כיתת מנהל - ברוריה גרשטיין,

מנהלת חט"ב "רשיש" בפ"ת

כיתת המנהל בחטיבת "רשיש" תואמת את התפיסה החינוכית של ביה"ס, בה
אחד ההדגשים החשובים הוא טיפוח הפרט, תוך מתן מענה לצרכים
המיוחדים שלו, התמודדות עם בעיות התנהגות בדרכים שונות ופיתוח ערוצי
תקשורת עם ביתו של התלמיד.
מתוך מספר מקרים של אימוץ תלמידים בכיתת המנהל שלי, בחרתי לספר
על עומר.

הבחירה בעומר
עומר הגיע לחטיבת-הביניים עוד בהיותי סגנית מנהלת בביה"ס; התנהגותו
החריגה, שהתבלטה מיד עם הגיעו והרקע שהתקבל עליו גיבשו בי את
ההחלטה ללוות אותו; מטרתי הייתה לפרוץ "ערוץ אחר" אליו, לעזור לו
לשנות את התנהגותו, את תחושת הדימוי העצמי ולתרום לו בכך להעלאת
המוטיווציה בלימודים.

רקע כללי - עומר גר עם הוריו (אחיו הגדול נשוי), משפחתו מסודרת, אך לא
שיתפה פעולה ולא שמרה על קשר רציף עם ביה"ס. הוא הגיע לחטיבת
הביניים עם חוות דעת בעייתית הן מבחינה חברתית-התנהגותית והן
מבחינה לימודית.

קשיים שגילה בכיתה -

לא קיבל את הכללים והגבולות שמכתיב ביה"ס בתוך הכיתה
לא התייחס לדברי המורים, הרבה לקלל ולהתחצף
התפרץ והשתולל, כשהאשימו אותו באירועים בהם היה מעורב
נכנס ויצא מהכיתה כאוות נפשו
לא הביא ציוד לימודי, ובעקבות זאת לא עבד והישגיו היו נמוכים
לעג לתשובות תלמידים, השפילם והביע בהם זלזול

קשיים שגילה מחוץ לכיתה -

שוטט במסדרונות, פתח דלתות של כיתות שונות במהלך הלימודים ומשנתפס נהג להתלונן "כל הזמן מחפשים אותי"
גילה אלימות מילולית ופיסית, שנתפסה בעיניו כמעשה קונדס
איים על תלמידים בסביבתו והיה מעורב במעשי סחיטה בתוך ביה"ס ומחוצה לו
הסכסוכים בהם היה מעורב היו גם עם תלמידים מבתי-ספר אחרים

בכיתה ז' -

קוימו ישיבות משותפות שלי עם היועצת ומחנכת הכיתה
התקבל דיווח שוטף על התנהגותו ומעלליו מכל המורים, שלימדו בכיתה
נערכו פגישות רבות, הן קבועות והן מזדמנות, במהלך שיעורים ובהפסקות, במהלכן שידרתי לעומר שהוא יכול ומסוגל לשנות התנהגותו ולתקן דרכיו.
השקעתי רבות ביצירת קשר אמיץ עם ההורים והאח הגדול, שהיתה לו השפעה רבה על עומר. בחלק מהשנה מיסדתי את הקשר עם ההורים, כל שבכל יום שישי נערכה פגישה שבועית עם ההורים, על מנת לדווח על סיכום ההתנהגות השבועית של עומר. בחלק אחר של השנה, אביו של עומר הגיע מידי יום לקבלת דיווח על התנהגות בנו.

לסיכום, עומר סיים את לימודיו בהשיגו ציונים שליליים והערכה גרועה
מאוד בהתנהגות. למרות הליווי הצמוד שלי, טרם נוצרו יחסי אמון טובים,
גילויי האלימות וחוסר הכבוד המשיכו, ועומר לא אחת אף הטיח בי
האשמות:" בגללך קיבלתי ציון גרוע בהתנהגות".
לא הרמתי ידיים והמשכתי עם האמונה בלבי גם בשנה הבאה.

