יעקב פרנקל - מהבולטים בחוקרים ומגדולי המיישמים בתחום הכלכלה הבינלאומית ובתחום המקרו-כלכלה בארץ ובעולם, שתרומותיו הרבות מוצאות את ביטוין הן בתחום האקדמי, בחקר הכלכלה, והן ביישום התיאוריה הכלכלית ובהבאתה לידי מימוש בתחום המדיניות הכלכלית - נולד בשנת 1943 בתל אביב.


לימודים והשתלמויות

1966: תואר בוגר בכלכלה ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
1969:תואר מוסמך בכלכלה באוניברסיטת שיקגו
1970:תואר ד"ר בכלכלה באוניברסיטת שיקגו.


תפקידים אקדמיים בארץ

1971-1973: מרצה בכיר בכלכלה באוניברסיטת תל אביב
1980, 1983 ו-1985: פרופסור אורח סמסטריאלי בכלכלה באוניברסיטת תל אביב
1991 ואילך: פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב
1994 ואילך: קתדרת וויספילד לכלכלת שלום וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.


תפקידים אקדמיים בחו"ל

1973-1987: פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו, ומשנת 1979 פרופסור מן המניין באוניברסיטה זו
1982-1987: קתדרת דיויד רוקפלר לכלכלה בינלאומית באוניברסיטת שיקגו.


תפקידים אחרים

1987-1991: כלכלן ראשי ומנהל המחקר בקרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון
(IMF)
1988 ואילך: חבר בקבוצת ה-30 (30-G), ומאז שנת 2000 יו"ר קבוצת ה-30
1991-2000: נגיד בנק ישראל (שתי קדנציות)
1991 ואילך:חבר במועצת קבוצת ה-7 (7-G)
1992 ואילך: חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון
1995-1996: יו"ר חבר הנגידים של הבנק הבין-אמריקני לפיתוח (IDB)
1999: סגן יו"ר חבר הנגידים של הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (EBRD)
2000 ואילך: נשיא חברת "מריל לינץ'" הבינלאומית
2000 ואילך: חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים.


פרופ' יעקב פרנקל ממלא תפקידים נוספים במוסדות בינלאומיים רבים.


פרסים ואותות כבוד

1978 ואילך: עמית מחקר במכון הלאומי למחקר כלכלי, ארה"ב
1982 ואילך: עמית האגודה האקונומטרית העולמית
1983 ואילך: נשיא כבוד של האגודה הישראלית לבוגרי מדעי החברה והרוח
1993: פרס לעושה-המדיניות לשנת 1993 מטעם Emerging Markets
1996 ואילך: עמית כבוד זר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים
1997 ואילך: עמית כבוד באגודה היפנית לכלכלה מוניטרית
1997: פרס קרל אנגליס לכלכלה, אוניברסיטת מסאריק בצ'כיה
1997: פרס הבנקאי המרכזי של השנה מטעם "יורומאני"
1998: עיטור Orden de mayo al Merito בדרגת Gran Cruz מטעם ממשלת ארגנטינה
1999: דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת חיפה
1999: אות הנגיד של המרכז הרפואי "שערי צדק"
2000: עמית העיר ירושלים
2000: פרס הוגו רמניסיאנו לכלכלה באוניברסיטת תל אביב
2000: דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת בן גוריון
2000: דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת בר אילן
2002: עיטור "Order of Merit" בדרגת Gran Croce מטעם ממשלת איטליה.
פרופסור יעקב פרנקל קיבל עיטורים ואותות כבוד נוספים בארץ ובעולם, וכמובן הוזמן לשאת הרצאות כבוד רבות, ובהן: הרצאת הנרי תורנטון, לונדון; הרצאת פרנק גרהאם, פרינסטון; הרצאת הרי ג'ונסון, אוקספורד; הרצאת מיגואל סידראוסקי באגודה האקונומטרית; הרצאת ל"ק ג'אה, בומביי; הרצאת פרנק אנגל בקולג' האמריקני, ארה"ב; הרצאת ז'אק דה לרוזייה, לונדון; הרצאת יצחק מודעי, הטכניון, חיפה; הרצאת אהרן קציר, אוניברסיטת תל אביב והאקדמיה הישראלית למדעים.

