ד"ר ברוך בן-יהודה

ברוך בן-יהודה נולד בכ"ט באדר תרנ"ב, ‏1894 במריפול, פלך סובאלק,
ליטא, לאביו יעקב לייבוביץ ולאמו זיסלה. התחנך בחדר מתוקן, בתנועת
הילדים הציוניים "תקוות ציון" ובישיבה "מודרנית". היה נער עילוי
שהפגין בקיאות מופלגת במקורות, בתלמוד, בספרות העברית ובתנ"ך,
יסוד היהדות לפי "המתנגדים" הליטאים.

בתרע"א, ‏1911, כשהיה כבן שבע עשרה, שמע על פתיחת הגימנסיה
העברית הראשונה בתל-אביב. הוא עלה, אפוא לארץ בגפו, ללא הסכמת
הוריו ונתקבל למחלקה השישית של הגימנסיה "הרצליה" אותה סיים
בשנת תרע"ד, ‏1914 במחזור השני. במקביל למד אצל חנינא קרצ'בסקי
ניצוח, הרמוניה ונגינה בפסנתר. עם חבריו משה שרת, גולומב ודוב הוז
השתתף בהקמת הסתדרות הדור הצעיר ברוח "בני משה" ו"הפועל הצעיר"
והשתתף בארגון "הקבוצה היפואית", ראשית ההגנה.

בשנות מלחמת העולם הראשונה עבר ברוך בן-יהודה לדגניה ושימש שם
מורה לעברית ומדריך תרבות לחברי הקבוצה. בשל מחלת הקדחת עבר
להורות בבית הספר בראש פינה שבהנהלת חיים וילקומיץ ואהרון
טורקניץ, ממחוללי החינוך הכפרי בארץ ישראל.

בתר"פ, ‏1920, יצא ברוך בן-יהודה לאוניברסיטת בריסל, אותה סיים
כדוקטור למדעי המתימטיקה והפיסיקה. הוא דחה הצעות לקריירה
מדעית וביכר להתעמק במתודיקה של הוראת המתימטיקה, אותה הורה
מאוחר יותר בבתי המדרש למורים ובאוניברסיטה העברית.

בסוף תרפ"ד, ‏1924 שב ד"ר ברוך בן יהודה לארץ ונתקבל כמורה
בגימנסיה "הרצליה". הוא שימש בה כמורה, כמחנך וכמנהל במשך ‏42
שנה. הוא הורה מתימטיקה, תנ"ך, דקדוק ומוסיקה אך גם הנהיג
לראשונה את המקצוע "תולדות הציונות" כמקצוע חובה לבחינות הבגרות
והפעיל בגימנסיה תכניות חינוכיות חדשניות: הוא קיים עם שכבת
תלמידים "ממלכת נוער", בעלת חוקה ויעדים נועזים משל עצמה, שקיימה
טיולים ברחבי הארץ והגיע אתם לראשונה לפטרה ולפסגת החרמון; הוא
הקים את תנועת "החוגים" היא אם "מחנות העולים"; יסד "בית תלמיד",
דוגמה ראשונה לחינוך משלים, שבין פעולותיו היו גם תחרויות תנ"ך,
ראשיתו של מפעל "חידון התנ"ך העולמי", שהיה יוזמו ומעצבו ויו"ר חבר
השופטים שלו בשנותיו הראשונות. מאוחר יותר היה מראשי החברה
לחקר המקרא בישראל. הוא כיהן בתפקיד יו"ר הסתדרות המורים
בתל-אביב, הנהיג את "צופי הגימנסיה", שבוגריהם השתתפו בהקמת
קיבוצים שונים ועמד בראש ועדת הביצוע להוצאת תלמידי בתי הספר
התיכוניים למחנות עבודה בקיץ, לעזרת המשקים.

