תולדות חייו
יוסף עזריהו (אוזרקובסקי) נולד בכ"ב בכסלו תרל"ג, 1873 בעיר סובאלק,
ברוסיה,
להוריו יעקב וצירל. למד בחדר "משוכלל" ובישיבה ואחר כך התמסר ללימודים
עבריים וכלליים. כבר בצעירותו בא במגע עם התנועות החברתיות והמדיניות
שברחוב היהודי והתקרב לתנועת חיבת ציון.
בראשית תרנ"ב, 1891, עלה יוסף עזריהו לארץ ישראל ועבד כפועל חקלאי
במושבות יהודה, תחת השגחתם של פקידי הברון וגם השתתף בשביתת פועלים
כנגד פקידות זו. בקיץ תרנ"ד שב לרוסיה ושרת בצבא הרוסי כארבע שנים
כנגן
בתזמורת צבאית.
עם שחרורו מהשירות הצבאי שב עזריהו לעירו והורה בהתנדבות בבית ספר
עממי-לאומי לבנות יהודיות, מחוסרות אמצעים, עברית בעברית. בסוף תרנ"ט
נסע
לאודסה וקיבל תעודת הוראה ממשלתית והורה ב"חדר מתוקן" בגרודנו. משם
יצא
להשתלמות במקצוע ההוראה. הוא למד חינוך,טבע, פילוסופיה וסוציולוגיה
באוניברסיטאות של ברן ושל יינה. בתרס"ה 1905 הוא הוזמן לבוא ולהורות
ברחובות.
בתרס"ו, 1906 החל יוסף עזריהו להורות בבית ספר לבנות ביפו, שהיה
הגדול
והטוב שבבתי הספר של אותם ימים ועבד בו עד תרע"ג, 1913 עת יצא להשלים
את
לימודי הטבע והחינוך באוניברסיטת ציריך. בינתיים פרצה מלחמת העולם
הראשונה ויוסף עזריהו נקרא על ידי הד"ר בירם, מנהל בית הספר הריאלי
בחיפה
שהתגייס לצבא, למלא את מקומו.
יוסף עזריהו היה ציר מטעם "אגודת חובבי ציון" בקונגרס הציוני החמישי
והיה
מעורב בהחלטה על ייסוד הקרן הקיימת לישראל וציר מטעם "אגודת הציונים
בגולה" בקונגרסהציוני ששי ונמנה על אומרי "לאו" בנושא אוגנדה. הוא נימנה
על
מייסדיה של שכונת "אחוזת בית". בתרס"ז, 1907 נבחר יוסף עזריהו לחבר
מרכז
המורים וכעבור כשנה - ליושב ראש מרכז המורים, תפקיד אותו מילא בשנים
1908
1912 -. בסתיו 1918, לאחר שחרור הגליל על ידי הבריטים מידי התורכים,
נבחר
יוסף עזריהו לראש ועד הקהילה בחיפה.
בסוף 1919 מינתה מחלקת החינוך שלההסתדרות הציונית את יוסף עזריהו
למפקח
על בתי הספר העממיים, שקובצו לרשת החינוך הלאומית ולאחר שנים אחדות
נתמנה כמפקח ראשי על בתי הספר הכלליים. בתרפ"ה, 1925, מינתה ההנהלה
הציונית את יוסף עזריהו כממלא מקום מנהל מחלקת החינוך, אך באביב תרפ"ו
התפטר מתפקידו בשל העבודה האדמיניסטרטיבית היגעה של אותם ימים מתפקידו
ושב לכהן כמפקח הראשי על בתי הספר הכלליים. בתרצ"ח, 1937, אחרי מותו
של
הד"ר יוסף לוריא, מנהל מחלקת החינוך מונה יוסף עזריהו שוב כממלא מקום
מנהל המחלקה, תפקיד אותו מילא עד סוף 1940. בראשית 1941 החל לפקח על
בתי הספר הכלליים התיכוניים, תפקיד אותו מילא עד פטירתו.
יוסף עזריהו נפטר בו' בניסן תש"ה, 20.3.1945 בתום הרצאה, שנשא במועצת
המפקחים.
הגות ותפיסת עולם חינוכית
יוסף עזריהו השקיע מאמצים מרובים בעריכת תכניות לימודים לבתי הספר.
