Home
  education - חינוך





דו-משמעות בהוראת תחביר ושחבור
רונית גדיש

הוראת הדו-משמעות ‏1 במסגרת הוראת התחביר מזמנת מפגש חשוב בין המציאות הלשונית ובין
גוף הידע הנלמד בשיעורי הלשון. כאן נפגשים הבנת הנקרא ובעיות הניסוח מצד אחד -
והמונחים התחביריים וטכניקת השחבור מצד שני. על כן אין לוותר לענ"ד על הטיפול
בדו-משמעות גם אם עדיין אין היא נכללת בבחינת הבגרות ('ידיעת הלשון' במתכונת
הרגילה), ועל אחת כמה וכמה יש לעסוק בה אם הכיתה ניגשת לבחינה המשולבת, שיש בה
שאלה על דו-משמעות. (מכל מקום הדו-משמעות נכללת בתכנית הלימודים).

אקדים שתי ההערות:
א. בכמה ספרים, בעיקר בספרי הכנה לבחינות הבגרות, לא השכילו המחברים להבחין בין
דו-משמעות תחבירית לדו-משמעות סמנטית. הדו-משמעות הסמנטית נובעת מהומונימיות, ואינה
עניין לתחביר. כמו כן אין לכלול במסגרת זאת דו-משמעות שפתרונה בכתב הוא סימן
המרכאות, כגון: 'את גודל ההישג הבנו במבט שני', שכן גם כאן מדובר למעשה בהומונימיות
ולא בבעיה תחבירית.
ב. באופן כללי יש להדגיש, שבמציאות דו-משמעות נפתרת בדרך כלל מתוך ההקשר הרחב
שהיא מופיעה בו, בין הקשר טקסטואלי בין ידע העולם הרלוונטי, ורק במקרים נדירים היא
מתקיימת בהקשרה.

להלן אציג את מבני הדו-משמעות התחביריים, ואדון בכל אחד מהם הן מן ההיבט התחבירי
והן במישור של הניסוח (השחבור). (הדוגמות שיובאו בכל סעיף מוספרו בסדר רץ לנוחות
המעיין).

‏1. נושא ונשוא במשפט שמני
(‏1) ביתי מצודתי.
(‏2) יצחק שמיר הוא ראש הממשלה.
(‏3) אני האיש.
(‏4) "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג: יד).
(‏5) "כי האדם עץ השדה..." (דב' כ ‏19).
(‏6) רחל היא אחותך?

ההיבט התחבירי
משפטים מהסוג הזה נתפסים בהכללה כמשפטי שהות או משוואה, ועל כן אין מייחסים
חשיבות מרובה לקביעה מה הנושא ומה הנשוא. אולם כידוע, במקרה ששני גרעיני המשפט הם
שמות, הקביעה הפורמלית-דקדוקית של הנושא והנשוא היא על פי היידוע: השם המיודע הוא
נושא; השם הלא-מיודע הוא נשוא.
2

ההבדל בניתוח משקף איפוא גם הבדל דק במשמעות. הבדל זה קיים גם במשפט שבו שני
השמות מיודעים או לא-מיודעים:


בשירו של נתן זך - מדובר על האדם, והוא מושווה לעץ השדה:
"כמו העץ הוא צמא למים" וגו' - מכאן: האדם = נושא; עץ השדה = נשוא. ‏3

לעומת זה נעיין במקור בספר דברים כ ‏19: "כי תצור על עיר... לא תשחית את עצה... כי
ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" ואומר רש"י: "הרי כי
משמש בלשון דלמא - שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור..." - כלומר יש לקרוא את
המשפט כשאלה, ושיעורו: וכי עץ השדה הוא אדם?! ‏4
אם כן, קביעת התפקידים התחביריים של עיקרי המשפט דורשת במקרים אלה בדיקה של
ההקשר. אף שבעברית החדשה אנו רגילים שבדרך כלל הנושא יבוא בראש המשפט, הרי בלשון
המקרא, למשל, הקדמת הנשוא נפוצה במשפטים כאלה (ולא רק בהם). ‏5

הניסוח
ההבדל הדק בין שתי המשמעויות מובחן בדיבור בהבדלי הטעמה-הדגשה, כך למשל - כשהנשוא
עומד בראש מטעימים אותו.
כאשר הנושא והנשוא שונים במינם או במספרם, הוספת אוגד ‏6 תועיל כאן:


כאשר הנושא והנשוא אינם שונים זה מזה במין ובמספר, יש להוסיף הקשר. למשל:


‏2. נושא ומושא ישיר
(‏7) אבנים שחקו מים.
(‏8) מטוס יירט טיל.
(‏9) מורים שונאים תלמידים (כותרת בעיתון).

