שלום רב,
המסמך שמוגש לכם בזאת, מבקש לקבוע עקרונות יסוד וקוים מנחים
למאבק באלימות בכל מוסד חינוכי. ההמלצות מבוססות בחלקן על מסקנות
"ועדת מתן וילנאי", ובחלקן על רעיונות שפותחו במשרד החינוך
ובמערכת
החינוך. כל בית-ספר יתאים לעצמו את ההמלצות שעונות על צרכיו
המיוחדים והאופיניים.
שנת תש"ס נפתחת כאשר מנוי וגמור איתנו, עם כולנו, להאבק נגד כל
גילוי
של אלימות. זה נשמע כמו סיסמא אבל זו מדיניות - אלימות, לא
בבית-ספרנו.
הכבוד שאנחנו רוחשים לזולתנו הוא התנאי ההכרחי להצלחתו של המאבק.
בלי כבוד - אין על מה לעבוד: הזלזול בזולת, ביטול ההשקפה האחרת,
דעות
קדומות - כל אלה הם מתכון בדוק לכישלון.
כל אדם ראוי לכבוד, אבל אין רבותא בכבוד שניתן לחזק, למי שנותן את
הטון, למקובל בחברה; יש רבותא בכבוד שעלינו לתת לחלש, לאחר,
לשונה,
למי שנדחק אל השוליים, ומרגיש את עצמו נדחה, עזוב ומנוכר. אותו
אנחנו
צריכים לכבד ולחבק. אם מישהו מהתלמידים ומהתלמידות הולך ומתנתק,
אין לנו משימה יותר דחופה מאשר לשוב ולחבר אותו אל החברה.
המשימה הזאת תעלה יפה רק אם הבית של כל תלמיד ותלמידה יהיה יותר
בית-ספר, ובית-הספר יהיה יותר בית. כולנו בחזית אחת - מנהלות
ומנהלים,
מורות ומורים, תלמידות ותלמידים, אימהות ואבות, נציגי ציבור,
כולנו
קהילה אחת שרואה בבית-הספר את ליבה, ושומרת עליו מכל משמר. גם
אני, כשר חינוך, ניצב אתכם יחד, נושא באותה אחריות, נותן גיבוי
ומחזק
ידיים.
מדינות שגמרו אומר להפחית את האלימות, קהילות שהחליטו לשפר את
אקלים חייהן - התאמצו והצליחו. גם אנחנו יכולים וחייבים להצליח.
הפירות הטובים של מאמץ מלוכד ומשולב לא יאחרו להבשיל, ובית-הספר
שלנו שוב יהיה מקום שטוב לחיות בו, שטוב ללמוד בו.