ספרים ופרסומים

פרופ' יעקב פרנקל פרסם למעלה מ-300 מאמרים בתחום הכלכלה הבינלאומית והמקרו-כלכלה בכתבי עת מדעיים ברחבי העולם.
בשנים 1975-1984 היה פרופ' פרנקל עורך ה-Journal of Political Economy.
פרופ' פרנקל כתב וערך, בעצמו ועם אחרים, 18 ספרים, ובהם:
1. The Monetary Approach to the Balance of Payments (ed. with H.G Johnson), 1976
2. Exchange Rates and International Macroeconomics (ed.), 1983
3. Fiscal Policies and the World Economy (with A. Razin), 1987
4. International Aspects of Fiscal Policies (ed.), 1988
5. The International Monetary System: Key Analytical Issues (ed. with M. Goldstein), 1996.


פרופ' פרנקל נשוי לניצה פרנקל, פרופסור למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ואב לשתי בנות: אורלי וטל.

* * *


יעקב פרנקל נולד בתל אביב בשנת 1943 להוריו לאה ז"ל וקלמן הלל יבל"א. הוא גדל במשפחה שומרת מסורת, ובצעירותו היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא". הוא שירת בצה"ל בשנים 1960-1963, ולאחר שחרורו הלך ללמוד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. "את לימודי התואר הראשון עשיתי בערבים, כי ביום עבדתי כלוטש יהלומים, ולאחר מכן במכון למחקר כלכלי של ההסתדרות", הוא מספר. לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטה העברית לתואר השני בכלכלה המשיך את לימודיו באוניברסיטת שיקגו שבה הוענק לו תואר מוסמך בכלכלה בשנת 1969, ובשנת 1970 הוכתר בה בתואר דוקטור. הוא חזר לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכיר בחוג לכלכלה. בשנת 1973 הוזמן פרופ' פרנקל להצטרף לאוניברסיטת שיקגו, ועד שנת 1987 כיהן בה כפרופסור לכלכלה. בשנת 1979 הוא קיבל מינוי של פרופסור מן המניין באוניברסיטה זאת, ובשנים 1982-1987 הוא עמד בראש הקתדרה לכלכלה בינלאומית ע"ש דיויד רוקפלר. באותה עת הוא ערך את כתב העת היוקרתי Journal of Political Economy ושימש גם בצוות העורכים של כתבי עת יוקרתיים אחרים, כמו כתב העת American Economic Review. בתקופה זו היה פרופ' פרנקל בין מניחי התשתית העיונית לפיתוח הגישה המוניטרית למאזן התשלומים, לקביעת שערי חליפין ולניתוח תהליכים אינפלציוניים. יחד עם עמיתו, פרופ' אסף רזין, פיתח פרופ' פרנקל את הגישה המודרנית לניתוח ההשלכות הבינלאומיות של מדיניות תקציבית ומדיניות מיסוי.

בשנים 1987-1991 כיהן פרופ' פרנקל ככלכלן הראשי וכמנהל המחקר בקרן המטבע הבינלאומית, ובמסגרתה עיצב את הדיונים הכלכליים של קבוצת 7 המדינות המתועשות (7-(G ותרם לפיתוחה של המערכת המוניטרית הבינלאומית. כן עיצב את הבסיס הכלכלי לטיפול בבעיית החוב של העולם השלישי, וסייע בגיבוש התכניות הכלכליות של מדינות שעברו מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק לאחר קריסת בריה"מ.

בשנת 1991 מונה פרופ' פרנקל לראשונה לנגיד בנק ישראל, ולאחר מכן לתקופה שנייה שבה כיהן עד שנת 2000. בשנת 1991 חזר לאוניברסיטת תל אביב, וכיהן בה כפרופסור מן המניין. בשנת 1994 הופקד על הקתדרה לכלכלת שלום ויחסים בינלאומיים ע"ש ויספילד בבית הספר לכלכלה ע"ש איתן ברגלס.

בתקופת נגידותו הוביל פרופ' פרנקל את המשק הישראלי להשתלבות מוצלחת בכלכלה העולמית, והביא לליברליזציה של שוקי הכספים ולביטול הפיקוח על מטבע החוץ. הוא הוביל בנחישות ובנחרצות את המאבק באינפלציה והחזיר את המשק הישראלי לתנאים של יציבות מחירים. אסטרטגיה זו סייעה לשיפור מעמדו של המשק הישראלי, להעמקת שילובו במוסדות ובגופים הבינלאומיים ולהפיכתו ליעד מועדף למשקיעים. האמינות המקצועית שבה ניווט פרופ' פרנקל את המדיניות הכלכלית ביססה את מעמדו של בנק ישראל בארץ ובעולם.