ההיבט התחבירי
משפטים מסוג זה מזמנים לנו כמה נושאים לטיפול במישור התחבירי:
א. בעיית הזיהוי של מושא ישיר כאשר אינו מסומן על ידי 'את'.
ב. דרישת ההתאם בין הפועל ובין הנושא לעומת היעדרה בין הפועל ובין המושא.
ג. סדר המלים במשפט בעברית החדשה (בדרך כלל הסדר: נושא - נשוא - מושא) לעומת הסדר
שאנו עשויים לפגוש במקורות. למשל, באוזני רבים מאתנו המשפט הזה אינו קביל: 'אדם נשכו
כלבים'. האם גם משפט זה אינו קביל - 'הנאה רבה לצופים גרמו ביצועי השחקנים'?
ד. ידע עולם וניתוח תחבירי: למשל, משפט (‏7) הוא דו-משמעי מבחינה תחבירית, אך ידע
העולם מונע את הניתוח: אבנים = נושא; מים =מושא.

ניסוח
כאן יש כמה פתרונות:
שינוי מספר (או מין) של המושא:
א.
(‏8) (א) מטוסים יירטו טיל. (ב) מטוס יירטו טילים.

הוספת 'את' + יידוע לפני המושא:
ב.
(‏9) (א) מורים שונאים את התלמידים. (ב) את המורים שונאים תלמידים.

שינוי מפעיל לסביל:
ג.
(‏7) אבנים נשחקו על ידי מים. ‏8


‏3. לוואים
‏3.1 שם פעולה +סומך
הערכת הבנק תיבדק מחדש.
.1
יוחלט על המשך ההליכים רק לאחר חקירת הצוות המשטרתי.
.2

ההיבט התחבירי
למבנה זה כבר נדרשו חכמים ‏9 , ולכן לא ארחיב את הדיבור בו, אלא אסתפק בשתי הערות:
א. יש קשר בין הדו-משמעות הזו ובין הדו-משמעות בסעיף הקודם.
ב. אין ביטוי תחבירי על פני השטח לדו-משמעות הזו, אף שהיא כמובן תחבירית.

הניסוח
יש דרכים שונות לפתור את הדו-משמעות במבנה זה, להוציא אחת: פירוק הסמיכות, אף
שתלמידים רבים נוטים לנקוט אותה: כלומר גם הצירוף 'הערכה של הבנקים' הוא
דו-משמעי ‏10 .
א. הוספת צירוף שמני שיבהיר את מבנה העומק של הסמיכות (צירוף שהוא למעשה היסוד
השלישי של המשפט שממנו נתגלגלה הסמיכות):
(א) הערכת הבנק על ידי רואה החשבון של חברת 'נכסים מ"י' תיבדק.
(10)
(ב) הערכת הבנק את שוק ההון תיבדק.

ב. חזרה למשפט המוצא ויצירת משפט מחובר:
(א) רו"ח העריך את (שווי) הבנק (העומד למכירה), והערכה זו תיבדק.
(10)
(ב) הבנק העריך את שוק ההון, והערכתו תיבדק.

ג. פירוק הסמיכות על ידי צירוף יחס:
(א) ההערכה את הבנק תיבדק. (במבנה זה יש משום זרות, אך הוא אפשרי).
(10)
(ב) ההערכה (שנעשתה) על ידי הבנק תיבדק.

נעיר כאן, שהדו-משמעות שבמשפט (‏10) היא דו-משמעות שהזמן גרמה, וקשה להניח שנתקשה
בה, כאשר יימכרו כל הבנקים...
במקרים מסוימים ניתן לפתור את הדו-משמעות על ידי שחבור למשפט מורכב:
.1
(א) יוחלט על המשך ההליכים רק לאחר שהצוות המשטרתי ייחקר.
(11)
(ב) יוחלט על המשך ההליכים רק לאחר שהצוות המשטרתי יחקור (את...).

דרך זו דומה לדרך ב.

‏3.2 צירוף סמיכות + לוואי שם תואר
(‏12) לחגיגות היובל של המושב הוזמנו חברי המושבים הוותיקים מן הסביבה.
(‏13) באמצעי התקשורת נמסר על תמיכת הממשלה הרחבה בהצעת החוק (מתוך מבחן תשנ"א).

