|
 |
|
חלקים חיוניים מהתכנית שרק אותם חייבים ללמד
ה: התאמות בין תכנית לבין לומדיהשנים אחדות לאחר פרסומה של תכנית הלימודים הממלכתית עמדה מערכת החינוך בפניהקושי לאזן בין חוק לימוד חובה שחייב בני 13-6 ללמוד בבתי ספר יסודיים ושל בני 17-14, שלא סיימו לימודים יסודיים, ללמוד בבתי ספר לנערים עובדים, לבין חוק חינוך ממלכתי שביטויו היומיומי היה תכנית הלימודים הממלכתית שהוכנה בהנחייתו של השר פרופ' בן-ציון דינור. תכנית הלימודים הממלכתית נבנתה על העיקרון שהיא נורמה מחייבת לכל בתי הספר ולכל המורים בחינוך היסודי1; ההישגים המוגדרים בה מהווים את תכנית היסוד: "תכנית היסוד היא בהישגים. ההישגים הנדרשים צריכים לכוון את הלימודים"; עליה להיות אחת לאוכלוסיה הוותיקה ולתלמידים העולים; היא צריכה להיות מוסכמת, מדויקת ומפורטת ולכלול רק מה שדרוש לפי המציאות בארץ, להתחשב במורים שישנם בארץ ולהיות בת ביצוע 2. התכנית התחברה על ידי מאות מורים, מנהלים ומפקחים שהשקיעו בה את ניסיונם המעשי במערכת החינוך בשנים שקדמו להקמת המדינה ובשנים הראשונות שלאחר הקמתה. בתהליך ההכנה בחנו המחברים את לקחי העבר וכללו בה מה שלדעתם היה רצוי והיה אפשרי והיה תואם את מטרות החינוך הממלכתי ומדיניות מיזוג הגלויות. הוויכוח הפומבי העקרוני שהתלווה לתכנית היה בשאלה האם תכנית הלימודים הממלכתית היא תכנית מקסימום, שמותר שלא ללמד פרקים מסוימים ממנה, או שהיא תכנית מינימום, שכל חלקיה מחייבים את המורה. מחלוקת זו סוכמה על ידי המשרד כי "אין חובה ללמד את כל החומר שבה, והחובה היא רק לגבי ההישגים" 3. למרות הדיון הממושך בחיבור התכנית, היא הייתה גדושה מדי ולא תמיד ענתה למשימת מיזוג הגלויות4. עובדות אלה היו גלויות ולכן, מיד עם פרסומה של התכנית הוחל בביצוע תיקונים, התאמות ועדכונים, תהליך שהתבצע על ידי הוועדה המרכזית לתכניות לימודים שפעלה ליד הפיקוח המרכזי. נוסף על הבדיקה השגרתית של התכנית נתקל משרד החינוך בצורך לטפל בשני אילוצים נוספים, קשורים זה בזה, שהקשו על ביצועה: קיצוצי תקציב שהפחיתו את מספר שעות ההוראה שהוקצבו מלכתחילה במערכת השעות והקשו על ההספק ועל ההישגים הנדרשים5, והאוכלוסיה ההטרוגנית של תלמידים (עולים, נושרים, נערים צעירים ומבוגרים וכיוצא באלה) שנקלטה במוסדות החינוך ואשר התקשתה לסיים חינוך יסודי, דהיינו: להשיג שליטה של ממש בהיקף הידיעות הנדרש מהם. הצורך לאפשר לתלמידים השונים להשיג שליטה בהישגים הנדרשים בתכנית הלימודים הממלכתית, על מנת שניתן יהיה לראותם כמסיימי חינוך יסודי, הביאו לתהליך של התאמה בין חומר הלימודים שבתכנית לבין אוכלוסיית התלמידים העולים בבתי ספר רגילים, במיוחד ביישובי העולים לסוגיהם ובאוכלוסיית הלומדים בערב בבתי ספר לנערים עובדים. מדיניות ההתאמה בבתי ספר יסודיים נגזרה, כאמור לעיל, מקביעתו של השר זלמן ארן כי "תכנית הלימודים