בעקבות ההיסטוריה הארוכה שלנו של מלחמות עם מדינות ערב המקיפות אותנו ובשל החינוך שקיבלנו-
אנו מתנגדים לכל מה שקשור בהן, במקום לצעוד לקראת דרך ארוכה של סובלנות, כבוד, הקשבה, ויתור, אכפתיות, תקשורת, שיתוף פעולה, גישור, הידברות, ידידות ופתיחות בשאיפה ליצור מערכת יחסים טובה ובנויה היטב של קבלת השונה ללא הגבלות, דרך זו יכולה להיסלל ע"י שיתוף ופתרונות לבעיות ונושאים הרלוונטיים והאקטואליים לנו.
כלי עזר חשובים לסלילת הדרך הם: עקשנות על המטרה החשובה, הקשבה וראש פתוח.
יש צורך לפתור את המצב העכשווי בכדי שהמצב העתידי יהיה טוב יותר.
יש לנו אפשרות בחירה בין הסתרת השוני בינינו לבין הפלשתינאים לבין הבלטת השוני ולימוד כיצד לקבלו ולהתמודד איתו- שזוהי הדרך הנכונה והקשה יותר.
חשוב שנוכל להביע דעתנו, לתקשר ולהידבר עם אנשים אשר שונים מאתנו בכדי להכיר יותר את העולם ולהרחיב אופקים, את דעתי בחרתי להביע בשיר שכתבתי ב23.1.00-, שנקרא "חלום של שלום"

הבעיות מתחילות כבר מהחינוך של הילדים הקטנים בגנים ובבתי הספר ועד לייחס האנשים המבוגרים בעבודה אחד אל השני.
אני מאמינה שהחינוך הוא הדבר החשוב ביותר מפני שהוא קובע את ההתנהגות בעתיד ומפני שהוא יכול להפוך את המצב, ולכן, אני מציעה שההסברים והפעילויות על סובלנות, כבוד, הקשבה ותקשורת יתחילו כבר מהגיל הרך ויימשכו לכל אורך שנות הלימוד.
הצעה נוספת לתחום החינוך היא קבלת הפלשתינאים לבתי הספר היהודים בכדי ליצור הידברות, בכדי שילמדו עברית, את מנהגי ישראל ואת ההיסטוריה, ההצעה החלופית היא שנושאים אלו ילמדו בבתי הספר הפלשתינאים.
גם פתיחת מקצוע חדש בבתי הספר- "דרך ארץ וסובלנות" ילמד אותנו את הדרך שבה אנו צריכים לנהוג אחד כלפי השני, בנוסף, יש להפסיק להתרגל לביטויים "היהודים", "הערבים" אלא להגדירנו כישראלים כולם וכולנו בני אדם.

אני חושבת שעידוד הפלשתינאים לבוא לחוגים אצלנו אחר הצהריים ולפעילויות שונות מחוץ למסגרת ביה"ס יעזור להם להיקלט טוב יותר בחברה הישראלית ואף יפתור את בעיית חוסר התקשורת שבינינו שנגרמת עקב החינוך שקיבלנו, בנוסף, אם המורה יתייחס אליהם בכבוד ובנועם ויקבל אותם בזרועות פתוחות- כך ילמדו גם הילדים לעשות ויעשו זאת.

פעילות נוספת לנוער אחה"צ, בנוסף לחוגים היא פתיחת תנועת נוער משולבת, חדשה, ארצית שבה יהיו:
שיחות והבעת דעות, כתיבה, פעילויות משותפות, כגון: טיולים, משחקים, תחרויות וארוחות.
ההצעה החלופית היא מפגשים עם אותן פעילויות.

הציבור מאוד אוהב ספורט ומתחרה ברוח ספורטיבית, אני מציעה שנערוך משחקים בין קבוצות ישראליות- פלשתינאיות לבין קבוצותינו או שנקבל שחקנים פלשתינאים לקבוצות שלנו.

מוסיקה הוא נושא, גם כן, רלוונטי לכולם ובכדי להקטין את הפער והמרחק בינינו ובכדי לגוון ולשנות-
אפשר להוסיף למוסיקה המערבית סלסולים מזרחיים או גוון מזרחי- ערבי.

