תגבור לימודי מדעי היהדות ( בקשה לתקצוב)

מכובדיי

הגב' רחל יעקב רבין (המקפידה להשתתף בכל שנה בעצרות בני הנוער לזכר רבין)
סמנכ"ל ומנהל מינהל חברה ונוער – מר עודד כהן
יו"ר תנועות הנוער – מר יניב שגיא
מזכ"ל תנועות הנוער – מר נפתלי דרעי
יו"ר מועצת תלמידים ונוער – שירין גבאי

בני נוער יקרים

היום הזה הוא יום הזיכרון ליצחק רבין, מפקד ומנהיג, שהיה רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים, ואחר כך נבחר פעמיים להיות ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל. איש שכל ימיו מגיל 17 ועד למעלה מ- 70, היה מגוייס למען מדינת ישראל ובטחון ישראל, ואיש שעשה מהלכים נועזים, מרחיקי לכת, ושנויים במחלוקת, לכיוון שהוא האמין שיביא שלום לישראל.

אבל, זה לא רק יום זיכרון והנצחה. בעיקרו היום הזה דומה יותר לתמרור אזהרה מאשר לשלט הנצחה. זה יום שלא רק אומר זִכרו את יצחק רבין, אלא זִכרו ואל תשכחו את הרצח. זה בעיקר יום של אזהרה.
המדינה החליטה לקיים יום זיכרון ממלכתי, שמקיף את כל שדרות הציבור, מבתי הספר ובני הנוער ועד כלי התקשורת והתיאטרון, כדי שיהיה יום שמהבהב בלוח השנה כמו רמזור אזהרה אדום בלילה. היום הזה אומר:
שימו לב, סכנה!

הרוצח של יצחק רבין לא היה עבריין שבא מהעולם התחתון. זה היה אדם שמאמין בדרכו, שהיה בטוח בכל הכנות, במאה אחוז, שהוא עושה מעשה שיציל את המדינה.וזאת הסכנה,שעליה מתריע הרמזור האדום המהבהב של יום הזיכרון הזה. מי שכל כך בטוח שהוא צודק, עד כדי אלימות, מי שממנה את עצמו להציל את המדינה, אם לא בשכנוע אז בכוח, הוא הסכנה הגדולה. כי אנשים כאלה לא יצילו את המדינה אלא יחריבו אותה.
אתה בטוח שהדרך הזו היא הנכונה, ואחֵר בטוח שהדרך ההפוכה היא הנכונה. הוא מאמין בדרכו בדיוק כמוך. אתה מנסה בכוח להשפיע על המדינה שתלך בכיוון שלך, כי אתה בטוח שזה לטובתה, והוא יהיה חייב להגיב על זה בכוח נגדי, כי גם הוא הרי בטוח שהדרך שלו היא הטובה למדינה. די מהר זה יהפוך למלחמת אחים, שבסופה לא תהיה מדינה בכלל.

זה כבר קרה לנו בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי יותר מפעם אחת. כאשר חז"ל אומרים שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, בדיוק לזה הם מתכוונים. לשנאה שהתפתחה מתוך מחלוקת של אידיאלים.
זה האמין בכל הלב שהדרך שלו מובילה לשלום, וזה היה בטוח במאה אחוז שבדיוק להיפך - הדרך ההפוכה היא שתביא ביטחון.
מישהו היה בטוח שבמעשה רצח אחד, רק אחד, הוא יכריע את הוויכוח ויציל את המדינה. מישהו בצד השני היה בטוח שהוא חייב להגיב במעשה רצח אחד, רק אחד, כדי שההם יבינו שלא בכוח הם יצליחו לנצח בוויכוח.
והתוצאה היתה: מאות מעשי רצח של יהודים נגד יהודים, ושנאה ענקית, שנאת חינם, שאחריה אין עוד מדינה, אלא שני עמים שנלחמים זה בזה. זה קרה במציאות, בהיסטוריה של העם היהודי.

אחרי רצח רבין זה לא קרה. האסון הנורא, הפצע הפתוח, לא התדרדר למלחמת אחים ולחורבן המדינה. זה היה יכול לקרות, ולא קרה. לא מפני שאנחנו יותר טובים מאבותינו, אלא מפני שיש לנו דמוקרטיה. הדמוקרטיה מלמדת אותנו לא להיות כל כך בטוחים שאנחנו צודקים, להקשיב גם לדעה האחרת, לדעת שלאחרים יש זכויות בדיוק כמו לנו, ולדעת שרק בהצבעה דמוקרטית אפשר להכריע את הוויכוח.

הדמוקרטיה היא שהדליקה את התמרור האדום המהבהב של יום הזיכרון הזה. הדמוקרטיה אומרת: שימו לב, תעצרו רגע את החיים השוטפים ותזכרו, ולא לטובה, את הרגע שבו מישהו הדליק אש שיכלה לשרוף את כל המדינה. תעצרו רגע וכמו ביער אחרי טיול, לפני שאתם הולכים הלאה תבדקו אם האש כבתה לגמרי.אם אין שנאה בין מחנה אחד למחנה אחר.

לא צריך לטשטש את חילוקי הדעות, אומרת הדמוקרטיה, אבל צריך לשמור מכל משמר על הכללים של ניהול ויכוח דמוקרטי מתוך כבוד הדדי ולא מתוך שנאה.

אין אף אחד שכל האמת בידו.צריך ללמוד להקשיב ליריב הפוליטי, להבין במה הוא מאמין, במה הוא שונה ממך. וצריך סבלנות.
גם אם אתה מאמין בכל הלב שהמדינה חייבת ללכת בדרך שלך, והדרך האחרת היא אסון, גם אז אתה צריך לדעת שהדמוקרטיה מכריעה לאט, ולא בבת אחת, ואוי ואבוי אם ננסה להכריח אותה בכוח להכריע מהר.

ובכלל, לא צריך לרצות לנצח בוויכוח, עדיף לחפש נקודות מפגש. ביום הזה אנחנו צריכים לעצור לרגע את מהלך החיים, ולזכור. לזכור את רבין האדם, ולזכור את ערכי הדמוקרטיה שכל אחד מאיתנו אחראי לשמור עליה.

נאום שרת החינוך התרבות והספורט

עצרת נוער לציון יום הזיכרון לראש הממשלה – יצחק רבין