כולה היא דבר פיקטיבי לגבי שורה של בתי ספר. הילדים לא יכולים להשיג את הנדרש בתכנית, לפיכך יש לקבוע לבתי הספר, שאינם יכולים להשיג את כל תכנית הלימודים, חלקים חיוניים מהתכנית, שרק אותם חייבים ללמד"6. הכוונה הייתה להפחית מחומר הלימודים7 והיא הובהרה בכתב המינוי ל"ועדת הסוגריים" ולוועדות ההתאמה השונות: לשמור על העיקרון של תכנית לימודים מחייבת אחת ויחידה, לקבוע בתוכה את הפרקים במקצוע שאין לוותר עליהם בשום אופן, ועם זאת לסגור את החומר בתכנית מקצועית הניתן לסגירה, מבלי שיבולע להשכלתם היסודית של הילדים8. ועדות ההתאמה עשו את מה שהוטל עליהן אך כולן לא ראו תועלת בעבודתן, משום שסברו כי קשיי התלמידים להתמודד עם ההישגים הנדרשים מהתלמידים אינם נובעים משאלת "כמה" חומר יש ללמד אלא משאלת "איך" ללמד את החומר; והשאלה אינה אילו פרקים חייבים ללמד ואת מה אפשר לסגור בסוגריים, דהיינו לדחות למועד אחר, אלא כיצד להדריך את המורים בעבודתם וכיצד לספק להם חומר מתודי ודידקטי, ובכלל זה ספרי לימוד מתאימים, דוגמאות של נושאים מעובדים, הדרכה על-ידי עמיתים וכדומה9 שבעזרתם יוכלו להתאים את חומר הלימודים ליכולת התלמידים. היה חשש כי "תכנית הסוגריים" תגרום לירידה בהישגים הלימודים במקום להעלותם, מאחר שהיא תיתפס כתכנית מקסימום שרק אותה יש ללמד, והיא לא תממש את הכוונה כי הזמן המתפנה מחומר שאינו נלמד על פי התכנית יוקדש להעמקה ולהפנמה של החומר שנלמד. משום כך הופעלו "תכניות הסוגריים" רק במספר קטן מאוד של כיתות10, ורק ארבע תכניות סוגריים הגיע לכלל הדפסה וגם אלה כמעט ולא הופצו. החלופה ל"תכניות הסוגריים" היו התכניות שהוכנו והופעלו במחצית שנות השישים על ידי המרכז למוסדות טעוני טיפוח. |
|
תהליך דומה של התאמה התקיים ללימודי ערב בבתי ספר לנערים עובדים, שגם
מטרתם
המוצהרת הייתה להביא את התלמידים לרמה של גומר חינוך יסודי, שביטויה היה: הענקת תעודת גמר של חינוך יסודי לנער או נערה שעמדו בבחינות. הקושי בהשגת מטרה זו נעוץ היה במספר שעות הלימודים המעטות שהוקצו לתלמידים בבתי ספר האלה, שלא אפשרו להם להשיג מה שתלמיד יכול היה להשיג בבית ספר יסודי רגיל במספר כפול של שעות. קושי אחר נבע מכך שאוכלוסיית הנערים העובדים כללה גם תלמידים שחסרו יסודות לימוד מסודר, תלמידים שאינם יודעים עברית ותלמידים שנשרו מבתי ספר רגילים, אשר תנאי הלימוד שלהם היו קשים ומקשים. בשל קשיים אלה וקשיים נוספים, נעשה בשנת תשט"ז ניסיון להתאים את התכנית ליכולתם של התלמידים, אך התכנית שנקראה "תכנית תשט"ז", לא שינתה באופן מהותי את תכנית הלימודים שנותרה בעיקרה תכנית לימודים רגילה של בית ספר יסודי. רק משהתברר עומק הכישלון במימושה של תכנית זו, עובדה "תכנית תש"ך" ששינתה מן היסוד את מהותו של בית ספר לנערים עובדים. התכנית קבעה כי אין מטרתו של בית ספר זה להביא את התלמיד