|
|
 | |||||||||||||||||||||
חד גדיא בכל דורבמשך השנים התפתחו גרסות רבות לשיר חד גדיא המסורתי ששרים בהגדה. כל שיר עושה שימוש אחר בדמויות ומעניק לעלילה כיוונים אחרים לגמרי. לפעמים חסרות דמויות, לפעמים נוספות חדשות. כל שיר מסמל על הדור.
הפעילות לקוחה מתוך : פסח: היום אתם יוצאים את חודש האביב, בפיתוח האגף לתכנון ולפתוח תכניות לימודים ומכללת אורנים, בהוצאת מעלות עמודים: 126-128 . פרטים מלאים על הערכה ואפשרות הזמנה ראו בקטלוג חומרי למידה והוראה של האגף.
חד גדיאאיציק מאנגר (תרגום: יעקב שבתאי) קנה אבינו גדי לבן, קנה אותו מכבר ב"חד גדיא" כלא אותו עם חבל על צוואר. עצוב בגדי ומר לו מר במרי לבו יגנח, בקיץ לא יראה דשאים בחורף - שלג צח. אומר אחי לי: "איציק, שמע הרי זה אי אפשר, על גדי לבן שלא חטא הלב ממש נשבר." משיב אני לנאטל: "כן, מה יש פה לדבר?" וזה היה בליל אביב צלול ומסחרר. אבי ישן, אמי נמה, בבית דומיה; בלאט הוצאנו את הגדי מתוך ה"חד גדיא". הולכנו את הגדי חיש קל, משכנו בקרניו, ואם הוא פה או אם הוא שם לא נגלה עכשיו. הסדר בא, מוזגים כוסית, אבי מביט אלי, שואל אותי:"היכן הגדי?" אני מושך כתפי. שואל אבי את נאטל: "נו?" משיב אחי שלי, כי מן הפסח שעבר הוא לא ראה שום גדי. אבי שותק, אמי בוכה, ודמעתה מרור; שרים כולם את "חד גדיא" אך אוי לו למזמור. וגדי לבן בשדה הבר קופץ לו כה וכה ונהנה מן החמה והעולם כולו. מתוך:ניחוח הדסים, הוצאת הקיבוץ המאוחדהתקופה:ראשית המאה העשרים בגולה. רוב היהודים חיים בגולה וצעירים רבים מורדים באורח החיים הדתי, שהיה נהוג בקהילות היהודיות.חלקם עוזבים את הבית המסורתי-גלותי ומצטרפים לתנועות נוער ציוניות במטרה לעלות לארץ ישראל."חד גדיא "בבית הראשון של השיר מסמל בית מאסר, את תחושת הצעיר כי החיים הדתיים כולאים אותו.
חד גדיאלוין קיפניסעל גבע רם, על ראש התל, חליל רועה שם מחלל, מזמור חדש לישראל. ולרועה רק אהל בד ולו רק גדי, גדי אחד - חד גדיא, חד גדיא! חפז ובא חתול בילל: "פנו גם לי מקום בתל! כמוני לא ילך בטל!" ענו בזמר, פה אחד: "בחפץ לב, חתול ציד!" חד גדיא, חד גדיא! בא נובח-הב, רץ משתדל: "האין מקום גם לי בתל - שמור אשמור יומם וליל!" ענו בזמר, פה אחד: "תן יד חבר, הב לנו יד!" חד גדיא, חד גדיא! ומי זה בא? שתיל - מקל: "שתלוני חברים, בתל, אצמח לפרי, אגדל לצל!" ענו בזמר, פה אחד: "פרי וצל - כמה נחמד!" חד גדיא, חד גדיא! ואש יצאה ממאפל: "יהי זיו אור ואש בתל, לקלות, לצלות, אפות, בשל!" ענו בזמר, פה אחד: "ברוך תהיה האור לעד!" חד גדיא, חד גדיא! ופלג זך שט, ממלל: "קחו, משכוני עד התל, ויהי אז משק להלל!" ענו בזמר, פה אחד: "מצאנו מים - נתעודד!" חד גדיא, חד גדיא! אז בא שור-פר, אט מתנהל: "חורש אני את כל התל, היש כמוני בן עמל?" ענו בזמר, פה אחד: אם לחם לנו - לא נפחד!" חד גדיא, חד גדיא! על גבע רם, על ראש התל, חרמש נוצץ ומצלצל צלילי קציר בישראל. נרימה זמר פה אחד, נניפה עומר בשיר הידד! חד גדיא, חד גדיא! התקופה:מראשית המאה העשרים בארץ ישראל עד קום המדינהבארץ ישראל מתקבצים יהודים בזרם גובר והולך. אנשי העליות הראשונות מקימים קיבוצים ומושבים מתוך שאיפה להפוך לעובדי אדמה וליישב את הארץ, ובכך לקדם את הגשמת הרעיון הציוני - הקמת הבית הלאומי בארץ ישראל. הגדי הוא היישוב היהודי בארץ, החלוצים. אליה מתווספים כל העת עולים נוספים והיישוב הולך ומתחזק.
|
