"בשעה שאדם הולך בדרך, סיעה של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרין: תנו מקום לאיקונין (דמות) של הקדוש ברוך הוא." ר' יהושע בן לוי

דבריו של ר' יהושע בן לוי נותנים ביטוי לתפיסה הרווחת
אצל חז"ל, לפיו האדם באשר הוא נברא בצלם אלהים,
ולכן ראוי לכבדו וראוי לו לכבד את עצמו ואת זולתו.
תפיסה זו - שיסודה, כמובן, במקרא, שהורה שהאדם הוא
נזר הבריאה ונעשה בצלם אלהים - מתבטאת בהיגדים
רבים העוסקים בכבוד הבריות, וכן בלגיטימציה לדחות
איסורים מסוימים מפני כבוד הבריות.

כבוד האדם אינו מושג שחז"ל השתמשו בו. אם ננסה
לבודד ממשנתם את המושג של כבוד האדם, נגלה שמדובר
במודעות למעלת האדם ולערך המיוחד של חייו.

חובת הכבוד מוטלת על האדם כלפי אשתו וכלפי הוריו,
על מוסדות הצדקה כלפי העניים, על בתי הדין כלפי
המתדיינים, וכן הלאה. משום כבודו של העני, שיבחו
חכמים את הנותן לו צדקה בסתר, והעריכו במיוחד את
הנותן בסבר פנים יפות. יש אף שסברו, שאדם הנזקק
לסעד צריך לקבל אותו באופן כזה שיוכל לשמור על רמת
החיים שהורגל לה ולא יתבייש בכך שירד מנכסיו. משום
כבודו של הנידון למוות, אסרה התורה להותיר תלוי על
העץ והורתה לקברו בו ביום. ככלל, ענייני קבורה (כבוד
המת) סבים סביב עקרון כבוד האדם ומהווים את אחד
הגילויים השיטתיים ביותר של עקרון זה ביהדות - וחובת
הקבורה דוחה כל מצווה, חשובה ככל שתהיה, ומוטלת על
כל אדם - אם אין לאיש קרובים שיטפלו בו.



ר' יהושע בן לוי
ר' יהושע בן לוי. (ריב"ל) אמורא (חכם מחכמי התלמוד)
מארץ ישראל (מן העיר לוד), שחי בתחילת המאה
השלישית לספירה. היה מלמד תורה ועוסק בעסקי
הציבור, ובין השאר קיים מגעים עם השלטונות הרומיים
בקיסרי וברומא. עיקר פרסומו היה בצדקותו - באהבתו
את הבריות ואת התורה - ובדברי האגדה שלו. הוא הרבה
לגנות את הדיבור המיותר, ובמיוחד דברי לשון הרע. בני
דורו האמינו שבזכותו זכו לגשמים, ואגדות רבות
מספרות על כך שאליהו הנביא היה נגלה אליו ולומד איתו
- מסורת המעידה על מעלתו הרוחנית הגבוהה של ריב"ל.
סיפורים רבים מתארים שיחות בין ר' יהושע בן לוי ובין
אליהו, ובהם ניכרת - בין השאר - דאגתו הרבה של ריב"ל
למצבו של עם ישראל, וכמיהתו לגאולתם מן הצרות
והשעבוד לשלטון הרומי.

כבוד אשתו
אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו
(בבא מציעא נ"ט).