פרופ' פרנקל הוא חבר במועצת קבוצת ה-7 (7-G) ובוועדה המייעצת של המוסד האמריקני לכלכלה בינלאומית (IIE), והוא יו"ר קבוצת ה-30 (30-G).

בשנים 1995-1996 כיהן פרופ' פרנקל כיו"ר חבר הנגידים של הבנק הבין-אמריקני לפיתוח (IDB), ובמסגרת זאת אירח את הכנס השנתי של ארגון זה בירושלים. בשנת 1999 כיהן כסגן יו"ר חבר הנגידים של הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (EBRD). בעקבות שיחות השלום האזוריות למזרח התיכון שהתקיימו במדריד ב-1991 שימש פרופ' פרנקל יו"ר משותף למשלחת הישראלית לשיחות השלום הרב-צדדיות בנושא הפיתוח הכלכלי האזורי.

מדינות ומוסדות רבים כיבדו את פרופ' פרנקל על פועלו באותות כבוד ובהם עמית של האגודה האקונומטרית העולמית; עמית כבוד זר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים; עמית מחקר במכון הבינלאומי למחקר כלכלי בארה"ב (NBER); חבר כבוד באגודה היפנית לכלכלה מוניטרית (JSME); חבר בוועד המנהל של האגודה הבינלאומית לכלכלה (IEA); חבר בחבר הנגידים הבינלאומי במרכז פרס לשלום; חבר בחבר הנאמנים של המכללה האקדמית של תל אביב-יפו, אוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן גוריון; נשיא כבוד באגודה הישראלית לבוגרי מדעי החברה והרוח.

פרופ' פרנקל קיבל פרסים ועיטורים על תרומותיו לכלכלה, ובהם: פרס קארל אנגליס לכלכלה מאוניברסיטת מסאריק בצ'כיה; פרס הוגו מרסיאנו לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב; עיטור כבוד מאת ממשלת ארגנטינה; עיטור כבוד מאת ממשלת איטליה; תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות חיפה, בן גוריון ובר אילן. כן קיבל את העיטור עמית ירושלים מעיריית ירושלים.

פרופ' פרנקל פרסם בעצמו ועם אחרים 18 ספרים, וכתב למעלה מ-300 מאמרים מדעיים בתחומי הכלכלה הבינלאומית והמקרו-כלכלה. הקריירה של פרופ' פרנקל מצטיינת ברב-גוניותה. במשך כ-25 שנים, במסגרת הקריירה האקדמית שלו, פיתח תיאוריות והנחה דוקטורנטים רבים באוניברסיטאות שונות בתחומי המקרו-כלכלה והכלכלה הבינלאומית. בשנים אלה היה המיקוד עיוני. חלק ניכר מן הסטודנטים שלו ממלאים תפקידי מפתח באוניברסיטאות ובעמדות ממשל בכירות בכל העולם. לאחר מכן, במעבר לקרן המטבע הבינלאומית, עבר פרופ' פרנקל מפיתוח תיאוריות אקדמיות לייעוץ ולעיצוב מדיניות כלכלית ברמה של מדינות. בהקשר הזה היה פרופ' פרנקל מעורב בייעוץ למדינות המתועשות ויעץ למדינות המתפתחות ובעיקר לאלה שסבלו מבעיות החוב של העולם השלישי. כך גם יעץ למדינות שעברו, עם קריסת בריה"מ, מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק. השלב השלישי של עבודתו התרכז ביישום בפועל של מדיניות כלכלית עם אחריות ביצועית לעיצובה וליישומה עם התמנותו לנגיד בנק ישראל. בתקופה זו היה האתגר המרכזי שעמד בפני המשק הישראלי קליטת עלייה מוצלחת, תוך מיצוי הפוטנציאל הגלום בתהליך השלום. לצורך זה, ועל רקע תהליך הגלובליזציה העולמית, היה חשוב לאמץ נורמות של מדיניות כלכלית המקובלות בשוק המודרני, להביא לליברליזציה של שוקי הכספים וההון ולהדביר את האינפלציה שהמשק הישראלי סבל ממנה במשך שנים כה רבות. השלמת התהליכים הללו יצקה את התנאים ההכרחיים להשגת צמיחה כלכלית מתמשכת במשק הישראלי.