גזירות אנטיוכוס

בסוף שנת 167 לפני הספירה הטיל המלך אנטיוכוס על היהודים גזירות בהם אסר עליהם לקיים את מצוות הדת היהודית וציווה לקבל את אורח החיים ההלניסטי. הגזירות נגעו במישור הלאומי ובמישור הפרטי:

	איסור עבודת המקדש וחילול המקדש
	חילול שבת ומועד
	עבודה זרה - אמונה ופולחן באלילים
	איסור קיום מצוות ברית מילה
	ביטול לימוד התורה וחוקי התורה

"וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה
ללכת אחרי חוקים נכרים לארץ.
למנוע עולות וזבח ונסך מן המקדש
ולחלל שבתות וחגים.
ולטמא מקדש וקדושים.
לבנות במות והיכלות ופסילים
ולהקריב חזירים ובהמות טמאות.
ולהניח את בניהם בלתי נימולים
ולשקץ את נפשותיהם בכל טמא ופגול.
לשכוח את התורה והחליף כל החוקים.
ואשר לא יעשה דבר המלך ימות."

מכבים א' א', מ"ד

למה נגזרו גזירות?

היסטוריונים רבים היו עסוקים בשאלה: למה נגזרו גזירות על הדת היהודית, שהרי ההליניזם האמין בריבוי אלים ודתות, ועד לאנטיוכוס אפיפנס התירו מלכי יוון ליהודים לנהוג כדת האבות. השאלה קשה עוד יותר משום שאנטיוכוס אפיפנס לא רדף עמים אחרים ולא גזר על דתות אחרות.
תשובה אחת היא - שהמתייוונים ששאפו לשלוט בירושלים, הקימו פוליס, יזמו גם את הגזירות. מגמתם היתה להנהיג שינויים (רפורמות) ביהדות ולכן רצו לפגוע ביהודים שהתנגדו לשינויים שהמתיוונים הנהיגו.
תשובה שניה - יש הטוענים כי המרידות ביהודה החלו עוד לפני הגזירות. אנטיוכוס נאבק במתנגדיו, שבאו בעיקר מתוך ההנהגה הדתית, מתנגדי המתיוונים. לפי גישה זו, הגזירות שגזר אנטיוכוס באו כהמשך לניסיונות הדיכוי והמאבק של אניטיוכוס במתקוממים ביהודה.

הקודם

הבא