבא, משטרה, מוקדי חירום, מד"א, מאמצעי התקשורת ( רדיו, עיתונים או טלוויזיה ) מחברים, ממבוגרים במשפחה, ממבוגרים אחרים בבית-הספר או בתנועת הנוער, או מאנשים שהיו באירוע וחוו אותו בעצמם.תגובות נפוצות ושכיחות למצבי לחץהרבה נכתב ונאמר על זמני חירום ולחץ ואנו רוצים שתדעו ותכירו את התגובות הנפוצות, השכיחות והטבעיות למצבים כאלה.ניתן לזהות במצבים כאלה; שלוש קבוצות עקריות של תגובות:
אלה תגובות הקשורות בדרך כלל, למצבים קשים שחווים אותם ילדים, מתבגרים ומבוגרים גם אם לא התרחשו בסמוך, אליכם. כמו שאומרים לעיתים, "כולנו באותה סירה"… אנו ממליצים לשתף, להיות בקשר, לא להשאר לבד.ובאשר "כולנו באותה סירה" אנו ממליצים לשתף, להיות בקשר, לא להשאר לבד.שתפו את ההורים, בני משפחה אחרים, חברים, מחנך/ת או מורה, יועצת בבית-הספר, הרב בבית-הספר או בקהילה, המדריך/ה בתנועה, רופא המשפחה או פסיכולוג. השיתוף, ברגשות ובמחשבות מקלים, הרבה פעמים את התחושה הקשה. ניתן אז לשמוע מה אחרים חושבים ומרגישים, להתנחם ולנחם אחרים ולקבל תשובות לשאלות שונות. אנו מרגישים חזקים יותר ובטוחים יותר כאשר אנו ביחד ולא לבד. בצד השיחה והדיבור - אפשר גם לבטא רגשות או מחשבות בכתיבה, בציור, פיסול, מוסיקה, משחק, ריקוד או ספורט. לכל אחד ואחת הדרך שלו או שלה להתבטא ולשתף אחרים במה שעובר עליהם. זו גם הזדמנות טובה לקבל מאחרים וגם לחוש את האחר, ש"באותה סירה" לגלות רגישות ואכפתיות ולהציע תמיכה או להפנות לגורמים מטפלים מוסמכים יותר, אם יש צורך ( ראו רשימה בסוף הדף ). איך מתמודדים ? איך מתגברים ? איך הולכים הלאה ?- הנה רשימת צעדים, פעילויות שניתן ומומלץ לעשות על-מנת להמשיך את רציפות היומיום, הפעילויות והחיים.הכי חשוב להיות פעילים - לחזור לסדר היום הקבוע ככל שאפשר, לבקר את מי שנפגעו, עד כמה שניתן, לטלפן, לכתוב או לשלוח אי-מייל. אם נהרג מישהו חלילה, להשתתף ( אם רוצים ) בהלוויה, או בשבעה, להדליק נר, להתפלל או לקיים כל מנהג אחר הנהוג אצלכם במשפחה, בקהילה בבית הספר ובין החברים. לא לשכוח לאכול, לשתות, לנוח ולישון בזמן. ללכת לבית-הספר, לתנועה, לחברים, לעבודה, לפעילויות הפנאי והתחביבים וגם ללמוד ולהכין שיעורים. יתכן שאת כל אלה קשה יותר לקיים קרוב לזמן האירוע הקשה עצמו - אך חשוב להשתדל לחזור לתפקד תוך כמה ימים עד מספר שבועות. שאלו את עצמכם - מה לא השתנה בכם ? במחשבותיכם, באמונות ובערכים שלכם ? האם חוויתם בעבר אירועים יותר קשים והתמודדתם, איך התגברתם ? מה או מי עזר לכם ? מי ומה נשאר עם כל אחד ואחת מכם גם הלאה ? נסו לאמץ דרכים מוכרות, בטחו בעצמכם ובכוחותיכם לעמוד בדברים להתמודד ולהתגבר. שימרו על עצמכם, כל אחד ואחת בדרכו או בדרכה, באמונתו או באמונתה. מן הניסיון ומן המחקר אנו יודעים כי רוב רובו של הנוער מתמודד ומתגבר. יש בידינו גם כתובות נוספות שיוכלו להיות לכם לעזר, אם תרצו, כאשר אתם חשים שאתם זקוקים לסיוע מעמיק או נרחב יותר. כתיבה: נעמי בנר  תאריך עדכון אחרון:25/03/2004 |