ההיבט התחבירי
מבנה זה דורש את שיטת הניתוח המבהירה את סדר ההצטרפות של הצירוף:
(א) {חברי המושבים} הוותיקים; (ב) חברי {המושבים הוותיקים}. ‏11
דרך נאה להסביר את הדו-משמעות היא בעזרת חצים או בעזרת מסגרות:

ניתוח לינארי כמובן אינו מגלה את הדו-משמעות ‏12 :


ניסוח
פתרון הדו-משמעות כאן הוא פשוט למדיי - על ידי פירוק הסמיכות:
(א) החברים הוותיקים של/מן המושבים; (ב) החברים של/מן המושבים הוותיקים.

‏3.3 צירוף שמני + לוואי (לוואי שייכות או לוואי צירוף יחס)
(‏14) סיכום השיעור של המורה היה קשה.
(‏15) נגנזו ההשגות נגד המאמר של הפרופסור לכלכלה.
(‏16) בדו"ח למפקח הארצי על החינוך הטכנולוגי הועלו רק מקצת מן הבעיות.

ההיבט התחבירי
דו-משמעות זו זהה למעשה לדו-משמעות מן הסעיף הקודם. גם כאן נחוץ הבירור מה סדר
ההצטרפות:


ניסוח
כאן הניסוח החד-משמעי פשוט רק למשמעות (א), על ידי הצמדת הלוואי לגרעין הצירוף
השמני:
(‏14) (א) הסיכום של המורה לשיעור היה קשה.
(‏15) (א) נגנזו ההשגות של הפרופסור לכלכלה נגד המאמר.
(‏16) (א) בדו"ח על החינוך הטכנולוגי (שהוגש) למפקח הארצי הועלו...

ומה באשר למשמעות (ב)?
כאן נדרשת גמישות גדולה יותר בניסוח או הוספת מידע שאינו נתון במשפט:
(‏14) (ב) השיעור של המורה - סיכומו היה קשה. (מש' ייחוד)
(‏15) (ב) נגנזו ההשגות שלו / של אדם מסוים נגד המאמר של הפרופ' לכלכלה.
(‏16) (ב) למפקח הארצי על החינוך הטכנולוגי הוגש דו"ח, ובו הועלו... (מחובר)
(‏16) (ב) בדו"ח על ביה"ס למפקח על החינוך הטכנולוגי הועלו...

‏3.4 צירוף שמני + פס' לוואי זיקה
(‏17) סגן המנהל, שפוטר מתפקידו, סירב להתראיין.
(‏18) הביקורת על ההחלטה, שפורסמה אמש, אינה הוגנת.
(‏19) ראשי המפעלים שנכשלו הטרידו את ההנהלה (ע"פ תדריך של צוות לשון בת"ל).

ההיבט התחבירי
מבנה זה דומה, ולמעשה זהה, לדו-משמעות שבסעיף ‏3.2. גם כאן מדובר בלוואי המתאים במין
ובמספר לשני השמות שבצירוף השמני, וגם כאן סדר ההצטרפות מפענח את הדו-משמעות.

הניסוח
משפט מחובר או משפט ייחוד יסייעו לניסוח החד-משמעי:
(א) המנהל פוטר מתפקידו, ו/אך סגנו סירב להתראיין.
(ב) סגן המנהל פוטר מתפקידו, ו/אך סירב להתראיין.
(17)
(א) ההחלטה שפורסמה אמש - הביקורת עליה אינה הוגנת.
(ב) אמש פורסמה ביקורת על ההחלטה, ו/אך אין היא הוגנת.
(18)
(א) המפעלים שנכשלו - ראשיהם הטרידו את ההנהלה.
(ב) ראשי המפעלים נכשלו, ו(אעפ"כ/לאחר מכן), הם הטרידו את ההנהלה.
(19)

נשים אל לב: מאחורי פסוקית הלוואי מסתתר יחס לוגי מורכב יותר; במשפטים הנ"ל - יחס
של ניגוד.

‏4. משלים פועל או משלים שם עצם (לוואי)
(‏20) אתמול שבה המשלחת מצרפת.
(‏21) שנים קשות צפויות בבתי הספר לחינוך המיוחד.

