| |
חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא
רבי אליעזר בן הרקינס:
נזכר בדרך כלל כרבי אליעזר סתם. דור שני לתנאים, מתלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי והחשוב ביניהם. על פי המסופר, עד גיל מבוגר עבד בשדות אביו העשיר, ורק בשנות העשרים לחייו ברח לבית מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי בירושלים כדי ללמוד תורה. לפני חורבן הבית נחשבו הוא ורבי יהושע חברו לגדולי הדור. הם אף הוציאו את ארונו של רבי יוחנן בן זכאי מירושלים בעת המצור על ירושלים בזמן המרד הגדול. לאחר הקמת הסנהדרין ביבנה נמנה רבי אליעזר עם חכמיה, נטל חלק חשוב בדיונים והשתתף במשלחות לרומי בענייני האומה. הוא היה שקדן גדול בתורה וקפדן מאוד בהעברת דברי המסורת. בהיותו תקיף, עמד על דעתו לפעמים גם במחיר כבד. [ראו האגדה שלפנינו.] למרות שהיה תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי מבית הלל, נקרא הוא "שמותי" ונתקרב לבית שמאי. לאחר מותו נתעלה ונתקדש בעיני העם שבעתיים.
|
מושג שאינו שייך לתחומי ההיגיינה, אלא לתחום הקדושה ולבית המקדש. יש כמה דברים טמאים (כגון מת, בעלי חיים מסוימים, מאכלות שונים) שכלי הנוגע בהם מקבל טומאה. עד שאינו נטהר על-ידי טבילה במים במקווה, הוא בחזקת טמא ואוכלין ומשקין שבאים איתו במגע מקבלים גם הם טומאה.
המחלוקת היא בעלת חשיבות משום שתהליך יצירת הכלים הוא ממושך ויקר, ואם הכלים נטמאים, הם אינם ראויים עוד לשימוש.
|
ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים.
תנור של חרס שעשוי חוליות חוליות בצורת נחש.
|
וזה הוא תנור של עכנאי
באותו היום השיב רבי אליעזר
כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח,
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה.
אם אדם טוען טענה, עליו להביא הוכחות כדי שטענתו תתקבל בבית הדין. ההוכחות יכולות להיות עדים, מסמכים וכד'.
|
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי
אמת המים יוכיחו,
חזרו המים שבאמת המים לאחור (נגד חוקי הטבע)
|
חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי
כותלי בית המדרש יוכיחו,
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
רבי יהושע בן חנניה:
דור שני לתנאים. גדול תלמידיו של ריב"ז. שימש אב בית דין בזמן שרבן גמליאל שימש נשיא הסנהדרין ביבנה. התפרנס מתעשיית מחטים. היה מנהיג לאומי, נשא ונתן עם שליטי רומי (הצטרף לרבן גמליאל למסע לרומי) כדי להציל את העם מגזרות. התנגד למרד נגד אדריאנוס והעדיף ללכת בדרכי שלום. לא הצטיין ביפי תואר. [ראו האגדה "חכמה מפוארה בכלי מכוער".] בהלכה התנגד לחומרות מיותרות ובמיוחד בענייני אבלות על בית המקדש.
|
גער בהם רבי יהושע אמר להם:
אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע
ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר
ועדיין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי
מן השמים יוכיחו,
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם
אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר:
מיום שניתנה תורה בהר סיני, התערבותו של הקב"ה בענייני חקיקה אינה יכולה לשנות, להוסיף או לגרוע חוקים. על הכול מכריעים בני האדם על פי עקרונות התורה שניתנה בהר סיני.
|
לא בשמים היא.
מאי לא בשמים היא?
אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני
אין אנו משגיחין בבת קול
כל הכרעה בענייני חקיקה או משפט נקבעת על ידי הכרעת הרוב - רוב המחוקקים או רוב השופטים. במקרה זה, מפני שכל החכמים חשבו שהתנור מקבל טומאה ורק רבי אליעזר חשב שהוא טהור - התנור מקבל טמאה.
|
שכבר כתבת בהר סיני אחרי רבים להטות.
מה עשה הקדוש-ברוך-הוא באותה שעה?
היה מחייך ואמר:
נצחוני בני נצחוני בני.
