ציירים רבים הוקסמו מתקופת הקציר: משדות החיטה בשמש הקיץ, מהקשר העמוק של החקלאי הפשוט לאדמה והמסירות שבעבודת האדמה. הבאנו מדגם קטן של יוצרים. ואן גוך פיטר ברויגל, האב פול גוגן כשמסתכלים ביצירת אמנות כדאי לשאול את השאלות הבאות: מהו הצבע השליט ביצירה. איזו תחושה מעורר צבע זה? איזה עונה הוא מזכיר? אם יש דמויות ביצירה – מיהן ומה הן עושות? מה אומרת לכם התמונה? מה רצה האמן לבטא ביצירתו? לקוח מתוך : שבועות - ערכה בהוצאת האגף לתכנון ולפתוח תכניות לימודים עמודים 36-40 לאתר האגף לקטלוג האגף נוף משדות החיטה ואן גוך שמן על בד ‎73.0 x 54.0 ס"מ ארל, יוני ‎1888 מוזיאון רודן, פריס הציור מאפיין את סגנון ציוריו בתקופה זו של חייו. האור החזק של ארל מתבטא בכל עצמתו וניכר גם באינטנסיביות ובחיות האדירה שבשדה הצהוב. בוהקו של הצהוב מוגבר באמצעות הרקע הכחול של בתי העיר. ואן גוך נהג לעמוד שעות בשמש הקופחת חבוש בכובע הקש שלו ולצייר מתוך התבוננות. בתמונה ניתן כמעט לחוש את קשיותו ודוקרנותו של השדה הקצור לעומת החלק שלא נקצר עדיין. התמונה מחולקת לשלושה חלקים רחבים: החלק הגדול ביותר, התופס את רובה של התמונה, הוא השדה הקצור, ובמרחק נראה זוג – איכר ואיכרה. מאחורי השדה – העיירה, שבקדמתה נוסעת רכבת, משמאלה מתמרות ארובות, ולמעלה השמיים ובהם מופיע שוב צהוב, אך הוא שונה מזה של השדה מולבן ובהיר יותר. ביצירה זו ניכרים ניגודים שונים: התנועה המהירה והנמרצת של משיכות הקווים ושכבות הצבע לעומת הקומפוזיציה המאוזנת שבחלוקות הרוחב. הצבעים הלוהטים של השדה והשמים מול הקרירות המתבטאת בכחול של העיירה. חיי איכרים כפריים שלווים שעבודת האדמה היא הינה עיסוקה העיקרי, לעומת הקידמה והמודרניות המוצגות באמצעות הרכבת ועשנה והארובות המיתמרות של בתי החרושת הניצבות כהד לצריחי הכנסיה. ואן גוך צייר ציורים רבים של קציר ושל שדות חיטה. לפניכם כמה דוגמאות. ‎ ‎Harvest at La Crau, with Montmajour in the Background ‎Harvest in Provence ‎Harvest Landscape Reaper with Sickle (after Millet) ‎Wheat Fields with Reaper at Sunrise Wheat Field Behind Saint-Paul Hospital with a Reaper Wheat Field at Auvers with White House Wheat Field in Rain Wheat Field with Crows הקוצרים התמונה ברשת פיטר ברויגל, האב ‎1565 שמן על עץ ‎118.1 x 160.7ס"מ אוסף מוזיאון מטרופוליטן לאמנות, ניו יורק היצירה "הקוצרים" היא חלק מהסדרה המתארת את חודשי השנה, וממנה נותרו חמש תמונות בלבד. תמונה זו מתארת את החודשים יולי-אוגוסט. ביצירה זו מומחש להפליא חום הקיץ המעיק: הקמה בוהקת בשמש, האיכרים מותשים ומיוזעים מהעמל המפרך - האחד שרוע כאשר פיו פעור ואפשר כמעט לשמוע את נחרתו, והשני מתנהל