התהליכים התמידיים והעקביים של שינוי באמצעות צמיחה, התחדשות, והתפתחות של צוותי חינוך הם ממושכים, איטיים, ודורשים כשרון, מקצועיות ומסירות.

לפיכך נעזרים היום מוסדות חינוך רבים בארץ ובעולם, בסוכני שינוי ובהנחיה, בעיקר לשם הכנסת שינויים ושיפורים במוסד בכללותו ובפיתוח כישורי המורים ויכולתם המקצועית.

עבודת ההדרכה בשדה, המגע עם המוסד החינוכי, מנהלו, מוריו, תלמידיו, והקהילה כולה, נתפסים עתה כמנוף העיקרי לשינוי והתחדשות במוסד החינוכי.

ביטאון הפיקוח וההדרכה (ספטמבר ‎1992) רואה את ההדרכה כדיאלוג בין אישי של אנשים המזהים את עצמם כשייכים למקצוע משותף, לספק את התנאים הדרושים, ולהשביח את הפעילות החינוכית להשגת עיצוב מחודש של תרבות המוסד.

מטרותיה העיקריות של ההדרכה במוסד החינוכי הן:

	לסייע למורה בהתפתחות תפקידו ולתרום מתוך כך לאיכות ההוראה הכוללת ולשיפור הישגי הלומדים.
	פיתוח כישורי מורים בתחום המקצועי-פדגוגי, תוך חיזוק יכולתם לפעול באופן אוטונומי באמצעות: גיבוש מדיניות מוסדית. פיתוח מנהיגות פנימית. פיתוח המורה כיחיד וכקבוצה, תוך מענה לצרכיו האישיים.
	פיתוח תכניות לימודיות, תוך סיוע ליחיד ולצוות בשיפור וחידוש התכנים ודרכי ההוראה-למידה.
	פיתוח מנגנוני בקרה והערכה תמידיים, באמצעות איסוף מידע, הערכת מצב, ניתוח המידע תוך הבניית תוכנית ההתערבות ויישומה, בהתאם לתכנים החינוכיים והלימודיים של האוכלוסיות השונות.
	פיתוח כישורי מורים באמצעות ניהול סדנאות ומצבי למידה, תוך הפעלת דרכי למידה מגוונות, הדגמה של יישום השינוי, והקניית מיומנויות ביחס לחידוש ולשיפור.
	עידוד יוזמות וחידושים במערכת. תמיכה מתמדת בתהליך, במוסד, ובמרכיביו. סיוע בקליטתם ובקידומם של מורים חדשים ומורים עולים.