נחום גבריאלי
תולדות חיים
הגות חינוכית
תולדות חיים
נחום גבריאלי נולד בירושלים בי"ט בתשרי (חול המועד סוכות) תר"ס, 23
בספטמבר 1899. הוא למד בת"ת ובישיבת "עץ-חיים" בירושלים ואחר כך בסמינר
למורים של "עזרה". אחרי עבודה חקלאית בעמק יזרעאל ושירות בצבא התורכי
בעת מלחמת העולם הראשונה, המשיך את לימודיו בבית המדרש למורים העברי
בהנהלת דוד ילין וסיימם במחזור ז', תר"פ.
נחום גבריאלי הורה וניהל בכל דרגות החינוך. בתרפ"א - תרפ"ב הורה בבית
הספר לבנות בטבריה וכבר בתרפ"ג יצא ללייפציג ולברלין להשתלמות בפדגוגיה.
בשנים תרפ"ד - תרפ"ח הורה בבית הספר העממי א' בחיפה ואחר כך, עד תרצ"ב
לימד בבית הספר לדוגמה שליד סמינר "לוינסקי" בתל אביב וגם הורה מתודיקה
של חשבון בסמינר זה. בשנים תרצ"ג עד תרצ"ה ניהל את המכינות של בית הספר
הריאלי בחיפה. בתרצ"ט וכן בתשי"ג ניהל את בית המדרש למורים על שם
"לוינסקי" בת-אביב. הרצון לדעת ולהשתלם היה קו מנחה באופיו: "נחמיר אנחנו
עם עצמנו, נחמיר מאוד להיות היום יותר משהיינו אתמול, להיות מחר יותר
משהיינו היום ומחרתיים יותר מאשר מחר".
בתרצ"ו, 1936 נתמנה נחום גבריאלי מדריך ומפקח על בתי הספר של הזרם הכללי
בחיפה, בעמקים ובצפון. כושרו כמורה-אמן וניסיונו כמדריך וכמפקח עשאוהו
לאיש ההגות של החינוך היסודי. הוא שימש יו"ר וחבר בוועדות פדגוגיות שונות.
בתשי"ב היה יושב ראש המערכת שגיבשה את תכנית הלימודים לבית הספר
היסודי, שהפכה להיות תכנית הלימודים לבתי הספר הממלכתיים
והממלכתיים-דתיים שפורסמה בתשי"ד ותשט"ו עם הנהגת החינוך הממלכתי.
עם הנהגת החינוך הממלכתי והקמת הלשכות המחוזיות, נתמנה נחום גבריאלי
למפקח מחוז תל אביב. כאשר הוקמו שתי מזכירויות פדגוגיות חטיבתיות בתשרי
תש"ך, אוקטובר 1959, נתמנה נחום גבריאלי יושב ראש המזכירות הפדגוגית
לחינוך יסודי ולהכשרת מורים והוא כיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. בין
הנושאים שטופלו על ידו בתפקיד זה היו ניסוח תפקידי המנהל ועבודת הפיקוח;
השתלמות המורים וניסויים פדגוגיים, פעולות טיפוח ולימוד מוגבר, משימת
הלשון ומשימת החשבון ועוד.
נחום גבריאלי פרסם סיפורים לילדים, שיצאו לאור ב"מגילות לבתי הספר"
בהוצאת "אמנות" והקרן קיימת לישראל; ספרי לימוד לתלמידים, במשותף עם
ברוך אביבי: תורה לילד, מקרא לילד לשנות הלימודים א'-ה', מקרא לנוער לשנות
הלימודים ז'-ח', ספרי החדש לשנות הלימודים א'-ו' ועוד.
נוסף על כך פרסם מספר רב של מאמרים על דרכי החינוך, תכנית הלימודים,
הוראת המקצועות ונושאים לימודיים, אישי חינוך, חינוך בארצות חוץ ועוד.
ספריו של נחום גבריאלי בנושאים הפדגוגיים הם: דרכים בהוראה, בהוצאת
טברסקי, תש"ח, 1948; כתב וספר בבית הספר - מדריך למורה, בהוצאת טברסקי,
תשי"ב, 1952; עולם ומלואו בבית הספר - מדריך למורה בהוראת הטבע,
הגיאוגרפיה, המולדת, בהוצאת טברסקי, תשי"ג, 1953 ; אורחות חינוך, בהוצאת
"אוצר המורה", תשכ"ב,
1962
; פה דובר, בהוצאת "אוצר המורה", תשכ"ו, 1966.
נחום גבריאלי נפטר בכ"ב בסיוון תשכ"ד, 2 ביוני 1964 ונטמן בחיפה. חוברת
זיכרון לנחום גבריאלי יצאה לאור מטעם משרד החינוך והתרבות בכתב העת
"בחינוך ובתרבות- בעיות, סקירות, ידיעות", מספר (37) 1, ירושלים, סיוון
תשכ"ה, יוני 1965.
הגות חינוכית
נחום גבריאלי ייחס חשיבות רבה לתפקיד המורה ולדרכי ההוראה שלו. את
גישתו זו ביטא בישיבת ועדת החינוך של הכנסת:
נשאלתי: "מה יהיה אם נקדיש את מיטב תשומת הלב לחשבון ולהנדסה. מה
יהיה על היהדות? על המקצועות ההומניסטיים? הבורות גוברת והולכת". הייתי
מציע לנסח את השאלה אחרת ואז תיראה בכל חומרתה.
איני סבור שהבורות גוברת והולכת. לא הייתה תקופה בדברי ימי ישראל, שלמדו
כל כך הרבה תנ"ך. לא הייתה תקופה בישראל שלימוד התורה במובנו הפשוט
ביותר היה נפוץ כל כך, כמו שהוא נפוץ כעת בישראל. הבורות אינה גוברת והולכת
ואף על פי כן העניין חמור, חמור מאוד משתי בחינות.
שאלתי בשיחה אנשים צעירים: מה יהיה בשנות האלפיים. ענו: יטוסו במהירות
פי X מאשר טסים היום; יכולת הייצור של הפלדה והברזל תגדל פי X; השדות
יניבו פי X; הפרות תשפענה פי X;... שאלתי: יכתבו ספרים טובים פי X? נבוכו;
יכתבו סימפוניות טובות פי X? נבוכו; יציירו תמונות טובות פי X? נבוכו; יפסלו
פסלים פי X? נבוכו.
מהו העניין? מימיו לא חי העולם בשיכרון ההישג כמו שהוא חי אותו בימינו.
במרכז עומד גאגארין שטס 80 דקה בגובה של 300 ק"מ, כך וכך אלפי ק"מ ואחריו
עומד שפהרד משום שטס רק 15 דקה בגובה של 200 ק"מ רק כך וכך אלפים. כיצד
נעמיד במרכז את רבי יהודה הנשיא ואי אפשר להציב מספר אחד ליד שמו? שמעון
בן שטח רכב על חמור אפילו לא 10 ק"מ לשעה וסוקרטס - אולי על פרד. זהו דבר
אחד.
והדבר השני: מימיו לא ניסה מוסד חינוכי להגיע אל המונים כאלה כמו שמנסה
לעשות זאת בית הספר העברי בארץ בעשור השני והשלישי של המאה השמינית
לאלף השישי...
השאלה נשאלת שאלה. והתשובה היא: האיכות! במורים טובים, בספרים
טובים, במכשירים טובים נחדיר את היהדות שהיא חגבינו השכלה קלאסית
להמונים. והמסקנה שלי היא: הטובים ביותר לכיתה. כאן הפתרון.
