שירים
שערים

עמדתי בירושלים
עמדתי
בירושלים
התלויה על ענן,
בבית הקברות
עם אנשים בוכים,
עץ עקום.
הרים מטושטשים
ומגדל.
הלא אינכם!
דבר אלינו
המוות.
הלא אינך!
הוא פנה אלי.
עמדתי
בתוך ירושלים
המשובצת בשמש
המחיכת כמו כלה
בשדה
על יד עשב דק וירוק.

מדוע פחדת ממני אתמול בגשם?
דבר אלי המוות.
הלא אני אחיך
השקט והגדול.

מתוך: שירי זלדה



שימוני בפרצה
עם כל אבן מתגוללת שימוני בפרצה
וחזקוני במקבות,
אולי אכפר פני מולדתי, ונרצה
עון העם, אשר לא סתם החרבות.

מה טוב וידעתי, כי אבן אני ככל אבני ירושלים,

ומה אשרתי בהתקשר עצמותי עם החומה,
למה ידל גופי מנפשי אשר באש ובמים
הלכה עם העם בזעקה או דמומה.

קחוני עם האבן הירושלמית ושימוני בכתלים
וטוחו עלי טיח,
ומחומת הקיר ירננו עצמותי הכלים
לקראת המשיח.

יהודה קרני



אותו יום שהלך מלך עמון למצרים
נחתם גזר הדין.
והיו ירושלמים מצטערים וסופקים כפיהם ואומרים
עכשיו מה תהא עלינו
שכבר סבונו כל הערביים מנהר פרת ועד מצרים.
היה שם זקן אחד.
היו הם יושבים ומצרים והוא יושב ושוחק.
אמרו לו, מפני מה אתה שוחק?
אמר להם, מפני מה אתם מצרים?
אמרו לו, מפני המלחמה הממשמשת ובאה
ואויבנו אכזריים הם ואין אנו יודעים מי מבנינו נהרג
ומה עושים בעוללינו
ומי נוצח ומי מנוצח.
שחק ואמר, עליכם אמרו חכמים
אין בעל הנס מכיר בניסו.
שמא אין אתם רואים
שהכל סובב הקדוש ברוך הוא להביא נס בתוך נס,
דברים שלא היו כמותם בעולם?
אמרו לו, וירושלים זו, מה תהא עליה?
אמר להם, מי שאינו אוהב את ירושלים, מה רואה בה?
אבנים ועפר!
ומי שאוהב לה, מה רואה בה?
זיו ונהרה!
אין היא נקנית אלא ביסורין
ואין היא מתרצית אלא למי שמחזר אחריה בתחנון ובכיסופים
ומפיח נפשו עליה!
לא יצאו ימים מרובים
והאש אחזה בכל פינות הארץ
מצפון, מדרום וממזרח.
ובני ישראל יוצאים למלחמה
ומוסרים נפשם
ונוצחים בכל מקום ומקום
עד שהגיעו לירושלים.

שבעה שערים היו בחומתה של ירושלים
ולא היו יודעים באיזה שער נכנסים
שכל שער קופץ ומרקד בפניהם ואומר
בואו בתוכי, שאני ראוי לכם מכולם.
ישב הקדוש ברוך הוא בישיבה של מעלה
ומלאכי השרת מימינו ומשמאלו.
אמר להם,
איזה שער ראוי הוא לבוא הגאולה על ידו?
שאין שני מלאכים עושים שליחות אחת
ולא שני שערים ישועה אחת.
ולא היו יודעים מה לענותו.
עמד מיכאל ואמר, ריבונו של עולם!
כולם נאים וכולם ראויים.
אלא קרא לשערים והם שוטחים דבריהם לפניך
ואתה בורר אחד מהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא
חייך, שכך אני עושה!

