יסודות יום העצמאות

בניסן תש"ט קיימה הכנסת דיון על חוק יום העצמאות. בדיון התייחסו שני אישים,
ששימשו שרי חינוך - זלמן שזר ובן-ציון דינבורג (אחר כך: בן-ציון דינור) לשאלת
ה"היסודות" של יום העצמאות.

חבר הכנסת בן-ציון דינור עמד על היסודות שיש להניח בייסוד החג:
"כל חג בישראל יש בו ארבעה יסודות:

ישנו זיכרון היסטורי בכל חג.
בכל חג בישראל יש אידיאה מסוימת, בחג החנוכה כבחג הפסח; האידיאה היא: בין שזו בחירת ישראל ובין שזו תורה משמיים, בין שזו שחרור אומה ובין שזו גאולה משיחית.
כל חג מכוון כך, שבו - בכל הווייתו - גלומה האידיאה שלו. בהתאם לכך ישנו לכל חג סמל מסוים.
ישנה אורגניות בכל הווייתו. כל חג נובע מן ההיסטוריה, וקשור קשר אורגני עם ההיסטוריה ועם האידיאה".

זלמן שזר, שר החינוך והתרבות הגיב להצעה כי יום העצמאות יוחג על פי הלוח
הכללי (השנה האזרחית):
"אין אני מתאר לעצמי איך אפשר להכניס את החג הזה לפי מערכת אחרת ולפי
רוח אחר ולפי מושגים אחרים מאלה שאנחנו רגילים לפיהם לחוג את חגי ישראל.
ועד היום הזה, הגולה כולה - שחייתה את כל חייה בכל ארצות הגולה לפי לוח אחר
ולפי חודשים אחרים, ידעה לחוג את החג העברי לפי הלוח שלנו. וידע כל יהודי בכל
הגולה אימתי חל יום הכיפורים, אימתי חל חג הפסח, והוא לא התבלבל בין אם זו
שנה מעוברת ובין אם בשנה זו החג חל בחודש מאי או בחודש יוני, כי ידע שביום
י"ד בניסן חל חג הפסח. וכן גם הגויים. כאשר צריך היה גוי או מלך של מדינה גויית
לברך את הקהילה היהודית ביום הכיפורים, תמיד מצאו את התאריך הנכון לפי
הלוח העברי, וידעו מתי לברך. וכשם שידעו לברך את תקומתה של מדינת ישראל -
כן יידעו לברך אותה ביום חגה".

יום העצמאות ומשמעויותיו החינוכיות

כ"ט בנובמבר ‏1947
יום העצמאות תש"ח
יום העצמאות תשי"א
יום העצמאות תשי"ג
יום העצמאות תשט"ז

כ"ט בנובמבר ‏1947

ביטוי לתחושת התלמידים בהיוודע דבר החלטת העצרת הכללית באו"ם ניתן
בתיאור, שפורסם "בהד החינוך": "צוהלים - מתכוננים ובמחולות מחניים נגלו לנו
ילדינו בוקר אותו יום גדול, יום טו'ב' בכסלו. לשמחת ילדינו לא היה קץ. הם
הרגישו בחוש את גודל השעה עוד בטרם באה הסברת המורים; עוד בטרם הוגד לה
מה מפי הורים. המתח הגבוה של שמחת האומה הדביק אותם והם התלקחו באש
פנימית, ובכל פינות הארץ יצאו במחול חוגגים. ולא עוד אלא בתמימותם היו גם
הראשונים להתנדבות. הראשונים היו להתפרק מעודף הרגשות במצווה עשה ממש,
בגשם נדבות שהתחילו להביא לקרן הגואלת בטרם נדרשו ובטרם נתבקשו. הם באו
בהתלהבות לבקש דרכים להנצחת הרגע ההיסטורי. הם התלהבו והלהיבו והמורים
שמחו לראות כי אכן יש שכר לפעולתם".

יום העצמאות תש"ח

בחוזר לבתי הספר, שפורסם בתש"ח, כתב ד"ר ברוך בן-יהודה, מנהל אגף החינוך:
"מחלקת החינוך שולחת את בירכתה לכל המורים ולכל התלמידים בבתי הספר
העבריים בארץ ישראל עם הגשמת חזון הדורות של עמנו בהקמת מדינת ישראל
בארץ האבות. רב חלקו של המורה העברי ורב חלקו של התלמיד העברי במלחמת
העם על חירותו, וברגש כבוד והכרת אמת נוכל להכריז קבל כל ישראל: בית הספר
העברי יד ושם לו בניצחוננו על הגלות.

שעת גורל רצינית השעה הזאת. שעה של רוממות נפש וגאווה לאומית על שזכינו
לחזות בעינינו בשוב ישראל לציון החופשית. לא הגיעה עדיין השעה לבטא את שפע
רגשותינו בשמחות וחגיגות. הביטוי הנכון לכל הממלא את ליבותינו עתה הוא:
היחלצות לגאולת עצמנו, מתיחות יתר ודריכות יתר של כל כוחותינו הגופניים
והנפשיים כדי לעמוד בפני הנוכלים וכוחות השחור, אשר קמו על מדינתנו הצעירה,
לעמוד ולנצח. לקראת ביטוי זה יש לאמן עתה את ילדינו בכל הדרכים ובכל
האמצעים. ויום יבוא, וקרוב הוא, והחרב, אשר הונפה על מדינתנו, תמוגר, ופדויי ה'
ישובון, אז ישמח ילד ומורה, בחורים וזקנים יחדיו, אבלנו ייהפך לששון ויגוננו
לשמחה, שמחת עם ישראל חפשי במדינתו".

