"הפשע והעוני - בנוהג שבעולם, אלה הם שני הגורמים שבכוחם להשפיל את כבוד האדם עד דכא." ר' שמשון רפאל הירש

הפשע והעוני - בנוהג שבעולם - אלה הם שני
הגורמים שבכוחם להשפיל את כבוד האדם עד דכא
את הפושע ואת בת הקבצן העמידה התורה בראש
המשפט האישי, ובהם הראתה לדעת מה נחשב בעיניה
כבוד האדם, וכיצד היא דורשת לשמור על כבוד האדם
עד לרבדים הנמוכים ביותר שבחברה.

פירוש על התורה שמות כ"א ,י
הביאור של רש"ר הירש מתייחס לשתי הפרשיות הראשונות
שבפרשת משפטים, שבהם מפורטות לראשונה מצוות
התורה (אחרי עשרת הדברים).

לפי הירש, מתיחסת התורה בפרשיות אלה לאדם שעקב
מעשה פשע או חוב מצטבר 'נמכר לעבדות' כדי להשיב את
חובו. מכירה זו אינה דומה למה שמוכר לנו כ'מכירת
עבד', כפי שהיו עושים לכושים באמריקה. על פי דיני
התורה, מעמדו של עבד עברי דומה מאד לזה של פועל
שכיר, כשההבדל ביניהם הוא בתנאים הסוציאליים
המשופרים המוענקים לעבד העברי ולמשפחתו.

ההקפדה על כבודם וזכויותיהם של אותם 'עבדים' היא
כה גדולה, עד שחכמים היו אומרים ש"מי שקנה עבד -
קנה אדון לעצמו". האדון נשא באחריות מקיפה לשלומו,
פרנסתו ובריאותו של העבד, ותקופת העבדות הוגבלה
מאד מראש.

על עבדות היום ראה: http://www.astaf.org

בעיניים מערביות מודרניות נראה עצם מוסד העבדות
כנוגד את זכויות האדם. אך ניתן לראות זאת גם אחרת.
בפירושו מלמד הירש שהענישה המקובלת בעולם המודרני
גרועה הרבה יותר: "עונשי מאסר, על כל אבדן התקוה
והשחתת המוסר השוכנים אחרי חומות בית הכלא, על כל
היגון והאנחה שהם מביאים על אשתו וטפו של האסיר -
אין להם מקום בתורת ה'" (שם, פסוק ו').
השיקום בתוך המשפחה והשבת החוב לחברה בדרך
המכובדת של עבודה - משיבות את הפושע אל מעגל
החברה בזכות ולא בחסד.

הרב שמשון בן רפאל הירש
הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש), הוגה דעות
ומנהיגם הדתי של יהודי גרמניה, תקס"ח - תרמ"ח
(‏1808‎-1888).

כנער היה שמשון הירש שוליית-סוחרים, אך בהיותו בן
עשרים כבר ידע את יעודו - להיות רב בקהילות ישראל,
רב שיתן תשובה למבוכות הרוחניות של דורו. הוא פנה
אפוא ללמוד אצל גדולי הרבנים בדורו, אך כשרונו
המזהיר ותכונותיו המצויינות הביאוהו כבר כעבור
שנתיים לכהן ברבנות במדינת אולדנבורג שבגרמניה. שם
כתב את ספרו הגדול "חורב", על המצוות וטעמיהן, ואת
הספרון שנעשה למפורסם שבכתביו: "תשע עשרה אגרות
על היהדות", או "אגרות צפון". באגרות אלה תיאר
בבהירות את מצוקתם של בני דורו: צעירים יהודיים
הנקרעים בין תרבות גרמנית המנופפת בסיסמאות של
קידמה ונאורות, ובין מסורת יהודית הנותרת לכאורה
מאחור, ודוגלת בעקרונות שקשה לקבלם. הוא לא רק
תיאר את המצוקה, אלא גם שירטט בקוים כלליים את
הפתרון, הלא היא ההשקפה אותה טיפח בכל חייו: יהדות
עמוקת שורש ודינמית כאחד, שאינה מפחדת מן התרבות
המודרנית אלא אדרבה, חשה עצמה כשותפה ביצירתה
וכמענה לבעיותיה.

לאחר שכיהן כרב בכמה קהילות חשובות אחרות באשכנז,
קבע רש"ר הירש - שכבר קנה לו שם כגאון וכמנהיג לדורו
- את מושבו בפרנקפורט ושם בנה למעשה את הקהילה
האורתודוקסית הראשונה בתולדות ישראל, קהילה
שהיתה מודרנית באופייה ומצויינת במוסדותיה
החינוכיים, עליהם ניצח הירש בכריזמה וכשרון.
בשנות רבנותו הראשונות, עשה הירש כל שביכולתו כדי
לגשר בין השמרנים שומרי המצוות, ובין שואפי השינוי
והרפורמה. דרשותיו בגרמנית צחה, וגישתו החיובית
למדע ולאמנציפציה, קירבו אותו אל שואפי השינוי;
גאונותו בתורה ונאמנותו החד משמעית והמופגנת לערכי
היהדות ולקיום ההלכה, קירבו אותו אל השמרנים. אלא
שהימים לא נתנו לאידיליה להמשיך; שאיפות הרפורמה
- שהנהיג אותה חברו לספסל האוניברסיטה, אברהם
גייגר - קיבלו ביטוי חריף יותר ויותר, והירש הגיע
למסקנה שאין מנוס מהפרדת הקהילות, ומכינון קהילה
חרדית עצמאית, שאינה כפופה למוסדות היהודיים
הישנים, המשותפים ליהודים באשר הם. הקהילה שהקים
בפרנקפורט היוותה מופת למודל הזה, שמומש אחר כך
במקומות נוספים באשכנז.

דמותו מהווה עד היום מקור השראה בעיקר בכל מה
שקשור לחיבור התורה עם התרבות הכללית, וספריו -
ובמיוחד פירושו הגדול לתורה - פופולריים עד היום,
ונלמדים על ידי ציבור מגוון של אוהבי תורה ודעת, במיוחד
בתפוצות.

הירש נודע ביחסו לכבוד האדם, ליחודו וליעודו. לשיטתו,
חירות הרצון של האדם היא יחודו, והוצאה לפועל של
כוחותיו וכשרונותיו אשר נתן לו האלהים - היא יעודו.
התורה מיועדת לאדם, מרוכזת בו ופונה אליו. מימוש
צלם אלהים שבאדם, כפרט וכחברה, הוא היעד של התורה
והיהדות.