|
|
דב יודקובסקי תרם תרומה נכבדה להתפתחותה של העיתונות במדינת ישראל. הישגו הגדול היה בשני מישורים: הפיכתו של "ידיעות אחרונות" לעיתון הנפוץ ביותר במדינה וקידומו של מקצוע העיתונות.
את דרכו בעיתונות החל דב יודקובסקי במלחמת העצמאות, כשהוציא לאור בירושלים הנצורה מהדורה עצמאית של "ידיעות אחרונות". בראשית 1948, כשפקד את העיתון משבר שאיים על המשך קיומו, הוא נקרא לסייע לשיקומו, ועמד במשימה לצדם של הבעלים יהודה ונח מוזס. שיתוף הפעולה רב השנים של הצוות נח מוזס- דב יודקובסקי הצעיד את "ידיעות אחרונות" אל המקום שהוא תופס כיום בעיתונות הישראלית. דב יודקובסקי השכיל ללמוד מניסיונם של טובי העיתונים בעולם המערבי וליישם בעיתונו שפע של חידושים תוך התאמתם למציאות הישראלית, בתוספת רעיונות מקוריים. הוא שם דגש רב על עבודת שטח עיתונאית, טיפח עיתונאים מוכשרים, הדריך בתבונה את צוות העורכים והכתבים, גיוון ללא הרף את עמודי העיתון והוסיף מדורים ומוספים חדשים. השינויים הדמוגרפיים הדינמיים שחלו במדינת ישראל הציבו לפניו אתגר מיוחד: התאמתו של העיתון לכל שכבות האוכלוסייה. הגידול חסר התקדים בתפוצת העיתון הוא הוכחה חותכת להצלחתו בתחום זה. כמרכז המערכת של "ידיעות אחרונות", ואחר כך כעורכו, ניסח דב יודקובסקי אלפי כותרות, תמיד קצרות וממוקדות, חולל שינויים מרחיקי לכת בסגנון הכתיבה העיתונאית, הקפיד על היצמדות למרכיבי הכלל העיתונאי החשוב המבדיל בין NEWS ל-VIEWS, פתח את דפי העיתון לפני כותבים אורחים, בהם אנשי ציבור ואקדמיה מהשורה הראשונה, תוך הבטחת חופש ביטוי מרבי והקפדה על איזון פוליטי, ואף הנהיג טכנולוגיות חדישות, מן המתקדמות בעולם, בהן הכנסת תצלומי צבע לעמודי החדשות. כיושב ראש מועצת המנהלים של בית הספר לעיתונאות ותקשורת "כותרת" מאז הקמתו דב יודקובסקי ממשיך להנחיל את מורשתו לדור העתיד של עיתונאי ישראל. פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ב-2002 מוענק לדב יודקובסקי על גילוי יצירתיות תקשורתית ומנהיגות עיתונאית ועל היותו מחנכם של דורות של עיתונאים שאותם לימד לדייק בדיווח, לפעול בנחישות אך בהגינות, ללא משוא פנים, לכבד את הקוראים ולהגיש להם את מרב המידע - כיאות לתקשורת ראויה לשמה המשפיעה על סדר היום הציבורי בחברה דמוקרטית.
השופטים:
מר שלמה נקדימון, יו"ר מר משה אישון, חבר ד"ר דפנה למיש, חברה |