בראשית שנת הלימודים תש"ח נתמנה ד"ר ברוך בן-יהודה כמנהל מחלקת
החינוך של הוועד הלאומי והנהיג את מערכת החינוך בשנות מלחמת
השחרור ובתקופת קליטת העלייה הגדולה שהגיעה לארץ עם קום
המדינה. משהוקם משרד החינוך והתרבות, נתמנה לתפקיד המנהל הכללי
של משרד החינוך והתרבות. בין פעולותיו המיוחדות ניתן לציין את
התחלת חידוש תכניות הלימודים, ארגון בתי המדרש למורים והדיונים על
שינוי מבנה החינוך. בחשוון תשי"ב, נובמבר ‏1952 התפטר מתפקידו וחזר
לגימנסיה "הרצליה" כמנהל ואחר כך כנשיאה. עם זאת השתתף בפעולות
שונות של משרד החינוך ובמיוחד בתכנית "התודעה הישראלית" ולמל"ר
(לימוד מוגבר במתימטיקה).

ד"ר ברוך בן-יהודה היה ממנהיגי תנועת המורים למען הקרן הקיימת.
כבר בכינוס היסוד של התנועה בתרפ"ז, קרא למחנכים לראות בקרן
הקיימת לישראל "מכשיר חינוכי אידיאלי לשמירת הקשר בין בתי הספר
להתחדשות הלאומית הבלתי פוסקת". בתשכ"ב, ‏1962 נבחר ליו"ר מועצת
המורים למען הקרן הקיימת, ומאוחר יותר, נבחר נשיא התנועה. בהיותו
המנהל הכללי של משרד החינוך אמר בעניין יוזמותיה של תנועת המורים
בנושא הפעילות הציונית במוסדות החינוך - את הדברים האלה:

"יש החושבים כי הגיע הזמן לבטל את תנועת המורים למען קרן קיימת
לישראל, כי יש מדינה ויש מיניסטריון, ועליו החובה לעשות את מלאכת
החינוך הציוני.... מורה לא יגיד ככה. אין אנחנו האחרונים להאמין
בערכה של היוזמה הבאה מן המורים, אבל פי שבעה מזה אנו מאמינים
ביוזמה הבאה מן התלמידים. מה שיבוא מתוך בית הספר, מה שיצמח
מתוך צורכי עבודת המורה, יש בו ברכה. ומה שמטילים עליו מלמעלה, גם
אם התכנון הוא מחושב לכל פרטיו, ברכתו הרבה יותר קטנה. משרד
החינוך מחכה ליוזמת מורים הרבה יותר גדולה מזו שהתגלתה עד עכשיו.
הציעו דרישות! אנחנו נשמח להיתבע ולתת את אשר נוכל. בכלל יש לחשוב
כי המורה העברי בארץ, אשר זכויותיו בעבודת החינוך הן גדולות לאין
ערוך, אינו מנצל את זכויותיו ואת כוחו בגכע הנוכחי. כמה וכמה בעיות
רציניות ביותר במערכת החינוך היו נפתרות על נקלה, אילו היה המורה
אומר את דברו. ולצערנו הרב, עומד המורה מסביב למעגל ומסתכל
במשחקם של המתגוששים, וחבל. אילו היה המורה אומר את דברו ומגלה
את דרכו בהליכות מסובכות ביותר של מגילת החינוך במדינה, היה מחיש
את פתרון השאלות."

הביבליוגרפיה העשירה של פרסומי הד"ר ברוך בן-יהודה מתעדת את
מפעל החינוך בתקופת המדינה שבדרך ובתקופת המדינה. ספרו כולם
אהובים, מתאר את ראשית הגימנסיה "הרצליה".

ד"ר ברוך בן-יהודה זכה בפרסי כבוד רבים, בכללם: "פרס עיריית
תל-אביב לחינוך", "פרס החינוך של ההסתדרות" ו"פרס ישראל" "על
צעדו בראש המחנכים, על כיבוש דרכים חדשות במרחבי החינוך ועל
מאמצי ההגשמה של החזון הציוני". לכבודו פורסם הקובץ ספר ד"ר ברוך
בן יהודה - מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל, תשמ"א, ‏1981 בהוצאת
החברה לחקר המקרא בישראל והגימנסיה "הרצליה".

ד"ר ברוך בן-יהודה נפטר בביתו בשנת ה- ‏97 לחייו, בכ"ז בתמוז תש"ן, ‏20
ביולי ‏1990 ונטמן בתל-אביב.