|
רבי עקיבא: חי בתקופת מרד בר כוכבא ונחשב כאחד מתומכי המרד. על פי המסורת ר' עקיבא היה בנעוריו בור ועם הארץ ושונא תלמידי חכמים. על פי האגדה יצא ללימודים בזכות רעייתו [ראה - "נישואיו של ר' עקיבא"]. חכמים העריצו את ר' עקיבא ואמרו: דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר' עקיבא, ושעתיד ר' עקיבא לדרוש כל קוץ וקוץ (על כל תג ותג שבראשי האותיות), הלכות רבות [ראה - "משה בבית מדרשו של ר' עקיבא"]. אופיו: אינו בוש להודות בטעותו, ולא אחת כתוב "חזר ר' עקיבא להיות ושנה כרבי יהודה". סולד מתלמיד חכם המתגאה בתורתו ומדמה אותו לנבלה שכל אחד סותם חוטמו ומתרחק. מתייחס לתלמידיו כשווים, הולך לבקר תלמיד שחלה [ראה - "תלמידו של ר' עקיבא שחלה"]. בשטח ההלכה: סידר את ההלכות המרובות ומיין אותן כל עניין בפני עצמו, והיה הראשון שמיין בין מדרשים הלכתיים לבין מדרשים אגדיים. סידר את הקובץ הראשון של המשנה והחל בעריכתה. כתב פירוש למשניות קודמות והוסיף הלכות חדשות. הלכותיו וסברותיו בנויות על הגיון עמוק. ע"י השוואת דבר לדבר הצליח לפרש דברים סתומים מהתורה ולהסיק מסקנות הלכתיות. נחשב דקדקן ודורש כל אות ואות. מוריו הוקירוהו. תלמידיו וחבריו העריצוהו. בבליוגרפיה: אברהם ארזי / מבוא לתורה שבע"פ / הוצ' יבנה |
|
אירוסין. בתקופת האירוסין ממשיכה המתארסת להתגורר בבית אביה עד לחתונה
|
|
לעתים קרובות נאלצו חכמים להרחיק מבתיהם כדי ללמד בבתי מדרש מפורסמים וטובים יותר. סיבה נוספת להתרחקות הייתה התנתקות וגלות למקום תורה, כנאמר במשנה, אבות פרק ד, משנה יד: "הווי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקימוה בידיך ואל בינתך אל תישען". |
| שלחה אותו ביוזמתה. לפי ההלכה במשנה כתובות פרק ה, משנה ו: "התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות - שלושים יום". הבעל היה רשאי לעזוב את ביתו וללמוד תורה בבית מדרש מרוחק לתקופה של עד חודש בלבד. |
| כיום (בנימת זלזול) הכוונה היא לדעת יפה את מחשבותיו וכוונותיו של מישהו. באגדה אין נימה של זלזול. |
|
איסור הנאה מחפץ מסוים או משירותיו של בן אדם אחר. ייחודו של הנדר הוא בכך שהאדם מזכיר שם שמים. אדם נודר נדר ברגע של כעס או מצוקה, אך כחלוף הזמן הוא מבקש להפסיק לקיים את הנדר. כדי לא להנציח התחייבויות הנובעות מרגשנות-יתר ומחוסר שיקול דעת, פיתחה ההלכה אמצעים להתרת נדרים ולהפקעת תחולתם בתנאים מסוימים. לדוגמה: בית דין רשאי להתיר נדר, אם יוכלו למצוא פתח לטענה שהנודר בעצם לא התכוון למה שאמר, ואילו היה מודע לתוצאות נדרו לטווח ארוך, לא היה נודר. |
(ע"פ כתובות דף סב עב' )
דמויות משניות:
הזקן, השכנות והתלמידים מייצגים את המוסכמות החברתיות, את דעת הקהל ואת המתבוננים מבחוץ. הם אינם מסוגלים לראות את הדברים לאשורם ובכך הם מבליטים את גודל מעשיה של האשה.
הסיפור ארוך יחסית, אבל אין בו תיאורי רגשות. הקוראים עומדים על רגשות הגיבורים מתוך דבריהם ומעשיהם.
תבניות מסגרת:
"שמע אביה": הצירוף חוזר בחלק הראשון ובחלק האחרון של הסיפור. בכך נוצר קשר של הנגדה בין שני החלקים מבחינת יחסו של האב לרבי עקיבא ויחסיה של הבת עם רבי עקיבא.
תבנית חזרה:
תבנית הסיפור שבתוך המסגרת, כלומר החלק האמצעי מתחלק לשני חלקים מקבילים:
חלק א'
אורך 12 שנה.
הליכה ראשונה: "הלך וישב".
חזרה ראשונה: "כשבא הביא עמו".
דברי הזקן.
דברי האשה.
דברי רבי עקיבא: "ברשות אני עושה"
חלק ב'
אורך 12 שנה.
הליכה שנייה: "חזר והלך ושב".
חזרה שנייה: "כשבא הביא עמו".
דברי השכנות.
דברי האשה.
מעשי השמשים.
דברי רבי עקיבא :"שלי ושלכם..."
התבנית החוזרת פעמיים באה להדגיש את גדולתה של האשה.
תבנית של דיאלוג:
האגדה בנויה מדו-שיח, "אמר לו" "אמר לה", כמו במחזה. הדבר תורם ליסוד הדרמטי באגדה זו.
מספר נוסחאי:
מספר שאינו משקף מציאות אובייקטיבית, אלא בא לסמל שלמות, ריבוי וכד'. למשל מספר 12 - 12 שבטי ישראל, 12 ירחי שנה ועוד. באגדה שלפנינו מופיע המספר 12 וכפולתו 24.