מדיניות המשרד

.1	ראציונל הדיונים כיום הם בשאלות המשמעותיות ביותר למדינת ישראל. יש המשווים אותם לאירועי הקמת המדינה. קבוצות שונות בישראל נאבקות על מקומן בעיצוב זהותה החברתית והמדינית של מדינת ישראל. תופעה שמביאה מצד אחד למעורבות רבה, ומאידך להתנגדות, להסתגרות ולהקצנה. למרות התמיכה בתהליך המדיני והשאיפה לשלום, הדרכים והתנאים להשגתו שנויים במחלוקות אידיאולוגיות, ערכיות ופוליטיות. הדעות חלוקות באשר לנכונות לוויתור על שטחים בתמורה להסכמי השלום, ביחס לגבולותיה של ירושלים ובנושא של שיבת הפליטים. הוויכוח הפוליטי אינו מתנהל בין שוחרי שלום לבין מחרחרי מלחמה אלא בין גישות שונות לפתרון הסכסוך. מצד אחד רצון וצורך בשלום, מצד שני אי יכולת לוותר על שטחי ארץ-ישראל, כשערך השלום מזוהה עם השמאל וביטחון או "ארץ-ישראל" מזוהה עם הימין. חלק מהישראלים מרגישים כי עולמם כמעט חרב עליהם. הם פוחדים באמת ובתמים פן ישראל צועדת לתוך מלכודת, מעניקה ראש גשר לאויביה ומהמרת על ביטחונה ועתידה. לעומתם, אחרים רואים בתהליך זה התגשמות חלום, חלון הזדמנויות לפשרה ולפיוס. הנושאים העומדים להכרעות מדיניות, יוצרים הבחנה בין אוכלוסיות מבחינת מידת המעורבות וההשלכות של תוצאות התהליך המדיני על חייהם. ובכל זאת, האירועים המדיניים העכשוויים, מחייבים לעורר מחדש במערכת החינוך מודעות אזרחית, שתציב את הנעשה במדינה במקום מועדף בשיח החינוכי. ההתרחשויות בשדה המדיני מזמנות למערכת החינוך אתגר מוכר, המחייב התייחסות לאירועים מדיניים-ביטחוניים, להחלטות, להסכמים ולהשלכותיהם המעשיות והערכיות-רגשיות עבור הציבור על גווניו. בית הספר, כמוסד מרכזי של החברה, צריך לסייע לתלמידים, ללוותם, לתמוך בהם ולאפשר דיון בשאלות ערכיות-הומניסטיות, איתן מתמודדת כיום החברה בישראל.
.2	תפקיד בית הספר כקהילה חברתית לומדת כידוע, עוסקות המערכות החינוכיות בחינוך לסובלנות ובפיתוח אמפתיה אל מול השונות והקוטביות בחברה ובחינוך לחיים בחברה דמוקרטית. יחד עם זאת חוזרת שוב ועולה השאלה, מהו תפקידה של מערכת החינוך בימים אלה, בשיאה של התרחשות היסטורית? האם המערכת יכולה לעמוד מנגד ולא ללוות את התלמידים בתהליך שגם אם יש לנו חילוקי דעות על אחריתו, הוא מהדרמטיים ביותר שעוברת מדינת ישראל מאז הקמתה? קהילה חברתית לומדת כתפיסה חינוכית רואה את בית הספר כקהילה הבונה מרקם משותף לכל חבריה תוך התמודדות עם שאלות חברתיות, ערכיות ולאומיות. יתרה מזו, על קהילת בית-הספר להעלות אף את תפיסות העולם הקוטביות המתנגשות. על בית-הספר האחריות לזמן חוויות למידה חינוכיות המגמישות תפיסות עולם קוטביות וחד-ממדיות כדי לאפשר קיום משותף. חוויות הלמידה יתייחסו לרב-תרבותיות במדינת ישראל, לידע על הזולת, על תרבותו ואורח חייו, תוך אמפטיה למצוקותיו ולקשייו. הלמידה תהיה שזורה בהתנסויות בהן השונים יכולים לחיות יחד בלי לוותר על שונותם. זאת באמצעות לימוד משותף, חיזוק המיומנויות של הקשבה לזולת. לימוד מעשי של כללי הדיון הערכי, קבלת השונה כגורם חשוב ומעשיר בחברה הרב-תרבותית, והמודעות שלאחר השונה יש זכויות עליהן יעמוד ויבקש שנכבדן. תפקיד בית הספר כמוסד חינוכי, מקבל משנה תוקף לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, אשר זעזע את כולנו ותובע מאתנו לעסוק ביתר שאת בנושאים הללו: להביא את השיח הציבורי - מדיני לבין כתליו כך שהתלמידים יהיו מעורבים בתהליכים המשפיעים על חייהם. להוביל תהליך של הדברות, על היבטיו החברתיים והתרבותיים, בתוך העם ובין העמים. לתרום את חלקו להתמודדות עם אירועי האקטואליה על היבטיהם החינוכיים, האזרחיים, והרגשיים ולספק לתלמידים כלים והזדמנויות לעסוק בנושא. ליצור תשתית חינוכית המאפשרת מפגשי דעות ועמדות פוליטיים - אידיאולוגיים בדרכים דמוקרטיות וללא אלימות.
.3	מטרות שילוב של עיסוק רצוף בהוויה הציבורית-ישראלית השנויה במחלוקת, בתוך תהליך הלמידה- החוויה הבית-ספרית, לשם הגברת מודעות ומעורבות חברתית אזרחית. רכישת ידע אודות הסכסוך הישראלי-ערבי, הדרכים לפתרון והתגובות החלוקות של המרכיבים את החברה הישראלית, לפיתוח פתרונות יצירתיים, מושכלים ומגוונים. פיתוח קבלה אמפתית וסובלנות כלפי מחלוקות ושונות בדעות, ערכים ורגשות. חיזוק ערכים הומניסטיים, המבוססים על חירויות וזכויות האדם באשר הוא. הקניית מיומנויות שונות של הידברות בתנאי מחלוקת, תוך עידוד ביטוי חופשי הפתוח לביקורת ומבוסס על דעות, אמונות, ערכים ורגשות. 3.1 התרגום האופרטיבי של המטרות בתחום הקוגניטיבי והידע, לימוד התרבויות וההיסטוריה של מדינת ישראל, לימוד הסביבה שלנו, העמים השכנים, תרבותם, מנהגיהם. כמו כן, פיתוח דרכים לפתרון בעיות, לנהל דיונים ואולי גם משפט ציבורי בעד ונגד וכו'. בתחום הרגשי, יש לאפשר ביטויים רגשיים מגוונים - מתחושה של אובדן, אבל וצער ועד תקווה ושמחה. לתת ביטוי לחשש מהבלתי ידוע יחד עם הנכונות לשתף אחרים ברגשות, לפתח סובלנות לשונות. בתחום החברתי-ערכי, אפשר לתכנן פעולות משותפות להכרת השונה כמו: עולים- וותיקים, חילוניים-דתיים, ערבים-יהודים, מרכז-פריפרייה. כמו-כן, פעילויות המפתחות תחושת שייכות לקהילה, למדינה ולעם.