נרות החרס נמנים עם הכלים הראשונים שבהם נהגו להשתמש לציון חג החנוכה.
בכל ערב הדליקו נר נוסף, וכך התרבו מספר הנרות ואורם התעצם מערב לערב. הנרות סימלו את יתרון האור על החושך, את שמחת הניצחון על האויבים ואת טיהור המקדש מן הטומאה.
על כן אין פלא שבנרות "יהודיים" רבים הוטבעה המנורה בעלת שבעת הקנים.
מעצב הכלי רצה שהמסתכלים בו אז ועתה, ואולי גם בעוד כמה אלפי שנים, ייצרו את הקשר הנרמז בין נר החרס הפשוט, השביר, לבין המנורה שהייתה עשויה מזהב טהורועוצבה על פי הכתוב בתורה.
לפעמים בתקופות מאוחרות נמצא על הנרות ציור המייצג את בית המקדש: חזית של בית ובו ארבעה עמודים ושלושה פתחים, בדומה לציור שעל המטבעות מתקופת בר כוכבא.
הקישוטים הפשוטים האלה נועדו לרמוז על קשר בין נר החרס ומנורת המקדש, או על קשר בינו ובין בית המקדש עצמו. הסמליות היתה מובנת לעושה הנר ולמשתמש בו.
|
|
