|
לימודים והשתלמויות
הוראה ותפקידים אקדמיים בארץ
תפקידים אקדמיים בחו"ל
תפקידים אחרים ופעילות ציבורית
חברות במוסדות ציבור חבר בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה מאז ייסוד המדינה וחבר מועצתה חבר כבוד בוועד המנהל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה חבר המועצה לשימור מבנים ואתרים של מדינת ישראל, החברה להגנת הטבע חבר המשלחת המדעית לחקר "דרכי המשי" מטעם אונסק"ו חבר ועד הברית של יוצאי בוכרה בישראל חבר עמותת חלו"ן - חינוך לכל נער ונערה. ספרים ופרסומים פרופ' מנשה הראל כתב 12 ספרים ו-6 מונוגרפיות. בין ספריו:
פרופ' מנשה הראל פרסם עשרות מאמרים מקצועיים בכתבי עת מדעיים. פרופ' מנשה הראל נשוי לחנה, מפקחת במשרד החינוך, ולבני הזוג בת, מצדה, ושני בנים, סיני ונבו, וחמישה נכדים.
* * *
את אהבת ציון ירש פרופ' מנשה הראל מהוריו, ממוריו ומן היצירתיות היהודית המקורית. סבו, בנימין אברהמוף ז"ל, הלך ברגל, בהיותו עלם צעיר בשנת 1865, מרחק של 650 קילומטרים מכאבול שבאפגניסתן לסמרקנד של אוזבכיסתן, כדי להיות כורם ויינן. הוא נבחר לנשיא העדה הבוכרית בעירו, ובחותמתו הרשמית היה ציור של הכותל המערבי והר הבית. אביו המנוח, שלום בבאיוף, עלה לארץ מבוכרה לירושלים שלוש פעמים. פעמיים בשנים 1904 ו-1912, ובפעם השלישית, בשנת 1920, הוא נמלט עם משפחתו על גבי פרדות מפני הקומוניסטים הרוסים שפלשו לבוכרה. המסע נמשך שמונה חודשים, דרך אפגניסתן והודו, ומשם בספינה ליפו וברכבת לירושלים.
מנשה - או כפי שהוא ידוע בפני כול: מנשק'ה - למד בגימנסיה העברית, והיה מראשוני תנועת "המחנות העולים", ממייסדי הפלמ"ח והמסתערבים בשורותיו, ממקימי קיבוץ "חומה ומגדל" מעוז חיים וממכונני הנח"ל. הוא היה מפקד פלוגה ופיקד על בית הספר למפקדי סיירים ששוטטו בכל חבלי הארץ. כל אלה הביאו לכך שבחקר ידיעת הארץ והגיאוגרפיה ההיסטורית שלה הוא העלה על נס את התחכום ואת היכולת הבלתי מוגבלת של האדם היהודי. הסיירות ברגל, התצפית מרוב ראשי ההרים, הסקרנות לחשוף את צפונות הארץ על נופיה המגוונים, פרשנות הגיאוגרפיה של המקרא, הספרים החיצוניים וספרות חז"ל - אלה הם הבסיסים הרעיוניים שלו בחקר ידיעת הארץ והגיאוגרפיה ההיסטורית מאז שנת 1952. נזכיר את החשוב בספריו, "הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל", שהוא אומר עליו: "אני מנסה להוכיח בספרי, שלעניות דעתי אני הראשון בין חוקרי ארץ ישראל בתחום זה, ומחקריי מושתתים על 45 שנות מחקר בשדה ועל 65 שנות סיירות. הגעתי למסקנה שעם ישראל הנחיל לאנושות לא רק את האמונה באל אחד ואת תורתו כתרבות רוחנית אלא גם את פרות המעשה החלוצי בהמצאת חמש טכנולוגיות בעיצוב נופי ההר והמדבר בארץ כתרבות חומרית, כאשר יחד הם שיא ביצירתיות היהודית". בשלושים שנות ההוראה שלו באוניברסיטאות ירושלים ותל אביב חידש פרופ' הראל תחומים ייחודיים למחקר והמליץ למורי המחלקה לגיאוגרפיה לקבוע כחובה 15 ימי סיור בארץ לתלמידי התואר הראשון. כך גם ייסד בשנת 1969 את ענף הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' מנשה הראל קיבל בשנת 1987 את העיטור "יקיר ההסתדרות" על "פעילותו ההתנדבותית במפעלי ההתיישבות והביטחון, במסגרות החינוכיות ובקליטת עלייה", ובשנת 1991 הוא זכה באות הכבוד "יקיר ירושלים". בשנת 2001 נמצא פרופ' הראל ראוי לפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, על תרומתו הייחודית לחינוך לערכי חלוציות, לעלייה ולהגנה על הארץ לאהבתה ולהכרתה. מעט מחידושי מחקריו בגיאוגרפיה ובמקרא פרופ' מנשה הראל הוכיח שלכל התיאורים הגיאוגרפיים במקרא יש ריאליה שנתפרסמה במחקריו ובמפותיו, שהתקבלו בקרב החוקרים בעולם:
פרופ' הראל כתב כ-80 מאמרים ו-12 ספרים. מבין ספריו ניתרגמו שניים לאנגלית, אחד לרוסית ואחד ליפנית. על ארבעה מספריו זכה בפרסים מדעיים: על "זאת ירושלים", עם עובד, 1961 זכה בפרס ירושלים לחינוך ולחכמת ישראל ע"ש דוד ילין; על "מסעי מדבר יהודה וים המלח", עם עובד, 1969 - בפרס ירושלים לחינוך ולחכמת ישראל ע"ש דוד ילין; על "מסעי סיני", עם עובד ומשרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1963 - בפרס יד יצחק בן צבי; על "הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל", זמורה ביתן, 1997 - בפרס ז'בוטינסקי. |
