מפעלו של פרופ' א' הראל פיש בחקר הספרות הוא מפעל אחיד ועקבי באורח
יוצא-דופן: כבר בספרו הראשון, "The Dual Image", או "האימז' הכפול: עיון
בדמות היהודי בספרות האנגלית", שראה אור בלונדון בשנת ‏1959, הגדיר את
תחומו, ומאז ועד היום הוא שכלל והרחיב את ממדיו במספר רב מאוד של ספרים
ומאמרים, המתמקדים כולם בתחום אחד זה: ביחסי הגומלין בין התרבות היהודית
והלא-יהודית בספרות העולם ובספרות היהודית כאחת. אבל במילים "תחום אחד
זה" יש כדי להטעות, בגלל התפרסותו העצומה, גם מרחבית וגם כרונולוגית, גם
בספרות העולם וגם בספרות היהודית. מצד אחד הרבה פיש לעסוק ב"גורם העברי"
ברנסנס ובבארוק האנגלי: כך בספריו "ירושלים ואלביון" (‏1964), "המלט והמילה:
תבנית הברית אצל שקספיר" (‏1971), ובעיקר בספרו האחרון, גולת-הכותרת של
מחקריו בתחום זה, "הנוכחות המקראית אצל שקספיר, מילטון ובלייק" (‏1999).
מצד אחר חקר פיש מאותה בחינה עצמה את החטיבה השונה לחלוטין של פרוזה
סיפורית, הן באנגליה (דפו, פילדינג, ג'ורג' אליוט ואחרים), הן בספרות היהודית
בארה"ב (מלמוד, סול בלו ואחרים) והן בספרות הישראלית (בין השאר פרסם ספר
על עגנון).

מתוך עיסוק זה הגיע פרופ' פיש לעניינים היסטוריים ותיאורטיים שיש בהם נגיעה
רבת-עניין בשאלות תרבותיות רחבות, כגון הבעיות והאפשרויות הצפונות
בפעולת-גומלין בין תרבויות או ההרחבה ההיסטוריציסטית של מושג ה"ארכיטיפ"
של נורת'רופ פריי, שעליה שקד בספרו "עתיד זכור" (‏1984). ספר זה, כמו גם
ספרים אחרים של פיש, ראה אור גם בתרגום עברי.

נוסף על פעילותו הביקורתית והפובליציסטית הענפה להפליא - ביבליוגרפיה שלו
שהוציאה אוניברסיטת בר-אילן בשנת ‏1998 מונה למעלה מ‏450- פריטים - הקדיש
פרופ' פיש הרבה ממרצו לפעילות חינוכית בארץ, ובעיקר באוניברסיטה שלו,
בר-אילן. עם עלייתו ארצה בעקבות הזמנתו להצטרף לאוניברסיטה זו היה ממקימי
החוג לאנגלית שם, ייסד את "מכון קוטלר ליהדות ולמחשבה בת זמננו", ובשנים
‏1971‎-1968 כיהן כרקטור האוניברסיטה ועשה רבות לביסוסה והרחבתה.

מאז פרישתו בשנת ‏1989 מקדיש פרופ' פיש את זמנו למחקר, וחרף גילו הגיע
להישגים חדשים, שהם ממיטב הישגיו. רק בשנתיים האחרונות ראו אור הן ספרו
"New Stories for Old: Biblical Patterns in the Novel" בהוצאת מקמילן
והן ספרו "The Biblical Presence in Shakespeare, Milton and Blake"
בהוצאת אוקספורד, ועוד היד נטויה.

על כל אלה ראתה ועדת השופטים לנכון להמליץ על הענקת פרס ישראל בחקר
הספרות הכללית לפרופ' א' הראל פיש.