ההיבט התחבירי
נדמה שהדו-משמעות מהסוג הזה מחייבת שליטה טובה בניתוח תחבירי, והיכולת להיזקק
למונחים התחביריים מקצרת כאן את הדרך להבנת הדו-משמעות:


ניסוח
למניעת ההבנה שמדובר בלוואי, יש לשנות את סדר המלים: הפרדה בין המשלים ובין שם
העצם תמנע את הדו-משמעות.
(‏20) (א) אתמול המשלחת שבה מצרפת; המשלחת שבה אתמול מצרפת.
(‏21) (א) שנים קשות צפויות לחינוך המיוחד בבתי הספר.

המשמעות השנייה קשה יותר לניסוח חד-משמעי, וזאת משום שמשלים הפועל יכול להופיע בכל
מקום במשפט:
(‏20) המשלחת מצרפת שבה אתמול. האם זה משפט חד-משמעי? נראה לי שאפשר לקבל זאת
כמשפט חד-משמעי, אך למדייקים מוטב לערוך שינויים נוספים:
(‏20) (ב) אתמול שבה המשלחת הצרפתית; המשלחת מצרפת שבה אתמול לארצה.
(‏21) (ב) בתי הספר לחינוך המיוחד - צפויות להם שנים קשות. (מש' ייחוד)

מושא עקיף או תיאור
.1
(‏22) המצרים לא נלחמו בעירק.
(‏23) האדריכל התמחה בירושלים.
(‏24) הוא השתגע אחרי פנינה. ‏13

ההיבט התחבירי
גם כאן השליטה התחבירית מסייעת להסביר את הדו-משמעות, ואין צורך להרחיב בכך:


ניסוח
אחת המשמעויות ניתנת לפיתרון בדרך כלל על ידי המרת מלת היחס או הוספת מלה מבהירה:
המשמעות השנייה דורשת לרוב הוספת מידע למשפט או הכנסתו לתוך הקשר.

(א) האדריכל התמחה בנושא ירושלים.
(ב) האדריכל התמחה בירושלים בנושא בנייה באבן.
(23)
(א) המצרים לא נלחמו נגד עירק.
(ב) המצרים לא נלחמו על אדמת עירק; המצרים אמנם נלחמו בעירק, אך לא על
אדמתה, אלא על אדמת כווית.
במקרה זה אפשר לומר שההקשר הוא ידע עולם בזמן נתון (ינואר-פברואר ‏91).
(24)

‏6. שם הפועל
(‏25) להורים אסור להרביץ. ‏14
(‏26) ארגון העובדים דורש להפעיל את שירותי ההסעות לעובדים.
(‏27) המפקד ביקש לעלות למשאית. ‏15

שם הפועל הוא כידוע צמצום של משפט פועלי, ואחד מ"קרבנות" הצמצום הוא הגוף הפועל
(אגנט). לרוב הגוף מתפרש מן ההקשר, אך במקרים מסוימים נוצרת דו-משמעות. כמו כן,
המבנה של פועל + שם פועל הוא צירוף המזמין שתי אפשרויות ניתוח תיאורטיות: (א) נשוא
מורחב; (ב) נשוא + משלים פועל. בפועל 'ביקש' שתי האפשרויות קיימות: ביקש = רצה; ביקש
= ביקש ממישהו...
נדון בכל אחת מן הדוגמות הן מן ההיבט התחבירי והן בשאלת הניסוח החד-משמעי:

(‏25) להורים אסור להרביץ
כיוון שמלת 'להרביץ' היא שם פועל, היא עשויה לבוא במבנה זה כפסוקית נושא מצומצמת
שאחריה עומד מבנה סתמי. כמו כן, מלת היחס 'ל' שלפני מלת 'הורים' עשויה להתקשר הן
ליסוד המודלי (חג"ם, על פי ח"ב רוזן) 'אסור' הן לשם הפועל 'להרביץ'.

הפתרון כאן טבעי:
(א) (לילדים) אסור להרביץ להורים.
(א) אסור, ש(ילדים) ירביצו להורי(ה)ם.
(ב) אסור, שהורים ירביצו (לילדיהם).
מבחינה תחבירית, הפיכת הפסוקית המצומצמת לפסוקית רגילה מלמדת על מהותה של
הפסוקית המצומצמת.

