"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחשך
על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. ויאמר אלוקים יהי אור,
ויהי אור. וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.
ויקרא אלוקים לאור יום ולחשך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד."

בראשית א'




כשאלוקים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכון שלא יהיה לו חשוך
הוא לא חשב באותו רגע על השמים
אבל העצים כבר החלו מתמלאים מים
וציפורים קיבלו אויר וגוף.
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם. בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בליבם
מזימה על מכאוב.
כשאדונינו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב על שינה.
כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוקים הטוב.
אבל הם כבר היו לרוב.

נתן זך




אור האינסוף אין לו דמות, והוא לובש צורה - לטוב או לרע בך במקבל.

(ר' נחמן מברסלב, לקו"א, ל"ו)




"או.קיי. אז אמרי לי בבקשה, מה יותר מהיר מן האור?"
"הצל"
"לא ייתכן," מחיתי, "כי האור והצל זזים באותה מהירות."
"למה?"
"כי האור הוא שמוליד את הצל" התחלתי לחוש מבוכה קלה. "הצל נמצא
במקום שאין בו אור. לא תוכלי לקבל צל לפני שהאור יטיל אותו".
היא עיכלה זאת במשך חמש דקות. חזרתי אל הספר שלי.

מתוך: "מר אל, כאן אנה", פין




האור המולך -
עמנו הולך הוא בכל הדרכים
ונאחז ברכסים. אחר ימשיך וילך.
אך כנער שובב במרוצה עוד יחזור
אל הרכס. יחיך.
וגם הוא ימלא אור.

אור. בכל הדרכים. בבורות השכוחים.
אור שגלוי הוא. אור של שבחים.
אור החיים. אור כל עץ רענן.
אור ההמשך. הזרע. העננה.
אור הדמים המחיים את האבן.
אור העליון, אבי כל גון וכל צבע.

אור סובב וסובב במעגלי ניגוניו
ובא משמיו
ונושק אל הארץ בפליאה מחדש
כבוקר הבא זרוח-השמש
אחר לילה שקם מן הסף
ללכת
רגוע. רדום. כזקן במקדש.

מתוך: מולידי האור, אמיר גלבוע




שבע חנוכות הן: חנוכת בריאתו של עולם... חנוכת משה... חנוכת הבית...
חנוכת בית שני... חנוכת בית שני... חנוכת החומה... חנוכה זו של עכשיו,
של בית חשמונאי... וחנוכת העולם הבא - שאף היא יש בה נרות, כדכתיב:
"והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת
הימים"

פסיקתא, ב


אנו נושאים לפידים
אנו נושאים לפידים בלילות אפלים.
זורחים השבילים מתחת רגלינו.
מי אשר לו לב הצמא לאור -
ישא את עיניו וליבו אלינו לאור -
ויבוא.

נס לא קרה לנו,
פך שמן במערה לא מצאנו .
לעמק הלכנו,
ההרה עלינו,
מעינות האורות
הגנוזים גילינו
וסלעים כבדים חוסמים בעדם,
בסלע חצבנו
עד דם -
ויהי אור.

ואנו נושאים לפידים בלילות אפלים.
זורחים השבילים מתחת רגלינו.
מי אשר לו לב הצמא לאור -
ישא את עיניו וליבו אלינו
לאור -
ויבוא.

זאב




האמת היא האור העוזר לך לצאת מן החשכה. הדלק אותו!

(ר' נחמן מברסלב,לקו"א ט')




באנו חושך לגרש
בידינו אור ואש
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור
סורה מפני האור