|
 |
|
|
1616-1564 ,סטרטפורד און איוון, שם.
|
|
המשורר והמחזאי הלאומי של אנגליה,
מגדולי המחזאים והמשוררים שבכל הזמנים.
|
|
שייקספיר היה ילדם השלישי ובנם הראשון של
ג'ון - אומן כפפות - ואשתו מרי לבית ארדן.
בספר הקהילה של כנסיית השילוש הקדוש בעיר
מולדתו נרשם ה- 26/4 כיום טבילתו. לפי
המסורת
נחוג יום הולדתו ב-23/4 שהוא יומו של
ג'ונס
הקדוש, הפטרון של אנגליה. נמצאו רשומים גם
תאריכי טבילתם של 7 אחים ואחיות, ש-3 מהם
מתו בילדותם.
|
|
האח הצעיר ביותר, אדמונד (1607-1580) ,היה
שחקן בלונדון.
על חיי הרווחה ומעמדו החברתי של האב מעידים רכושו (שכלל את הבניין
הנחשב מקום הולדתו של שייקספיר) ותפקידי הציבור החשובים שהופקדו
בידיו. ב-1568 אף נבחר למשרת ראש העיר אך אחר כך נכונו לו זמנים
קשים; אחרי 1575 שוחרר מתשלום מיסים מסויימים וב-1586 אף הוסרה
מעליו גלימת חבר המועצה. ואולם, פנייתו לקבלת נשק - שהושבה ריקם
לפני כן - נענתה ב-1586 (אפשר, הודות להשתדלות בנו ויליאם), ובכך
הוענק לו מעמד של ג'נטלמן.
|
|
ככל הנראה למד שייקספיר בביה"ס המקומי, אך המאורע הראשון בחייו
שנמצא
מתועד הוא נישואיו ב-1582 לאן התווי, שהיתה מבוגרת ממנו בשש שנים.
ב-1583 נולדה בתם סוזאנה. על אירועי השנים שבין הולדת התאומים,
המנט
וג'ודית ב-1585 ובין 1592 אין יודעים דבר. באותה עת כבר היה
מעמדו
כמשורר וכמחזאי מבוסס דיוכדי לעורר את התקפתו הארסית של הסופר
רוברט
גרין , שהזהיר מפניו את עמיתיו, "משכילי האוניברסיטאות" כמוהו. אך
ההתקפה הולידה מחאה עזה. ידידו של גרין, המחזאי הנרי צ'טל, שהכין
את
הטכסט לפרסום, ראה צורך בהתנצלות, בהתכחשות להתקפה ובדברי שבח
ליושר
ליבו ולחן כתיבתו של שייקספיר, שעם פטרוניו נמנו, לדבריו כמה מבני
המעמד הגבוה. ב-1594/5 כבר היה שייקספיר חבר קבוע בלהקת הגברים
(שחקניות לא היו) של הלורד צ'מברלין בלונדון, ומנציגיה הרשמיים.
ב1598-
שיחק בקומדיה של בן ג'ונסון "איש איש ורוחו", וב-1603 בטרגדיה
"סיאנוס"
מאת אותו המחבר.
|
|
היתה זו עת הקמתם של בנייני התאטרון הקבועים הראשונים בלונדון,
במקומן
של הבימות המאולתרות בזירות לשיסוי חיות, בשווקים, ברחבות הכנסיות,
בחצרות אכסניות ובבתים פרטיים מרווחים. היתה זו גם עת הענקת חסותן
ההולכת וגוברת של המלוכה והאצולה לתיאטרון החילוני, חסות שבעטיה
זכה
לכבוד וליקר שכמותם לא ידע. אשר ללשון האנגלית - זו היתה נתונה במצב
של
השתנות מתמדת, מצב שהיה נוח ליצירתן של מילים חדשות, בלא הקפדה
מחמירה
על חוקי הדקדוק וכבליו. התודעה של יציבות הלשון היתה מפותחת פחות
משהיתה בדורות קודמים או מאוחרים. העשרת הלשון היתה למעין אפנה
הומניסטית, ושיקספיר - אף שבכמה מהקומדיות שלו שם ללעג אפנה זו -
היה
פעיל מאוד בתהליך זה. בייחוד בולטת עצמיותו בעצוב מילים, ובראש
ובראשונה בעיצוב פעלים.
|
|
ב-1598 הרסו שחקני הלורד צ'מברלין את בניין ההצגות שלהם וקירות
העץ
שנותרו שימשו לבניית תאטרון גלוב. בבעלותו של שייקספיר היו %10
ממניות
התיאטרון החדש, והוא נמנה ככל הנראה, עם מעצבי מדיניותה של הלהקה.
בכתב
המינוי המלכותי מ-1603, שהעניק לחברי הלהקה את התואר "אנשי המלך",
הופיע שמו בין הראשונים. הוא גם היה הראשון בתשעת השחקנים שהוזכרו
כזכאים לאריג לתפירת בגדי שרד חדשים, לשם השתתפות בתהלוכת ההכתרה
של
ג'יימס ה -(I).
|
|
שייקספיר שמר על קשר הדוק עם עיר מולדתו, מקום מגורי אשתו וילדיו.
ב-1597 קנה בה בית גמלוני, תלת קומתי, שהיה השני בגודלו בעיר. על
אמידותו מעיד גם המכתב היחיד אליו ששרד, ובו בקשת הלוואה לתשלום
חובות.
ב-1602 רכש אדמה בסטרטפורד העתיקה, וגם קנה בית קטן על חלקת אדמה,
מול
ביתו הגדול. בו בזמן הוסיף לטפח את עסקיו בלונדון.
|
|
בנו של שייקספיר, המנט, מת ב-1596 בגיל 11. בתו האהובה עליו מכל
ילדיו,
סוזאנה - שתוארה כאשה חכמה וחריפה - נישאה לרופא ג'ון הול. נישואי
בתו
ג'ודית לתומס קוויני - שלא הצטיין ברמתו המוסרית ולא זכה לאמון חותנו
-
היו ככל הנראה, הסיבה לשינויים ששינה שייקספיר בצוואתו - את החלק
העיקרי של נכסיו הוריש לבתו סוזאנה.
|
|
שייקספיר נקבר במקום כבוד בכנסיית "השילוש הקדוש" שבעירו, כיאה
לאזרח
נשוא פנים. שנים אחדות אחר מותו הוקמה בכנסיה מצבה לזכרו, מעשה ידי
ג'ררד ינסן, ובה אחד משני דיוקניו הקיימים ; הדיוקן השני הוא
המופיע
בשער ההוצאה הראשונה של כתביו והידוע כדיוקן דרוסהוט.
|
|
(מתוך האנציקלופדיה העברית)
|
|
|
|
|
|