תיאור החורבן במדרש איכה רבה
על פי ספרה של גלית-חזן רוקם, רקמת חיים - היצירה העממית בספרות חז"ל.

מדרש איכה רבה נתחבר בערך במחצית האלף הראשון לספירה בארץ ישראל.
מדרש זה נכתב כמדרש אגדה למגילת איכה המקראית.

במדרש משתקפים חוויות של אובדן וחורבן, אך גם של אהבה בין גברים ונשים
ובין הורים לילדים, וכן פרטים מחיי היום יום, כגון אכילה, לבוש מלאכות וצורות
בילוי.

אחד הנושאים שעולים מתוך סיפורי איכה רבה, הוא ההתמודדות של גברים ונשים
עם החורבן. הקול הנשי באיכה רבה מיוצג על ידי דמויות של נשים ידועות
ואנונימיות, ועל ידי הנשיות כסמל. ניתן לראות כיצד הסיפורים השונים מתארים
את השוני בין גבריות לנשיות בהתמודדות עם החורבן.


גבריות ונשיות ביחס אל החורבן

המקוננות	-
האבות ורחל אמנו	-
רבן גמליאל והאשה	-

המקוננות

מדרש איכה רבה מדגיש בחינה מסויימת של הנשיות, הנשיות האבלה, הבאה לידי
ביטוי בדמות האלמנה והשכולה ובתפקיד המסורתי של הנשים כמקוננות.

"ר' שמעון בן לקיש אמר [משל] למלך שהיו לו שני בנים. כעס על הראשון ונטל את
המקל וחבטו ופרפר ומת, והתחיל מקונן עליו. כעס על השני, ונטל את המקל וחבטו
ופרפר ומת, אמר מעתה אין בי כח לקונן עליהם אלא קראו למקוננות ותקוננה
עליהם. כך כשגלו עשרת השבטים התחיל מקונן עליהם קינה בית ישראל (עמוס ה ‏1),
כיוון שגלו יהודה ובנימין כביכול אמר הקב"ה מעתה אין בי כח לקונן עליהם,
אלא אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה, ותמהרנה ותשאנה עלינו
נהי ותרדנה עיננו דמעה ועפעפינו יזלו מים (ירמיהו ט' ‏16‎-17)"

אלו דימויים של גבריות ואלו דימויים של נשיות עולים מן המשל?	-
מדוע לדעתך, המלך / האל אינו מסוגל להתאבל בפעם השניה?	-

גבריות ונשיות מעומתות כאן באופן מורכב. האב - הגבר מתנהג בהתאם לדגם
הגברי הכוחני. לפנינו דימוי אלים ומפחיד של האל, אל קנא ונוקם.
הפעלת הכח הפיזי רוקנה את המלך מן היכולת לשאת בתוצאות מעשיו ולהתמודד
עם השכול. מי שכוחו עשאהו אלים, נעדר את הכח לבטא את רגשותיו ביחס
לתוצאות מעשיו - ביחס לשכול.

רחל והאבות

רחל היא הדמות הנשית החזקה ביותר המופיעה באיכה רבה. רחל מצליחה להביא
את הפוטנציאל לגאולה, במקום שהאבות נכשלו, ולא הצליחו לשנות את הגזירה.

במשל שנביא כאן את קיצורו מסופר, שהאל האבל את אובדן עמו ביקש מירמיה
הנביא לקרוא "לאברהם, ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות"

(מדרש איכה רבא, פתיחתא כד' מהדורת שלמה בובר, עמ' ‏25.)

האבות מגיעים בזה אחר זה ושוטחים בפני האל האבל ומלאכי השרת את מעשיהם
הגדולים וזכויותיהם. אך זכות אבות אין בה כדי להפוך את גלגל החורבן לכיוון
הגאולה.

"באותה שעה קפצה רחל לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך
שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, ושהשלימו אותן
שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי,
והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה. והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן
שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל להחליפני, ולאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי
את תאוותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב החליפו את אחותי לבעלי
בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהיה סבור שהיא רחל,
ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא
שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי. וגמלתי חסד
עמה ולא קנאתי בה ולא הוצתיה לבושה ולחרפה. ומה אני שאני בשר ודם, עפר
ואפר, לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים
ורחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו
אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל
אני מחזיר את ישראל למקומן. והדא הוא דכתיב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי
בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו (ירמיה לא ‏14)
וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך
(ירמיה לא ‏15) וכתיב: ויש תקוה לאחרית נאום ה' ושבו בנים לגבולם (ירמיה לא ‏16).

מדוע המעשה של רחל מצליח לרכך את האל שמבטיח לה את גאולת בניה ואילו עקידת יצחק לא?	-
מה ההבדל בין התנהגות האבות להתנהגותה של רחל שמצליח לעורר את האל להבטיח גאולה?	-
האם יש קשר בין הצלחתה של רחל, לפרטים אחרים שידועים לנו על גורלה, אך אינם מופיעים בטקסט המדרשי?	-

פסיביות מול אקטיביות - האבות מובאים על ידי הנביא לפני האל, רחל "קופצת"
מיזמתה לומר את דבריה.
עניינים לאומיים מול עניינים אישיים-אינטימיים - האבות מדברים על אירועים
לאומיים כבדי משקל: העקידה, ההליכה במדבר עם בני ישראל וכו', רחל מדברת
על עניין אינטימי, עמידתה לצד אחותה שלמען כבודה ויתרה על אהבתה למשך שבע
שנים. אהבה בדמותה האנושית הרכה היא המאזנת את מידת הדין.

אחת הסיבות שכותב המדרש משתמש ברחל כזו שמטה את הכף לכיוון הגאולה,
היא הפסוקים מירמיה שהוא מצטט, ובהם רחל מוצגת כזו שהגאולה מובטחת לה.

רבן גמליאל והאשה

"מעשה באשה אחת שהיתה בשכנותו של רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת
והיתה בוכה בלילות, והיה רבן גמליאל שומע קולה ונזכר חורבן הבית, והיה בוכה
עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו תלמידיו, עמדו ופינוה משכנותו"

מה ההבדל בין האבל של האשה לבין האבל של הגבר - רבן גמליאל?	-
לדעתך, מהו המסר של הקטע הזה?	-

בסיפור זה מוצג הצער הפרטי - של האם השכולה, מול הצער הכללי - של רבן
גמליאל.
ברובד האידאולוגי צערו של רבן גמליאל כה גדול עד שנושרים ריסי עיניו,
ותלמידיו נאלצים לפנות את השכנה המזכירה לו בבכיה את החורבן.
ברובד הרגשי ברור כי האם אינה ישנה בלילות לא מפני שמשהו מזכיר לה את
הצער, אלא משום שצערה עמוק ואינו מניח לה לישון, ואילו רבן גמליאל "נזכר"
בצער. הצער הפרטי קשה להדחקה, ואילו הצער הכללי ניתן להדחקה על ידי שינוי
מקום.