דרך להכיר טוב יותר אחד את השני ולהעלות את המודעות בקשר להתרחשויות ובקשר לקשרים בינינו היא הוספת ערוץ ישראלי לטלוויזיה הערבית- מה שיכול להביא גם להסכמים וראשים פתוחים יותר.

פרסום התקשורת והכבוד בינינו היא דרך נוספת להעלאת המודעות וליצירת מערכת יחסים, פרסום זה יכול להיעשות ע"י אמצעי התקשורת- פרסומות חוזרות ונשמעות, כתבות ושידורי טלוויזיה (בדומה לתדירות ולהשקעה בנושא זהירות בדרכים).

בנוסף, הפרסום יכול להביא גם לקשרי מסחר, אני חושבת שברגע שהכפרים הערביים יתפתחו ויפתחו שווקים וחנויות גדולות ומרכזיות בהן כולם יוכלו לקנות- הישראלים היהודים יבואו לקנות שם ותתפתח מערכת יחסים בגוון קצת שונה שיכול לתרום רבות לתקשורת בינינו וכמובן האפשרות שיתפתחו גם קשרי מסחר בין ערים שונות.

קשרי המסחר והתקשורת יכולים להיגרם גם מחיים משותפים שיתקיימו אם נשלב את המגורים ונערב את השכונות שלנו עם בתיהם, חיים משותפים ייצרו שכנות טובה ומערכת יחסים בונה.
אם נגור אחד ליד השני נוכל להכיר זה את זה באמת ולהבין כמה שיותר מהר שאנחנו לא כל כך שונים וגם אם כן- נלמד לקבל זאת בהבנה, בנוסף, זהו אחד הפתרונות לפתיחת דלת לשיתוף פעולה.

הבעיה הרצינית והחשובה שלנו היא הדרך בה נוהגים השלטונות בזרים ובפלשתינאים, הפער בשוויון בין אזרחים ישראלים-פלשתינאים לבין היהודים הוא גדול ולכן, יש לנקוט בצמצום הפער באופן מיידי מפני שהמצב אינו הוגן וגם לישראלים - פלשתינאים מגיעות זכויותינו.

חלק גדול מהיחס של השלטונות לפלשתינאים משפיע על היחס של המבוגרים והגישה שלהם, בעבודה, בבית ובכלל, הם מביעים את דעתם ומשפיעים על אחרים ובעיקר על הילדים.
המבוגרים, שלא למדו להיות סובלניים ולכבד, לא נוהגים כך ואינם מוכנים להשתנות מפני שהם בטוחים וקבועים בדעתם, עקב זה מעסיקים אינם מוכנים להעסיק ערבים, עובדים אינם מוכנים לקבל את העובדה
שגם לישראלים-פלשתינאים צריכות להיות אותן זכויות והם אזרחים כמו כל אחד אחר ובעיקר-
שגם להם יש רגשות!

אני מקווה, ואני מאמינה שעוד רבים כמוני מקווים, שהצעות לפתרונות אלה יתממשו וננצל את מצבנו היום שיש כל כך הרבה פתיחות כמו שמעולם לא הייתה ונוכל באמת להגיע להגשמת הדרך שהיא השלום, האושר, האהבה, מערכת היחסים הטובה, הבריאות, התקשורת, ההקשבה, הכבוד, שנוכל לחיות יחד ללא מלחמות, ללא ויכוחים וחיכוכים, ללא מריבות ותסיסות, אנו צריכים לקחת אחריות, ליזום ולנקוט בצעדים ולכן, אני מקווה שהאנשים הגדולים והחכמים ממני שנמצאים בעמדה של השפעה גדולה יוכלו לקדם את העניין באופן משמעותי והכי חשוב שאנחנו ניקח אחריות על עצמנו וננהג בדרך ארץ ובסובלנות ונקבל זה את השוני של האחר ללא הגדרות והגבלות! כי אחרי הכל- כולנו בני אדם.

יעל גוגנהיים ט'2 שז"ר