פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל בשנים 1991-2000, הוא מן החוקרים הבולטים ומגדולי המיישמים של מדיניות כלכלית בתחום הכלכלה הבינלאומית והמאקרו-כלכלה בארץ ובעולם. הוא החל את דרכו בתחום האקדמיה באוניברסיטת תל-אביב, והמשיך במחלקה לכלכלה באוניברסיטת שיקגו, שבה כיהן כפרופסור מן המניין והופקד על הקתדרה לכלכלה בינלאומית ע"ש רוקפלר. מאוניברסיטת שיקגו הוא עבר לכהן ככלכלן הראשי וכמנהל המחקר של קרן המטבע הבינלאומית. במסגרת תפקידו זה הוא פעל רבות לעיצוב המערכת המוניטרית והפיננסית הבינלאומית. בשנת 1991 נקרא פרופ' פרנקל על-ידי ממשלת ישראל לכהן כנגיד בנק ישראל.

תרומותיו האקדמיות, שהתפרסמו בספרים ובמאמרים מדעיים רבים, ממוקדות בעיקר בתחומים האלה:

*	במסגרת החקר של הקשר בין צמיחה כלכלית ובין מאזן התשלומים פיתח פרופ' פרנקל גישה דינאמית של שיווי משקל כללי, המקשרת בין תהליכי החיסכון וההשקעה ובין מאזן התשלומים ומרכיביו לאורך מסלול התפתחותו של המשק. עבודות אלה (בחלקן בשיתוף עם פרופ' סטנלי פישר) תרמו לגיבוש הגישה המוניטרית למאזן התשלומים.
*	פרופ' פרנקל היה בין מניחי התשתית הרעיונית לפיתוח הגישה המודרנית לקביעת שערי חליפין, המבוססת על שיווי משקל של תיקי נכסים ועל הציפיות (כולל לגבי תוואי המדינות). בסדרה של עבודות אמפיריות חקר פרופ' פרנקל את התהליכים של עיצוב הציפיות והשתקפותם בשוק מטבע החוץ בתקופת ההיפר-אינפלציה בגרמניה של שנות העשרים ואת קביעת שערי החליפין במדינות המתועשות בשנות השבעים. עבודותיו תרמו להבנת תפקודו ויעילותו של שוק מטבע החוץ.
*	בסדרה של עבודות פיתח פרופ' פרנקל, בשיתוף עם פרופ' אסף רזין, את הגישה המודרנית לניתוח הקשר הדינמי שבין מדיניות תקציבית ומדיניות מסים לבין רמות שערי הריבית ושערי החליפין הריאליים במסגרת הגלובליזציה של שוקי ההון העולמיים.
*	נוסף לתחומים שהוזכרו לעיל תרם פרופ' פרנקל במחקריו להבנת גורמי הביקוש לרזרבות בינלאומיות, לניתוח מנגנוני התיאום של מדיניות כלכלית בינלאומית, לגיבוש המערכת המוניטרית הבינלאומית בתהליך הגלובליזציה, להבנת תהליכי ייצוב, הצמדות ודיסאינפלציה ולהשלכות של הכלכלה העולמית על עשיית מדיניות מאקרו-כלכלית.

בעת שכיהן ככלכלן הראשי וכמנהל המחקר של קרן המטבע הבינלאומית (ב-1987-1991) קבע פרופ' פרנקל את תכנית המחקר של קרן המטבע ותרם לעיצוב מסגרת התיאום של המדיניות הכלכלית של קבוצת 7 המדינות המתועשות הגדולות (7-G) ולגיבוש ההיערכות והחשיבה הכלכלית של קברניטי המדיניות הכלכלית הבינלאומית. בעת זו תרם פרופ' פרנקל רבות להתפתחות המערכת המוניטרית הבינלאומית, לגיבוש

השינוי במשטרי שערי החליפין ולפתרון בעיית החוב של מדינות העולם השלישי. עם קריסת ברית המועצות הוא היה פעיל בעיצוב המדיניות הכלכלית של המדינות שעברו מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק. מדינות רבות נסתייעו בעצותיו, בעיקר בתחומי הליברליזציה, שיפור המשטר של שער החליפין וגיבוש אסטרטגיה יישומית למאבק באינפלציה.

בשנת 1988 הוזמן פרופ' פרנקל להצטרף לקבוצת ה-30 (30-G), המורכבת מ-30 חברים מבכירי המערכת הפיננסית בעולם (שרים, נגידים, ראשי מערכת הבנקאות העולמית ואנשי אקדמיה). להמלצותיה של קבוצה זו השפעה ניכרת על עיצוב ועל גיבוש עמדות בנושאים המרכזיים שעל סדר היום של הכלכלה הבינלאומית. תרומותיו לעבודת ה-30 זכו להכרה, וכביטוי לכך נבחר פרופ' פרנקל לכהן כיושב ראש הקבוצה, תפקיד שהוא מכהן בו עד היום. כמו כן נבחר פרופ' פרנקל לכהונת יו"ר מועצת הנגידים של הבנק הבינאמריקאי לפיתוח (IDB) ולסגן יו"ר מועצת הנגידים של הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (EBRD).

בעת כהונתו כנגיד בנק ישראל, בשנים 1991-2000, הוא פעל בהצלחה לאימוץ אסטרטגיה של משק פתוח, יציב וגמיש, ובנחישותו הפך בשנות ה-90 להיות הכוח המניע למודרניזציה של המשק הישראלי. פרופ' פרנקל הוביל מדיניות שהביאה להדברת האינפלציה בישראל, להסרת הפיקוח על מטבע החוץ, לפיתוח השווקים הפיננסיים בישראל ולליברליזציה של שוקי ההון. בזכות מדיניותו העקבית והנחושה של פרופ' פרנקל זכה המשק הישראלי לשיפור משמעותי של מעמדו בשוקי ההון הבינלאומיים והפך להיות דוגמה למדינות רבות אחרות המאמצות תהליכי ייצוב כלכלי תוך כדי פתיחת השווקים. פרופ' פרנקל סייע למדינות רבות ביישום מדיניות זו.

כיום פרופ' פרנקל נמנה עם גדולי המומחים והמנהיגים בכלכלה הבינלאומית. הוא מוזמן תדיר לייעץ לממשלות ולהשתתף בדיונים של מוסדות שלטון ושל מוסדות בינלאומיים ובקבלת החלטות בנושאים העומדים על סדר היום של הכלכלה הגלובלית.

הישגיו של פרופ' פרנקל זוכים להערכה רבה, כפי שמתבטא בתוארי הכבוד, בחברות במכוני מחקר ובפרסים ובעיטורים שהוענקו לו בארץ ובעולם.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' פרנקל ראוי לפרס ישראל בחקר הכלכלה לשנת תשס"ב.