פרופ' יהושע ויסמן, מן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, הניח את היסודות והקים את המבנה המדעי של דיני הקניין החדשים בישראל. המבנה הישן של ענף משפטי חשוב ומורכב זה, שהיה מבוסס על המשפט העותומני ועל המשפט האנגלי, נהרס והוקם מחדש, בשנת 1969, על ידי חוק ישראלי, הוא חוק המקרקעין. פרופ' ויסמן היה הראשון שכתב הערות להצעת החוק, ולאחר מכן כתב פירוש לחוק עצמו. על בסיס החוק הזה הוא הוסיף ופיתח את תורת הקניין, והציג תורה זאת בשנים האחרונות בשני הכרכים של ספרו על דיני הקניין. זהו ספר מדעי, בנוי למופת באופן שיטתי, רחב ומעמיק, בהיר ומאלף.

ספר זה הוא רק חוליה בשורה ארוכה של מחקרים חשובים, מהם מחקרים חלוציים, שפרופ' ויסמן ערך ופרסם. בין היתר הוא פרסם בשנת 1966 מחקר משפטי ראשון על הקיבוץ בישראל, בשנת 1969 מחקר על חוק בתים משותפים במבחן המציאות, שהיה מחקר אמפירי ראשון בישראל בתחום המשפט, ובשנת 1974 הוא פרסם ספר יסוד על חוק המשכון. פרופ' ויסמן העלה תרומה חשובה גם לפיתוח דיני הקניין הרוחני, ובכלל זה הוא כתב ומעדכן מדי שנה את הפרק על זכות יוצרים בישראל המתפרסם בספר על דיני זכות יוצרים בעולם. ספריו ומאמריו הרבים מגלמים מחקר משפטי ברמה הגבוהה ביותר.

פרופ' ויסמן פעל הרבה גם מעבר למחקר המשפטי כדי לקדם את התחום של דיני הקניין. הוא היה יושב-ראש וחבר בוועדות שמונו על ידי שר המשפטים כדי להכין חוקים שונים בתחום זה, ואף הוזמן להרצות על נושאים שונים בתחום באוניברסיטאות רבות ומצוינות בעולם.

פרופ' ויסמן עשה לעצמו שם כמורה מצטיין בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, של אוניברסיטת בר-אילן ושל מוסדות אחרים להשכלה גבוהה, וחינך דורות של תלמידים לחשיבה מדעית.

על כל אלה נמצא פרופ' יהושע ויסמן ראוי לקבל את פרס ישראל בחקר המשפט לשנת התשס"א.