לאורך 65 השנים האחרונות נקשר שמו של מנשה הראל עם זיכרון המסע הרגלי ברחבי הארץ. הראל, מראשוני תנועת המחנות העולים, הפך את המסעות בארץ לערך חינוכי ולגורם מרכזי בגיבוש החברתי של הקבוצה החינוכית בתנועה. מתנועת המחנות העולים הועבר אתוס זה לכלל תנועות הנוער. ותיקי תנועות הנוער, בשנים שלפני קום המדינה, זכו לצאת למסעות בהדרכתו, ולאחר קום המדינה התנהלו המסעות בהדרכת חניכיו, על פי מורשתו.

גם לפלמ"ח, שהראל נמנה עם מייסדיו, הביא הראל את אתוס המסע הרגלי ברחבי הארץ, ולאחר הקמת המדינה הוא התמנה למפקד בית הספר לסיירים בצה"ל, והיה "הסייר של מפקדי הסיור". טביעת חותמו נשמרה ברעיון הגלום ב"פלס"ר" - פלוגות הסיור של צה"ל - מאז ועד היום.

היכרותו של פרופ' הראל עם חבלי הארץ השונים, שהחלה "ברגליים", הביאה אותו להעמיק בתולדות הארץ ובהתפתחותה בתקופות השונות. בהיותו בן 35 יצא הראל, שנמנה על מייסדי קיבוץ מעוז חיים, ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. לחדרי הלימוד באוניברסיטה הוא הביא את "ריח השדה", והפך את המרחבים למעבדה הטבעית של הדיון התיאורטי בכיתה.

באוניברסיטת תל-אביב, שפרופ' הראל הצטרף אליה כחבר הסגל האקדמי ב-1969, הוא פיתח מסלול לגיאוגרפיה היסטורית. במסגרת זו הוא ערך את מחקריו שהוא משלב בהם ידע רב מתחומי הארכיאולוגיה, המקרא, הגיאוגרפיה, ההיסטוריה והגיאולוגיה. ספריו ועשרות המאמרים שהוא פרסם הם פרי התבוננות בלתי אמצעית בנופיה של הארץ וחיבור הידע שנרכש מהקשר הישיר עם הנוף עם המקורות הקדמונים ועם המחקר העדכני. נאמן לדרכו הוא שיבץ את המפגש עם המרחבים כחלק מחובות הלימוד של תלמידיו לקראת התואר הראשון.

הדחף של פרופ' הראל להנחיל את ידע הארץ לציבור הרחב בא לידי ביטוי במאמץ הרב שהוא השקיע בבניית תכניות לימוד, בהכשרת מורים ומדריכים ובפעילות במסגרת "בתי ספר שדה". בפעולותיו אלו הוא תמיד עצמאי, מקורי ופורץ דרך.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' מנשה הראל ראוי לפרס ישראל בחקר ידע ארץ ישראל לשנת תשס"ב.