(‏26) ארגון העובדים דורש להפעיל את שירותי ההסעות לעובדים.
"להפעיל וגו'" = פסוקית מושא מצומצמת. אך לא ברור מה הנושא המסתתר בה - ארגון
העובדים או גורם אחר, ולכן נוצרת הדו-משמעות.
הפתרון המתבקש הוא הפיכת הפסוקית המצומצמת לפסוקית רגילה:
(א) ארגון העובדים דורש, שיאפשרו לו להפעיל את שירותי ההסעות לעובדים.
(ב) ארגון העובדים דורש, שיפעילו (שההנהלה תפעיל) את שירותי ההסעות לעובדים.
וגם משפט פשוט: (ב) ארגון העובדים דורש הפעלת שירותי הסעות לעובדים.

(‏27) המפקד ביקש לעלות למשאית.
למשפט זה שתי דרכי ניתוח:

בדרך הניתוח (ב) מסתתרות שתי משמעויות (כמו במשפט (‏25)).
אם כן, במשפט זה יש שלוש (!) משמעויות.

הניסוח:
(א) המפקד רצה לעלות למשאית.
(ב-‏1) המפקד ביקש, ש(החיילים) יעלו למשאית.
(ב-‏2) המפקד ביקש רשות (ממפקדו) לעלות למשאית.
(ב-‏2) המפקד ביקש, שירשו לו לעלות למשאית.

‏7. תיאור מצב - מתקשר לנושא או למושא הישיר
(‏28) מצאתי את המכונית הרוסה.

ההיבט התחבירי
ת' המצב מתקשר הן לפועל והן לאחד השמות במשפט - לנושא או למושא הישיר. מצב זה מזמן
דו-משמעות, כאשר יש מושא ישיר והוא שווה במין ובמספר לנושא.

ניסוח
במקרה זה אפשר לפתור את הדו-משמעות על ידי הפיכת ת' המצב לפסוקית מצב:
(א) מצאתי את המכונית, כשאני הרוסה.
(ב) מצאתי את המכונית, כשהיא הרוסה.

‏8. הסגר או משלים פועל
(‏29) לדעתו אסור להסכים.
(‏30) לדבריו לא הייתה כל התנגדות.

ההיבט התחבירי
הדו-משמעות הזאת אינה יכולה לבוא לידי ביטוי בכתב, לפי חוקי הפיסוק המקובלים, שכן
ההסגר אמור לבוא בין הפסיקים. אולם בלי ספק מדובר בדו-משמעות תחבירית:


ניסוח
כיוון שהפיסוק פותר כאן את הדו-משמעות במישור הכתיבה, נותרת הבעיה רק בדיבור. ובכל
זאת:
(‏30) (א) לדברים שלו לא הייתה כל התנגדות. (ב) לדבריו, לא הייתה כל התנגדות לכך.

‏9. דו-משמעות במשפטי שלילה
(‏31) ראש הממשלה לא השיב 'כן' לבייקר בגלל הלחץ האמריקני.
(‏32) התעמולה הפוליטית אינה מביאה לשינוי עמדות כמו המציאות הפוליטית.

ההיבט התחבירי
במשפטים מן הסוג הזה לא ברור מה נשלל: האם השלילה מכוונת לפועל עצמו, או לקשר בין
הפועל ובין התיאור שבהמשך המשפט?

ניסוח
(א) רה"מ לא השיב 'כן' לבייקר; הסיבה לכך היא הלחץ האמריקני.
(ב) רה"מ השיב 'כן' לבייקר, אבל לא בגלל הלחץ האמריקני.
(31)
(א) התעמולה הפוליטית אינה מביאה לשינוי עמדות;
גם כך המציאות הפוליטית - אינה מביאה לשינוי עמדות.
(ב)התעמולה הפוליטית מביאה לשינוי עמדות,
אבל פחות מאשר המציאות הפוליטית.
(32)

דוגמה דומה (מתוך עבודה של תלמיד בבחינת הבגרות המשולבת):
(‏33) הועלו הצעות טובות ובלתי מזיקות לאדם כמו ההדברה הכימית.
גם כאן לא ברור (מבחינה תחבירית!) אם הצירוף "כמו ההדברה הכימית" מתייחס רק
ל"מזיקות", או השלילה "בלתי (מזיקות)" שולטת גם על הצירוף הזה, וזו איפוא דוגמה לאחת
ההצעות שהועלו. אפשר להסביר זאת גם בשיטת סדר ההצטרפות:
בלתי {מזיקות כמו ההדברה הכימית} או {בלתי מזיקות} כמו ההדברה הכימית.