בכיתה ח' -

נמשכו שיחות קבועות ומזדמנות
נכתבו מכתבים, שציינו התנהגויות חיוביות
מולא יומן אישי שבועי
ניתנו לעומר תפקידים המחייבים לקיחת אחריות, דוגמת הכנסתו כחבר בצוות הגברה של ביה"ס
דווח בקביעות להורים על מעשים טובים

במהלך השנה חלה התקדמות במספר מקצועות לימוד; כן פחתו מקרי
אלימות של עומר בעיקר בהפסקות, אם עדיין היו גילויים של התפרצויות
זעם וקללות כלפי תלמידים ומורים. בד בבד, יחסי האמון בינינו התחזקו,
עד כי הוא פחד, שיספרו לי על התנהגויות חריגות ומעשים שליליים בהם
היה מעורב.
הייתי נחושה בדעתי להמשיך, לתמוך ולהעביר אל עומר את האמונה
ביכולתו להשתפר.

בכיתה ט' -
בשנה זו הפכתי למנהלת ביה"ס והמשכתי ללוות את עומר בכיתת המנהל
שלי. הליווי התקיים תוך מתן יחס של כבוד מצדו כלפיי ואמונה רבה
ביכולתו, והוריו יצאו כמעט מהתמונה. שיפור רב חל בלימודים ומורים
דיווחו על התנהגות נאותה בזמן השיעורים. עת נתקף התפרצויות זעם, שלא
תמיד היו בשליטתו, היה מגיע לחדרי כדי להירגע ולאחר קבלת כוס מים -
נרגע.
שיחות רבות התנהלו ביני לבינו על דרכי תגובה, על איפוק והבלגה; באחד
המקרים בהם הגיב באיפוק רב לטעמו התבטא: " עברתי דרך ארוכה ולכן
היום אני מגיב כך; אילו הייתי היום בכיתה ז', תגובתי הייתה שונה והרבה
יותר גרועה".
בסיום כיתה ט' פגשתי עומר שונה לגמרי: הוא נרשם לתיכון עיוני והתקבל
לכיתה רגילה, כשהישגיו מתבטאים בציונים בינוניים ומעלה וציון טוב
בהתנהגות. היום הוא תלמיד המודע לקשייו, מנסה לשלוט בהתפרצויות
הזעם שלו ולנתב את מעשיו לדרכים חיוביות; הוא רכש מיומנויות למידה,
הדימוי העצמי שלו הרבה יותר גבוה והוא מגלה יחס של כבוד כלפי
הסובבים אותו.
עומר סיים את הלימודים בחט"ב "רשיש" בסוף שנה"ל תשנ"ט ואני ממשיכה
ללוות אותו מרחוק גם בהיותו בתיכון, ע"י קבלת דיווח מהנהלת ביה"ס
וממפגשים בחטיבה.

לאורך שלוש שנות הליווי חיפשתי דרכים יצירתיות לענישה בעקבות
התנהגויות חריגות של עומר , ובלבד שיתאפשר לי להתמיד בהחלטתי לא
להשעות אותו מביה"ס; היה זה למגינת לבם של מורים אחרים, אשר לא
הסכימו אתי לגבי דרכי הענישה, והביעו ספק באשר לקבלת תוצאות
חיוביות ביחס לעומר בעקבות התהליך;
אני ממליצה לקשר בתהליך הליווי את ההורים או דמות מבני המשפחה, בה
נותן התלמיד אמון.
למדתי, שלמרות שהתהליך הוא אטי - הוא מתפתח ואני ממליצה לא
להתייאש ולא להרים ידיים; הרווח מפעילות "כיתת מנהל" הוא גם רווח
אישי, הוא נותן תחושת סיפוק רב בהצלחה לקדם תלמיד ממצב בעייתי -
אישי-חברתי-לימודי לשילוב וקבלה בחברה בביה"ס ומחוצה לו.