לרמת גמר של החינוך היסודי, על משמעויותיה של רמה זו. בית ספר לנערים עובדים, לפי תפיסה זו, מהווה מסגרת חינוכית-חברתית לנערים בני 17-14, שלא סיימו לימודיהם בבית ספר יסודי, ותכניתו מיועדת להקנות לתלמידים השכלה עברית וכללית ולקיים בה חינוך חברתי על ידי פעילות חברתית יזומה. "תכנית תש"ך", כמו גם "תכנית הסוגריים", הופעלה במספר קטן של כיתות בבתי ספר ערב לנערים עובדים, מאחר שבינתיים חלו שינויים מפליגים במבנה של בתי ספר אלה, ומרביתם נעשו מוסדות יום מסוגים שונים, שפעלו על פי תכניות, מותאמות פחות או יותר לרמת הלומדים בהם. תכנית הלימודים הממלכתית וכן שתי ההתאמות שבוצעו בה - "תכנית הסוגריים" בבתי הספר היסודיים ו"תכנית תש"ך" בבתי ספר לנערים עובדים - חוברו על בסיס הידע האישי והניסיון האישי של מחבריהן. הנחת העבודה הייתה כי הידע והניסיון די בהם כדי לקבוע מה תכנית הלימודים צריכה לכלול ומה צריכות להיות תביעותיה מן הלומד על מנת לממש את מטרות החינוך, כפי שהוגדרו בחוק חינוך ממלכתי. שהרי כל מה שנלמד בבית ספר צריך לסייע בהנחלת הערכים המוגדרים במטרות החינוך בנפש התלמיד, להכשירו לקליטתם ולהעלותם כגורם בעיצוב דמותו, במהלך מחשבותיו ובדרך חייו11. גם הביקורת על התכנית הממלכתית ועל "תכנית הסוגריים"12, בעיקר על ההישגים הנדרשים בהם, נעשו על בסיס הידע והניסיון האישי של מבקריהן ולא על בסיס מחקר, שהרי עד היום מתקשים מומחים להערכה להשיב על השאלה מה היא הרמה המינימלית של תכנית לימודים המתקבלת על הדעת ומהו הסטנדרט המינימלי המוסכם של הישגים לימודיים13. בהכנת "תכניות הסוגריים" לבתי ספר יסודיים וב"תכנית תש"ך" לבתי ספר לנערים עובדים השתתפו עשרות רבות של מורים, שעבדו עם אוכלוסיות התלמידים במוסדות אלה. רבים מהם היו מעורבים גם בכתיבת תכנית הלימודים הממלכתית; במקרים רבים נדונו ההתאמות על יסוד סיורים במוסדות חינוך ושיחות עם המועצות הפדגוגיות; הדיון בהצעות נעשה במזכירות הפדגוגית ובוועדה המרכזית לתכניות לימודים, שעסקה בעדכון המהדורה הראשונה של התכנית הממלכתית ובהכנת המהדורה השנייה שלה14. ברם, התפקיד שנטלו עובדי חינוך אלה, שרובם היו עובדי שטח, היה מעבר ליכולתם להתפנות מעבודתם השוטפת ולהקדיש לו את הזמן הדרוש. קושי זה היה אחד הגורמים שהאיצו הקמתה של יחידה מקצועית לטיפול בתכניות לימודים הן על פי שיקולים קוריקולריים של הוראת מקצוע לימודי זה או אחר והן בראייה כוללת של צורכי מערכת החינוך ושל תיאום בין המקצועות השונים הנלמדים בכיתות השונות ובבית הספר בכללו. הטיפול בהתאמת תכניות הלימודים לתלמידים חלשים, שהוגדרו אצלנו כתלמידים טעוני טיפוח, כדי להעלות את הישגיהם הלימודיים, החל כבר באמצע שנות החמישים. עיקרו אצלנו היה בהפעלת אמצעים דידקטיים, מתודיים ומינהליים, שנועדו להתאים את ה"איך ללמד" לצורכי הלומדים. בשנות השבעים החלו להתפתח