סיכום
הטיפול במבנים הדו-משמעיים מעשיר את הוראת התחביר והשחבור. הדו-משמעות מבהירה את
המונחים התחביריים, ואת חשיבות ההבחנה ביניהם, ואילו התחביר מבהיר את הדו-משמעות -
זיהויה, היכולת להסבירה, וכמובן - פתרונה על ידי ניסוחים חד-משמעיים. הדו-משמעות
מכניסה ללמידה קצת 'פלפל' והופכת אותה למשמעותית.
לסיום, ארשה לעצמי עוד הערה דידקטית: חשוב, לדעתי, ללמד את המבנים הדו-משמעיים
השונים בהקשר המתאים של החומר הנלמד, ולא כפרק בפני עצמו. הסיבה ברורה - כאמור,
עניין זה תורם להבנת המונחים התחביריים והמבנים התחביריים, ועל כן יש לנצלו במקום
שהמונח והמבנה הנידון נלמדים בו.

הערות
נוקטת אני את דרך היידוע הזו במכוון.
.1

במשפטים אלה יש בדרך כלל התאמה בין הניתוח הפורמלי ובין הניתוח הלוגי -
שכן החידוש (הנשוא הלוגי) הוא השם הלא-מיודע.
.2

מעיון נוסף בשיר, עולה שזך משחק בהשוואה כך, שאי-אפשר להבחין מה הנושא
ומה הנשוא:
.3

כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו אדם הוא נשרף באש...
כי האדם עץ השדה
כמו אדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע...


ראה פירושו של ראב"ע ועוד על אתר.
.4

לדוגמה "ה' הוא האלהים" (מל"א יח ‏39): ב"ניסוי" שעורכים אליהו וארבע מאות
נביאי הבעל לצורך הבירור מי אלהים - ה' או הבעל (ראה שם יח ‏21) - עולה
בידי אליהו להוכיח כי "ה' (ולא הבעל) הוא האלהים", כלומר:

יושם אל לב, שגם במשפט (‏4), כנראה, הנשוא הוא האיבר הראשון, וראה ההקשר
במשנה: "...מסורת סיג לתורה, מעשרות סיג לעושר, נדרים סיג לפרישות, סיג
לחכמה שתיקה." כלומר:

ועיין בדיונו של א' בנדויד, לשון מקרא ולשון חכמים ב, עמ' ‏732, ודוגמות
נוספות בהערה הראשונה שם.
.5

מעניין לציין שהאוגד 'זה' ודומיו מתאימים במין ובמספר דווקא לאיבר השני
במשפט: "ביתו זו אשתו" (יומא א:א), ושיעורו: המונח 'ביתו' שבפסוק פירושו
'אשתו'. ובעברית חדשה המשפט: "ילדים זה שמחה" (במדוברת אין התאם כלל)
'יתוקן' כך: 'ילדים זו שמחה' (ולא: *ילדים אלה שמחה), אבל: 'ילדים הם שמחה'.
וזו סוגיה שצריכה עיון. על האוגד 'זה' במשפט שמני המבטא הגדרה ופירוש עיין
א' בנדויד, שם, עמ' ‏707, 761 ואילך.
.6

וראה שמ"ב יב ‏7‎-5: "...ויאמר (דוד) אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העשה זאת...
ויאמר נתן
.7

אף שניסוח זה אינו נאה.
.8

עיין ע' אורנן, המשפט הפשוט, ירושלים תשל"ט, עמ' 79‎-75.
.9

ראה אורנן, שם, עמ' 77.
.10

ובאמת תלמידים רבים מסבירים את הדו-משמעות במקרים כאלה באופן מוטעה אך
אינסטינקטיבי בעזרת פסיקים.
.11

דוגמה נוספת - המוסד העליון של מדינת ישראל עם הקמתה נקרא: "מועצת המדינה
הזמנית"; מספרים שנציג סעודיה באו"ם ניצל מבנה זה כדי לייחס את הזמניות
דווקא למדינת ישראל...
.12

על פי אורנן, שם, עמ' ‏118, ראה שם דוגמות נוספות ומשעשעות.
.13

על פי: תחביר ושחבור לתיכון, ע' אביכזר, עמ' ‏238 תר' ה, וראה שם דוגמות
נוספות: וכן תרגילים למבנים מסעיף ‏3: עמ' ‏49 תר' ד, עמ' ‏180 תר' כ.
.14

ראה אורנן, שם, עמ' 124.
.15