(עפ' בבא מציעא, דף נט', עא')
הסבר האגדה:
הוויכוח המתנהל כאן נסוב לכאורה סביב תנורו של עכנאי, תנור המורכב מחוליות חרס שיש ביניהן רווח ממולא חול. בעקבות מעשה שאירע, שנפלה טומאה לתוך האוויר של תנור זה, נשאלה שאלה האם התנור מקבל טומאה (משום שהוא תנור שלם) אם לאו (משום שהוא מורכב מחוליות שונות ואינו נחשב כלי שלם). אלא שוויכוח זה מהווה רקע בלבד לוויכוח העקרוני.
מושג שאינו שייך לתחומי ההיגיינה, אלא לתחום הקדושה ולבית המקדש. יש כמה דברים טמאים (כגון מת, בעלי חיים מסוימים, מאכלות שונים) שכלי הנוגע בהם מקבל טומאה. עד שאינו נטהר על-ידי טבילה במים במקווה, הוא בחזקת טמא ואוכלין ומשקין שבאים איתו במגע מקבלים גם הם טומאה.
המחלוקת היא בעלת חשיבות משום שתהליך יצירת הכלים הוא ממושך ויקר, ואם הכלים נטמאים, הם אינם ראויים עוד לשימוש.
|
נזכר בדרך כלל כרבי אליעזר סתם. דור שני לתנאים, מתלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי והחשוב ביניהם. על פי המסופר, עד גיל מבוגר עבד בשדות אביו העשיר, ורק בשנות העשרים לחייו ברח לבית מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי בירושלים כדי ללמוד תורה. לפני חורבן הבית נחשבו הוא ורבי יהושע חברו לגדולי הדור. הם אף הוציאו את ארונו של רבי יוחנן בן זכאי מירושלים בעת המצור על ירושלים בזמן המרד הגדול. לאחר הקמת הסנהדרין ביבנה נמנה רבי אליעזר עם חכמיה, נטל חלק חשוב בדיונים והשתתף במשלחות לרומי בענייני האומה. הוא היה שקדן גדול בתורה וקפדן מאוד בהעברת דברי המסורת. בהיותו תקיף, עמד על דעתו לפעמים גם במחיר כבד. [ראו האגדה שלפנינו.] למרות שהיה תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי מבית הלל, נקרא הוא "שמותי" ונתקרב לבית שמאי. לאחר מותו נתעלה ונתקדש בעיני העם שבעתיים.
|
הוויכוח נפתח בדרך רגילה. לדעת רבי אליעזר התנור טהור. הוא מביא נימוקים הגיוניים לביסוס עמדתו, אך החכמים אינם מקבלים את דעתו. אחר כך רבי אליעזר מנסה להוכיח את צדקתו בנסים: חרוב, אמת מים, כותלי בית המדרש.
רבי יהושע בן חנניה:
דור שני לתנאים. גדול תלמידיו של ריב"ז. שימש אב בית דין בזמן שרבן גמליאל שימש נשיא הסנהדרין ביבנה. התפרנס מתעשיית מחטים. היה מנהיג לאומי, נשא ונתן עם שליטי רומי (הצטרף לרבן גמליאל למסע לרומי) כדי להציל את העם מגזרות. התנגד למרד נגד אדריאנוס והעדיף ללכת בדרכי שלום. לא הצטיין ביפי תואר. [ראו האגדה "חכמה מפוארה בכלי מכוער".] בהלכה התנגד לחומרות מיותרות ובמיוחד בענייני אבלות על בית המקדש.
|
חכמים ורבי יהושע בראשם אינם מקבלים את הטיעונים הפלאיים. גם כשיוצאת בת קול מן השמים לסייע לרבי אליעזר, קורא רבי יהושע "
מיום שניתנה תורה בהר סיני, התערבותו של הקב"ה בענייני חקיקה אינה יכולה לשנות, להוסיף או לגרוע חוקים. על הכול מכריעים בני האדם על פי עקרונות התורה שניתנה בהר סיני.
|
"לא בשמים היא" התורה נתונה בידי חכמי ישראל, והם המעצבים וקובעים את דמותה ואופייה.
אין זה מודל אובייקטיבי הנתון ומונח בבית גנזיו של הקב"ה. כביכול: זוהי התורה - ואין עוד מלבדה.
בנקודה זו "מודה" הקדוש-ברוך-הוא: "נצחוני בניי, נצחוני בני" - הכרעת חכמי ישראל היא הקובעת, למרות שב"תורת הקב"ה" נפסקה הלכה כר' אליעזר.
"אמר רבי ירמיה: כבר ניתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בבת קול". ולא זו אף זו: "אחרי רבים להטות".
|