בארצות העולם תכניות לימוד במתכונת של "תכניות מינימום", שנועדו להבטיח כי גם אוכלוסיית תלמידים חלשה תרכוש ידיעות הנחשבות לבסיסיות והכרחיות לתפקוד האזרח בחברה המודרנית. גם בישראל התחילו אז דיונים בדבר תכניות מינימום, והדיונים אכן נמשכים עד היום. הם מכונים בשמות שונים: "תכנית דיפרנציאלית", "תכנית יסוד", "תכנית ליבה", "כישורי חשיבה", "תכנית גרעין" ועוד15. הצד השווה בהן הוא שהן אמורות לכלול בתוכן "מה שמערכת חינוך חושבת שכל הילדים צריכים לדעת"16. המושג "תכנית יסוד" (Core Curriculum) היה מוכר בספרות הפדגוגית העולמית עוד בראשית המאה העשרים, ובעיתונות הפדגוגית העברית הוא הועלה בראשית תשי"ד17, בסמוך להכנה של המהדורה הראשונה של תכנית הלימודים הממלכתית. הוא דן בשתי גישות לתכנית הלימודים: האחת - תכנית הלימודים מכילה את סך כול הידיעות, ההכשרות והפעולות הנחוצות לילד על מנת להביא את השינויים הדרושים בהתנהגותו. תהליך זה נעשה באמצעות "תכנית הפעולות" ( Activity ), המעדיפה את צורכי הילד ומחייבת פעילות חופשית המביאה אותו להתנסות ולרכישת ניסיון בחיים. השנייה - "תכנית המקצועות" ((Subjects Curriculum - תכנית הלימודים היא סך כל נכסי התרבות שנוצרו במשך השנים, שיש לשומרם ולהעבירם לדור הצעיר, על מנת שיגדל ויתפתח לאורם. גישה זו הולידה את תכנית הלימודים המקובלת, המאורגנת על בסיס הוראת המקצועות השונים. שתי גישות אלה למבנה התוכן של תכנית הלימודים אינן סותרות זו את זו: לפעמים הן משמשות בערבוביה, לפעמים הן חלוקות ביניהן ולפעמים מבקשים המורים לפשר ביניהן. ברם, אי-שביעות רצונם של המחנכים משתי גישות אלה למבנה התוכן של תכנית הלימודים הולידה גישה שלישית - גישת "תכנית היסוד" הדוחה הן את גישת הפעילות, המעדיפה את צורכי הילד והן את גישת המקצועות, המבוססת על נכסי העבר, ומעמידה במקומן תכנית המתחשבת הן בצורכי הילד בעתיד והן בצורכי החברה שבתוכה הוא יצטרך לחיות כבוגר. תכנית הלימודים על פי גישה זו כוללת מינימום הכרחי, משותף לכל הילדים, מצטיינים וחלשים כאחד; מינימום המכשיר אותם לקראת החיים. על פי גישה זו, תכנית הלימודים מקפלת, אפוא, בתוכה את המטרות החברתיות יחד עם התחשבות גדולה ביותר באישיותו של הילד18. בדיקה יסודית של תכנית הלימודים הממלכתית והפרשנות שניתנה לה על ידי השר דינור מגדירים את ההישגים הנדרשים מלימוד תכניה כ"תכנית יסוד", הגדרה התואמת את הגישה השלישית הנזכרת לעיל: היא מתחשבת הן בצורכי הילד בעתיד והן בצורכי החברה שבתוכה הוא יצטרך לחיות כבוגר; היא מכוונת לכל התלמידים ואינה מכוונת לאוכלוסיה מוגדרת זו או אחרת, אלא מאפשרת גיוון והתאמה בחומר הלימודים, אך לא בהישגים ויעדיה ניתנים להשגה על ידי קבוצות שונות באוכלוסיה באמצעות דרכי הוראה ושיטות הוראה מתאימות. גישה זו של תכנית יסוד נותרה על מכונה שנים רבות.  |