|
|
למידה והפעלה |
|
|
|
|
|
ישראל. שמי הוא בוגר בית המדרש למורים 'עזרה' בירושלים והיה מורה בדמשק ובבתי ספר שונים בארץ. יצירתו עוסקת בחייהם של היהודים יוצאי הקהילות הספרדיות המזרחיות אשר החזיקו במנהגיהם המסורתיים, ואשר העידן החדש והתמורות החברתיות כאילו פסחו עליהם. הסיפור העקרה הוא סיפורו הראשון של שמי והוא פורסם בהעומר בהיות המחבר בן 19 שנה, בשנת 1907. |
|
|
|
לרוחב היקפו של הרומן. בדרך כלל נוכל למצוא בו גם אפיונים אלה: א. משך זמן מצומצם ב. תיאור של מקום אחד. ג. עלילה מצומצמת ד. מספר מצומצם של דמויות. ארבעת היסודות הללו מצויים כבר בפתיחת הסיפור, ויש בהם רמזים להמשכו. נפתח את הדיון ביסודות אלה. |
|
המרכיבים של הסיפור (שנדונו לעיל). עתה סכמו דבריהם בסכימה המופיעה לאחר הקטע שלפניכם: |
|
||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||
|
תארו כיצד מרומז הכול מראש כבר בפתיחת הסיפור. |
||||||||||||||||||||||||
|
|
|
במילים: "בוקר כהה ומלא אדים". האם יש לסדר זמנים זה משמעות סמלית? |
||||
|
חייה של פלור - תקופת הילדות עד לנעוריה, הנישואין, העקרות והכנסת האישה החדשה לבית. לפניכם סיכום של קטע ממאמרו של י' הלוי הדן בסיפור העקרה. קראו את הקטע: |
||||
|
||||
|
|
||||||||
|
הדמות הראשית, אם כי בדרך של צמצום ושל תמציתיות (בקטע של דברי הזיכרונות). אמצעי ספרותי זה נקרא: 'כיווץ זמן'. קראו את הסיפור שנית ושימו לב לקטעים הכתובים בזמן הווה ולקטעים הכתובים בזמן עבר. |
||||||||
|
||||||||
|
||||||||||||||
|
|
||||||||||||||
|
||||||||||||||
|
|
|
||||||
|
|
||||||
|
פלור. הדמויות המשניות הן הבעל, פרסיאדו, והכלה החדשה (אשר שמה אינו מוזכר כלל). ישנן שתי דרכים עיקריות לאפיין את הדמות הספרותית: |
||||||
|
טוב לב". |
|
רומזות: |
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||
|
האפיון שיש בו: |
||||||||||||||||
|
סובבת ורוקדת בפקודות בעלה והמחותן המרדף אחריה להכותה... היא עולה הגגה, ונדמה לה כי הרוח חוטפת ונושאת אותה בקול צחוק באוויר המלא ערפל וטחב. |
|
מתנודדת היא כברווז בלכתה - כקוראת ורומזת לאיש בכל גופה. היא מתגנבת אל חדרה, סוגרת את הדלת ונועלת במפתח. כבקדחת היא פושטת את בגדיה הלחים, מסתפגת במגבת, מתבוננת אל בשרה ונאנחת. |
|
הביתה, והיא עושה עצמה כישנה על כתפו ונעים לה... |
|
ורטיבות בגדיה נוגעת בבשרה, חודרת לעצמותיה ומקפיאה את דמה. בלי כוח היא קמה ממושבה בפינת הגג - ויורדת אל ביתה, שנעשה לה כה זר ומוזר. |
|
ויצא. |
|
מאושר; פלור הוא שם ספרדי שמשמעותו: פרח. מהו תפקיד השמות בסיפור שלפנינו? |
|
|
|
|
|
|
|
עשיר והאחר עני). |
|
|
|
|
|
אחריו: |
||||
|
||||
|
ובסיפורו של שמי? |
||||
|
מזו של שרה? נמקו את עמדתכם. |
||||
|
||||
|
רחל: עקרה, ובמקביל לו קטע מתוך הסיפור. |
||||
|
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||
|
|
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||
|
מצבה? |
|
|
|
|
|
של הסופר שמי. |
|
|
||||||||
|
||||||||
|
|
הוא מתרכז בדמותה של פלור העקרה הנאלצת לעבור את החוויה המכאיבה של חתונת בעלה עם 'צרתה', נערה צעירה ויפה, בשל עקרותה. |
|
