בראשית שנת 1920, עזבה קבוצת ציירים את "בצלאל", האקדמיה לאמנות בירושלים, ועיצבה לה סגנון ייחודי ארץ ישראלי. בקבוצה היו: ראובן רובין, נחום גוטמן, ציונה תג'ר וישראל פלדי. מטרתם של ציירי ארץ ישראל הייתה, ליצור אמנות מקומית ייחודית, שתשקף את המציאות היומיומית של הארץ, על נופיה ודמויותיה ואשר תענה לצרכים של היישוב היהודי בארץ, שהיה מורכב מחלוצים ומקהל עדות ישראל. הציורים מלאי אור ושמש, שמחה ותמימות, המצביעים על גישה חיובית לעולם ואמונה בעם ובבניית הארץ.

בלטו במיוחד נחום גוטמן וראובן רובין. אהבתם לארץ והשתייכות שורשית לאדמה באה לידי ביטוי בציוריהם. הם הרבו לצייר את נופי:
תל אביב, ירושלים, צפת, טבריה, כינרת, הגליל, פרדסים בשפלה, עצי זית בהרי הגליל וירושלים, פרחי הארץ ועוד.

האנשים משתלבים בנוף:
-פלחים ערבים בשעת חרישה, זריעה וקציר
-ערבי רוכב על אתונו או מוביל כרכרה עם סוסים
-יהודים שומרי מסורת רוקדים במירון, בתי כנסת בצפת, חג סוכות וחסידים בירושלים
-בני עדת התימנים בעיסוקם בשוק, במשפחתם, אמהות וילדיהם

התמונות מצוירות בסגנון נאיבי, מאד צבעוניות ומלאות אור.
יש שימוש בצבעי יסוד (כחול, צהוב, אדום). הציורים מלאי "קישוטיות" של עלי העצים ברקע, או פרטים קטנים אחרים, העשויים במשיכות מכחול קטנות.
הדמויות מעוצבות בקו זורם וקל; הפנים מוארכות, העיניים מודגשות בצורת שקדים.

ראובן רובין ונחום גוטמן מבטאים בציוריהם את:
-אהבת האדם בישראל
-אהבת ארץ ישראל
-אהבת מסורת ישראל
כמו שנאמר:
שונים אך שווים - "יחד במרקם חברתי, תרבותי מגוון ".

מקורות מידע נוספים:
פרקים באמנות ישראלית - ספר בהוצאת משרד החינוך והתרבות
מוזאון נחום גוטמן - נווה צדק תל אביב
מוזאון ראובן רובין - תל אביב