ד' באייר ערב יום העצמאות, נקבע כיום הזכרון לנופלים במערכות
ישראל.
הממשלה החליטה בשנת 1950 להצמיד את יום הזכרון ליום העצמאות,
כמענה
לדרישת אלמנות והורים שכולים.
בשנת 1963 עוגן הדבר בחוק, ובשנת 1980 העלאת זכרם של הנופלים
בטקסים
מוסדה אף היא בחוק. משנת 1967 נפתח יום הזכרון בעצרת מרכזית ליד
הכותל
המערבי.
הדרכים לציון יום הזיכרון מעוגנות בחוק יום הזכרון לחללי צה"ל, ספר
החוקים
393, י"א בניסן תשכ"ג): "ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של
שתי
דקות, בהן תשבות כל עבודה ותפסק כל תנועה בדרכים, הדגלים יורדו
לחצי
התורן, יקוימו אזכרות ועצרות-עם, ייערכו טקסי התייחדות במחונת צבא
ההגנה
לישראל ובמוסדות חינוך, תוכניות השידורים יביעו את ייחוד של היום.
בערב יום הזכרון לא יקויימו עינוגים ציבוריים"
ערב יום הזכרון מתחיל בצפירת דומייה שנמשכת דקה, למחרת בבוקר נשמעת
צפירת דומייה נוספת בת שתי דקות. במהלך יום הזיכרון מתקיימים טקסים
ועצרות זכרון בבתי הקברות הצבאיים וליד אנדרטאות ומצבות, ברחבי
הארץ.