מתוך "ששת הימים ושבעת השערים", יצחק נבון



שער האריות
שניהאריות (ברדלסים)המצויים משני צדי פתח השער, הם שהעניקו לשער את שמו.
השער נמצא בחומה המזרחית של העיר העתיקה, והאריות מסמלים את השליט
הממלוכי מהמאה ה-‏13 לפני הספירה.
על השער מצויה כתובת המציינת את שנת בנייתו של השער (‏1539) ואת שמו של
סולימאן המפואר. האגדה הירושלמית תולה את שם השער באריות מאיימים מתוך
חלום שחלם סולימאן המפואר שוב ושוב.
זהו השער שדרכו פרצו לוחמי חטיבה ‏55 במלחמת ששת הימים לעיר העתיקה ומכאן
להר הבית. במקורו - היה השער בעל כניסה עקיפה (שער תפנית), כמו בכל השערים
ובשער ציון היום.



שער האשפות
שער בחומתה הדרומית של העיר העתיקה. בקרבת מקום ל"כותל המערבי".
בעבר נקרא השער "שער המערביים" - ע"ש שכונת המערביים שהיתה לידו ושער
הבורסקאים.



השער החדש
השער החדש הינו הגבוה מבין שערי העיר העתיקה. השער נפרץ ע"י העות'ומניים בש-
‏1889 על מנת לאפשר גישה נוחה יותר בין המוסדות הקטוליים בתוך החומות ובין
בית החולים סן לואי וכנסיית נוטרדם שמחוץ לחומות. בשונה מהשערים האחרים,
הכניסה לשער ישירה ולא כניסת תפנית וכן אין עיטורים המאפיינים את השערים
האחרים. בין השנים ‏1948‎-1967 היה השער סגור וסמוך לו עבר הגבול עם ירדן.
לאחר מלחמת ששת הימים נפתח השער וכיום הוא מצוי בציר מרכזי בירושלים - על
כביש מספר ‏1.



שער יפו
שער יפו, הקרוי בפי הערבים גם שער חברון, היווה תחנת היציאה לשכם ולחברון -
ומכאן חשיבותו. ממערב לשער גיא בן הינום וממזרחו נחל צולב. מעל לפתח כתובת
גדולה המציינת את בונה החומה והשער ואת שנת הבנייה.
החל ממחצית המאה ה - ‏19 השתכנו סביב השער קונסוליות, בנקים ובתי מלון.
השער נסגר במלחמת השחרור ונפתח ביוני ‏1967, לאחר מלחמת ששת הימים.



שער ציון
שער ציון מקשר בין הרובע הארמני להר ציון. הוא שימש כנקודת יציאה צדדית לכיוון
בתי הקברות ומבני הדת בהר ציון.
במלחמת העצמאות יחידת הראל, בפיקודו של דוד אלעזר, פרצה את השער והחדירה
לרובע היהודי מעט אספקה וציוד. למחרת נכבש השער שנית על ידי חיילי הלגיון
הערבי והנסיונות לפרוץ פנימה שנית נכשלו.



שער הרחמים
שער כפול, חסום, היחידי שבשערי הר הבית שבחומה המזרחית. מאחוריו, בשטח הר
הבית, בית שער ובו עמודים וכותרות מפוארים, שבחלקו המזרחי זוג כיפות.
בימי בית שני היה כאן כנראה שער שושן. בתקופה הצלבנית היו פותחים את השער
פעמיים בשנה. השער נחסם סופית בידי צאלח אדין אחרי שכבש את ירושלים בשנת
‏1187.
לפי המסורת היהודית עתיד המשיח להכנס לירושלים דרך שער זה.



שער שכם (שער דמשק, באב אל עמוד)
שער במרכז החומה הצפונית של העיר העתיקה, שממנו מתחילה דרך שכם המובילה
לשכונת שייח' ג'ראח, לשכונות הצפוניות של העיר ולרמאללה.
שער שכם הוא המפואר שבשערי העיר העתיקה והקישוטים הארכיטקטונים שלו
מרובים.
שמו הערבי של השער - באב אל עמוד, בא לו בשל עמוד ועליו פסל קיסר רומי, שעמד
בכיכר השער וממנו נמדדו המרחקים אל ערי הארץ השונות.