לאיטו, שפוף מהחום וכד מים בידו. ברויגל מראה את השיבולים בשלבים שונים של הקציר: חלקן עדיין נמצאות בשדה, חלקן כבר קצורות- שוכבות מחכות לאילום האלומות, ואלומה אחת ניצבת מוכנה לצדו של האיש השוכב. הקשר של האיכר לאדמתו באמצעות השכיבה על הקרקע ושינה בשדה עצמו. השדה הוא גם המיטה בעונה זו. אין כל שמיכה או חציצה אחרת בין האדם לאדמה, לא האדם לאדמה, לא ניכרת כל הפרעה, השיבולים הקצורות והדוקרות אינן מכאיבות לו והוא שוכב בגופייה בלבד כשידו מונחת ברפיון על הקרקע. פיטר ברויגל ‎1569-1525 פיטר ברויגל האב (להבדילו מבנו הבכור) נחשב לגדול הציירים הפלמים במאה ה – ‎16. הוא התקבל כאמן בגילדת הציירים של אנוורפן ב ‎1551, נסע לאיטליה ועבד שם בעיקר על ציורי נוף. בין יצירותיו המפורסמות יש ציורים שבהם תיאר פתגמי עם של ארצות השפלה, יצירות רבות שבהם תיאר חגיגות כפריות וכן סדרת ציורים המתארת את חודשי השנה. יצירותיו מאופיינות בהתבוננות בפרטים. יש בהן שילוב של ציניות ואירוניה כלפי האיכרים מהולה באהבת אדם והרבה חוש הומור. קציר השחת התמונה ברשת פול גוגן ‎1889 שמן על בד ‎70*90 ס"מ היצירה "קציר השחת" בנויה ממשטחי צבע גדולים המורכבים ממשיכות מכחול דקות, שהצבע השליט בהם הוא הצהוב במרכז. הדמויות נראות שטוחות ומעגולות, תחומות בקווי מיתאר חזקים. אין להם תווי זיהוי, הן עסוקות בפעילות ואינן מודעות לקיומו של האמן. רוב הדמויות פונות עם הגב לצופה, לבושות בתלבושת כמעט זהה. ערמות השחת הגבוהות מסתירות מאחוריהן את בתי הכפר ומבודדות את מקום העבודה – השדה. נוצרת תחושה של פעילות שקטה ומתמשכת. בקדמת התמונה איכר חורש עם זוג שוורים – פעולה הממחישה את ההמשכיות שבעבודת האדמה ואת הקשר אליה. אל הצופה עוברת תחושה של תלות מוחלטת ומסירות מלאה לעבודת האדמה. זו נראית כעבודת קודש ממש, בשל התלבושת הצנועה, המזכירה לבוש נזירות, אותה לובשות האיכרות הברטניות. תמונת קציר נוספת של גוגן פול גוגן ‎1848-1903 פול גוגן צייר צרפתי מהזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, שציוריו הדו-מימדיים שופעי הצבעים סייעו בהתהוות האמנות המודרנית. גוגן החל את דרכו כסוכן בורסה, נשוי לאישה ואב לחמישה ילדים. ב – ‎1874, לאחר שפגש את הצייר קמיל פיסארו ולאחר שצפה בתערוכות אימפרסיוניסטיות הוא הפך לאספן אמנות ולצייר חובב. בגיל ‎35 עזב את משפחתו בכדי להתמסר לציור. הוא חי בכפר ברטאן שבצרפת והיה דמות מרכזית בבית הספר של פונט- אבן. ב ‎1891 גוגן עזב את צרפת ואת הציויליזציה האירופאית ועבר לטהיטי ולאיי המרקיזה – שם נפטר. גוגן דחה את הסגנון המנסה להעביר את המציאות אל הבד, והדגיש את הדמיון וכח היוצר של האמן הבא לידי ביטוי במתן חופש עז לעוצמתו וסמליותו של הצבע.