הזמן: לילה. זהו ליל סערה המרמז על הסערה הפנימית בנפשה של הגיבורה, פלור, בלילה זה. גם שם החודש אדר מצוין בפתיחת הסיפור. מזלו של החודש הוא דגים המסמלים פריון, ודווקא בתאריך זה נערכת חתונתו השנייה של פרסיאדו, שלא זכה עד עתה לפריון מנישואיו לאשתו העקרה פלור. הדמויות המופיעות בפתיחה הן: החתן, הכלה היפה ובעלת הבית, אשת החתן. הכלה החדשה מוצגת באנלוגיה ניגודית לאשת החתן העוברת כנזופה. ביתו של החתן המואר בלילה זה מוצג באנלוגיה לבתי הרחוב האפלים, וכך גם המסובים הצוהלים והשמחים כנגד אשת החתן המסכנה. |
|
קצר. אך באמצעות הטכניקה של 'כיווץ זמן' נפרשים כל חייה של הגיבורה דרך מחשבותיה בהיותה שוכבת בודדה במיטתה הריקה. הסיפור מתחיל בהווה, עובר לעבר (המתרחש בתודעתה של פלור בצורת זיכרונות) ושוב חוזר להווה הסיפורי. תחילה היא בורחת בריחה פיסית מחדר המשתה, ולאחר מכן היא בורחת בריחה פסיכולוגית אל העבר. בנסיגה אל העבר נמסרים הפרטים החסרים על חייהם של בני הזוג לפני לילה זה, וכך מתהווה עימות בין העבר המאושר לבין ההווה הקודר של חתונת הבעל-האהוב עם צרתה. ההווה הוא הגיהינום, ולכן הבריחה אל העבר היא בריחה אל גן העדן האבוד. |
|
והאפיון העקיף, וההדגמות המובאות הן משני סוגי האפיון. בקטע הראשון - תיאור הנוף הוא אנלוגיה בין הסערה הפנימית בנפשה של פלור לבין הסערה החיצונית בטבע. בקטע השני יש אנלוגיה ניגודית בין הכלה המאושרת לבין פלור הסובלת, שאין רוצים בה עוד. האנלוגיה מגבירה את עליבותה של העקרה. בקטע השלישי דמותה של פלור מעוצבת באמצעות מחשבותיה ובאמצעות תיאור טבע. בקטע הרביעי היא מעוצבת באמצעות הופעתה החיצונית ובאמצעות הסביבה שהפכה להיות מנוכרת. הקטע האחרון מראה את זווית ראייתו של הבעל כלפי אשתו הראשונה, פלור - "גוויה מקופלת ומכווצת בתוך המיטה". פלור מעוצבת כדמות נאיבית. היא מציעה לבעלה פרסיאדו לשאת לו אישה שנייה על פניה, ועם זאת מקווה בכל לבה שלא ייענה להצעתה. הנאיביות שלה מתבטאת גם במבחן שערכה לו, בהעמידה פני ישנה בשעה שבא לראותה בבוקר. |
|
בלי שם ושארית?" פלור האוהבת אותו מציעה לו לשאת אישה נוספת, אך רק ביום החתונה מתברר לה שהצעד הזה יביא לאבדנה. בסיפור מובעת ביקורת על מעמדה של האישה בחברה המזרחית, אשר התמורות החברתיות פסחו עליה. קהילות שלא נהגו על פי חרם דרבנו גרשום ולא נמנעו מנשיאת שתי נשים היו אותן קהילות שדבר החרם לא הגיע אליהן. מנהג זה שהיה אפשרי בעבר אסור בימינו על פי חוקי מדינת ישראל. גורלה של פלור העקרה מובן על רקע התפיסה שיש להעדיף את המשך השושלת על פני יחסי האהבה שבינו לבינה. מוטיב העקרות שזור בסיפורי הולדתם של גדולי האומה בתנ"ך. אפשר לערוך השוואה בין המסופר בתנ"ך על עקרות ועל הפתרון של מתן אישה או מתן האמה לבעל על ידי האישה-הגבירה לצורך הולדת בנים (בשונה מהמושג של לקיחה על ידי הבעל). בפתרון זה מעמד האישה-הגבירה לא נפגע, ואף בניה של האישה-האמה נזקפים לזכות הגבירה (לאה, רחל, שרה). שרה אף משלחת את הגר ואת בנה כאשר נולד לה בן משלה והיא חוששת לחינוכו. |
|
מנהגים הקשורים בחתונה: קולות של כינור ותוף (עצב ושמחה), משתה גדול, שתיית יין, ברכה לזוג שיחיה באושר, בהצלחה ובזרע של קיימא, ריקודים במעגל, כלה מקושטת בתכשיטיה; מנהגי חג הפסח והחשיבות באמירת קדיש לשם ולשארית. בזיכרונות מבית אבא-אמא מוזכר גם ההוויי של הלימוד ב'כותיב' - החדר. |
||||||||||||||||
|
|
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||
|
|
||||||||||
|
|
||||||||||