כששמעה נעמי מפי רות שבועז היטה לה חסד, היא יעצה לה עיצה, שרות תופיע בלילה בגורן של בועז. נעמי ייעצה לרות לנהוג כתמר: "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך", ואחר כך "וירדת הגורן". והיא לא עשתה כן, אלא אמרה: אם ארד כשאני מקושטת, הרואה אותי יאמר שאני זונה. לפיכך ירדה בתחילה הגורן, ואחר כך קשטה את עצמה. גם כשבועז נזדעזע ושאל מי את, היא לא הסוותה עצמה כמו תמר, אלא אמרה באופן ברור מי היא - "אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה". מטרתה להישאר במשפחת בעלה, אצל גואל, ולהקים בזה את שם המת. מטרתה דומה למטרתה של תמר, אולם בשל דרכה האמיתית והישרה של רות הגאולה נעשתה בדרך מכובדת יותר ע"י נישואיהם. בועז מעריך אותה על כך - "ברוכה את לה', בתי! היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים, אם דל ואם עשיר".    ואן גוך, שדות חיטה וקוצר היא קוראת לעצמה אמה, שפחה, והוא עונה לה: "בתי" בכך הוא מסלק את מחיצת הזרות מביניהם. בדיעבד מתברר שרות ובועז יצרו "תיקון" היסטורי כפול. תמר, כלת יהודה, התחפשה לזונה כדי להקים זרע מיהודה ובנות לוט שכבו עם אביהן בשנתו כדי להמשיך את המין האנושי. רות ובועז תיקנו גורן את שתי הפעולות שבעבר הרחוק. כתמר, גם רות יצאה לקראת הגבר אך לא כזונה; וכבנות לוט, גם היא הגיעה לבועז בלילה. אך שלא כבמקרים הקודמים שבהם הגברים לא היו מודעים למעשיהם, בועז היה מודע והתקשר עם רות ע"י קידושין.