בתרס"ז, 1907, עיבד יוסף אוזרקובסקי-עזריהו ביחד עם מרדכי
קרישבסקי-אזרחי ויחיאל יחיאלי הצעת תכנית לימודים בשביל בתי הספר
העממיים, שאושרה על ידי מרכז המורים והיא שהייתה התכנית הראשונה,
המלאה
והמפורטת שנערכה לבתי הספר העבריים בארץ וגם שימשה יסוד לתכנית לימודים
של
חובה שנקבעה על ידי ועד החינוך, בשנים תרפ"ב- תרפ"ג. ועדה, שמונתה על
ידי
ועד החינוך ומרכז המורים, עיבדה את "תכנית הלימודים לבתי הספר העממיים
העירוניים", שפורסמה בתרפ"ג ואשר שימשה כתכנית הרשמית של בתי הספר
העממיים של הזרם הכללי עד לפרסום תכנית הלימודים הממלכתית בתשי"ד.
יוסף
עזריהו, יו"ר ועדה זו, הציע בפני הוועדה עקרונות חינוכיים, שנתקבלו
כבסיס
לתכנית זו ובכלל זה כי "יסוד המולדת" משמש כנקודה מרכזית בחינוך
ובהוראה
בבתי הספר של רשת החינוך הלאומית.
יוסף עזריהו "כל ימיו התרחק מן הקל והשטחי ולן בעומקן של הילכות
החינוך,
הגה וחשב את מחשבת בית הספר העברי, לא הניח את עטו מידו ופרסם מאמרים
ומחקרים יסודיים בשאלות החינוך" ובכללם "לשאלת התיקונים בבתי ספרנו",
"היצירה החופשית בחיבור", "יסוד המולדת בחינוך ובהוראה", "עיקרי תורת
פסטלוצ'י", "לימוד המולדת", "פרובלימות החינוך שלנו", "החינוך בתל
אביב",
"מהות בית הספר הכללי", הישגי בית הספר הכללי" ועוד. במבוא לספרו על
החינוך העברי בארץ-ישראל כתב:
"כשמדברים בשבחו של בית הספר העברי בארץ רגילים להרים על נס את ערכו
הרב
מבחינת החייאת השפה העברית בפי העם, ואילו את הצד השני שבמטבע, דבר זה
שבניגוד למוסדות החינוך האחרים של עמנו, ייהד הוא את "הלימודים
הכלליים"
ועשם חלק אורגני של תכניתו - לא הכל יודעים להעריך. ואולם חשיבותה של
הרחבת גבולים זו של החינוך הלאומי לגבי תחייתנו הלאומית היא רבה מאוד,
אף
על פי שאינה בולטת ואינה ניכרת לעין כל. הן מתוך זה, שבית הספר העברי
ביטל
את החלוקה בין "לימודים עבריים" לבין "לימודים כלליים", הקבועה בחינוך
הגלותי, טשטש לגמרי את הגבולות, שחיי הגלות הציבו בין "שלנו" ו"שלהם",
בין
"יהדות" ו"אנושיות". הוא כאילו הכניס מחדש את העניינים האנושיים
הכלליים
לתוך מסגרת תרבותנו הלאומית ויצר השכלה לאומית רחבה ומקיפה, שיש בה
משום
תפיסת עולם שלמה ואחדותית, עברית ואנושית כאחת. על כל פנים היא יצרה
בנפש
חניכיו באחדו ברוחם את הייסוד הלאומי העברי עם הייסוד האנושי הכללי,
אחדות
מוחלטת, בלי ניגודים פנימיים. של מה שהם הוגים ולומדים, כל שהם
מתרשמים
ממנו הוא להם עברי משום שהם בני אנוש עבריים... בפעם הראשונה, לאחר
דורות
הרבה כל כך, נתאחה, איפוא, על-ידי בית הספר העברי הקרע המכאיב שבנפש
אישי
ישראל, אשר החינוך הגלותי קרעה לשני עולמות - לעולם יהודי ובלתי יהודי...
כך
חולל העיקר השני של בית הספר העברי בארץ, מהפיכה בחיי דור התחייה בארץ
האבות, ביוצרו את הגרעין של נפש עברית, בריאה ושלמה, ההולכת ומתפתחת
על
קרקע המולדת ..."
לאחר מותו של יוסף עזריהו פורסמו על ידי הוצאת "מסדה" בסיוע מחלקת
החינוך
של הוועד הלאומי שלושת הכרכים של
כתבי יוסף עזריהו שבהם כונסו
מאמרים
מעזבונו הספרותי:
הוראת התנ"ך, תש"ו, 1946
מאמרים
פדגוגיים, תש"ו, 1946;
ו-
החינוך העברי בארץ-ישראל, תשי"ד