יום העצמאות תשי"א

בנאום לתלמידים אמר נשא השר דוד רמז את הדברים הבאים:
"בנים אתם לעם עתיק ולמדינה צעירה. אך גם היא, המדינה, אינה חדשה. העם
נשא אותה בלבו כל ‏1878 השנים מאז נותק חוט עצמאותנו: בתפילותיו, במועדיו,
באמונתו הכבירה כי שוב ישוב לארצו, בשירתו ובחזונו, בעליית זקניו וישישיו,
גאוניו ונושאי כליו הרוחניים...

לפני שמונים שנה הצמיחה העלייה הרוחנית הזאת צמח צדק. את הניצן הראשון
לעלייה של התיישבות, אשר נקודת המוקד שלה הייתה עבודת האדמה והחייאת
הנשמות. מייסדי פתח -תקווה, מחיי השממה הראשונים, היו אנשים חרדים, יוצאי
חומות ירושלים ועולי הונגריה, יהודים עזי נפש ותקיפי רצון. בעקבותיהם באו אנשי
ביל"ו ובוני המושבות הראשונות. ודור שלישי להם - מייסדי כינרת ודגניה
ומרחביה, והממשיכים הרבים, הבונים והנוטעים, מיישבי העמקים וההרים בכל
קצות הארץ. הדבקות בעבודת האדמה ובחיי הצדק, אשר היא אשר בנתה את
המסד למדינה והיא שהכשירתנו לעמוד בימי מערכה כאשר עמדנו ולהילחם כאשר
נלחמנו.

והנה שבנו היום להיות עם ריבוני, יושב על אדמתו, שומר בטחון גבולותיו בגופו,
מכנס פזוריו ונדחיו מירכתי ארץ. זכור נזכור, כי בני חורין אנחנו ואוהבי דרור. כי
רוממותנו היא רוממות רוח, כי הצדק הוא כוחנו ושלום עמים הוא חזוננו".

יום העצמאות תשי"ג

בטקס חלוקת פרס ישראל הראשון ביום העצמאות תשי"ג נאם השר בן-ציון דינור:
" שתי משמעויות למונח "עצמאות". המשמעות הראשונה היא: אי תלות באחרים,
עמידה ברשות עצמנו, פירוק שלטון אחרים מעל האומה.
ועוד משמעות היא: הכושר לשאת את עצמך, היכולת לא להיות נזקק לעזרת
אחרים, הכושר לשאת באפשרות שלמה, מלאה, בלתי מעורערת עליך. וברור שאם
פירוק עול זרים, שחרור, יכול להיות תוצאה של התאזרות לאומית חד פעמית,
שבתוקף הנסיבות ההיסטוריות יכולה להצליח ולפרוק מעליה שלטון אחרים - הרי
אין עצמאותה של אומה אפשרית אם היא זקוקה לעזרת אחרים, אם אין היא
יכולה לעמוד בעצמה על רגליה.

ובימינו אלה, עצמאותה של אומה תלויה בעצמתה, בכוחותיה הפנימיים, במידת
שליטתה על האוצרות הספוגים בארצה ובעמה, באדמתה ובבניינה; בחישופם של
אוצרות אלה, בגילויים ובהפעלת הכוחות הגלומים בהם. זה ניתן רק על-ידי
התפתחותם של המדעים. המדעים הם, לפי חוקיהם ולפי מסקנותיהם,
אוניברסליים. הם נחלת המין האנושי בכללו. הם מסמנים ומסמלים את הישגיו
בכלל, אולם הדרך אליהם היא לאומית, היא מותנית באדם ובארץ.

יום העצמאות תשט"ז

שר החינוך בשנת תשט"ז, זלמן ארן, נשא את הדברים הבאים בפני תלמידים:

"...לקיים על אדמת המולדת את הפגישה ההיסטורית של פזורי ישראל. לא פסקו
המאמצים להעלות המוני יהודים מארצות הגולה, לעשותם אומה אחת, לצרפם
בכור התרבות העברית, ליצור בשבילם מקומות עבודה ופרנסה, ללמדם מקצוע,
להשרישם בחקלאות ובחרושת, להפוך שממה לגן רווה, להקים כפרים, לשקם
ערים, לגלות את הצפונות שבמעמקי האדמה, ולעשות פעולות אין ספור אחרות,
רבות ערך ותנופה...

השנה אנו חוגגים את יום העצמאות בסימן של דמים, עקב פעילותן של קבוצות
מרצחים מן המארב ובחשכת הלילה, והם שליחי ממשלת הרודנים במצרים,
המאיימת עלינו שוב בחרב המלחמה. אך שקוד, דרוך ובטוח יחוג העם את יום
העצמאות השמיני, שקוד על המשך בניינה של המדינה, דרוך לתנופת ההתנדבות,
לביצורה ולהגנה עליה...

ילדים ובני נוער, אזרחים צעירים של המדינה: שנותיכם עברו עליכם, בתוך המדינה
העברית, החופשית והעצמאית. את חבלי כיבושה של המדינה ואת עול בניינה לא
ידעתם. אך ימים יבואו ואתם תקבלו לידיכם את הפיקדון הגדול הנקרא מדינת
ישראל. זכרו כי קדמו לכם שלושה דורות בעם, אשר עמלו ולחמו על המדינה
העברית, ואמונתם עמם כי יגדל בארץ דור נאמנים לעם ישראל כמות שהוא ובכל
מקום שהוא, דור חלוצים מפתחי הארץ, המכשירים אותה להמשך הקליטה של
המוני העם, דור מסור לבניינה של המדינה, עז ואמיץ בהגנה עליהם. והם, בני הדור
הזה, יהיו נושאי המדינה העברית ומאדיריה. היו ראויים לאמונה הזאת בכם
ובייעודכם".