מבנה הדעת של המקצוע

	המקרא הוא המורשת התרבותית-היסטורית של כל עם ישראל והתשתית לזהותו היהודית.
	המקרא הוא ספרות עתיקה הנושאת בשורה דתית חדשה (= אמונת הייחוד).
	במרכז עולמו של המקרא מצוי הקשר בין ה', עם ישראל ונציגיו ומנהיגיו, וארץ ישראל.
	לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי ולשימורו נודעת משמעות מרכזית בספרות המקרא.
	הסוגות המועדפות על כותבי ספרות זו, כדי לבטא את עולמה הרעיוני הן: היסטוריוגראפיה, חוק, נבואה, חכמה ומזמורים.
	ספרות המקרא נתגבשה במשך תקופה ארוכה, מתקופת המלוכה ועד התקופה ההלניסטית. היא מכילה גם מסורות על/(מ)תקופות קדומות יותר.
	המקרא הוא ספר מגוון (בלתי אחיד) מבחינה לשונית, ספרותית ורעיונית. על אותו נושא עשויות להופיע דעות שונות, המייצגות תקופות שונות או חוגים חברתיים שונים, ומיוצגות בסגנונות שונים (המשקפות יחסים של השלמה או פולמוס).
	ספרות המקרא לא התגבשה בחלל ריק והיא נושאת את חותם התרבויות שסבבו אותה (של תקופתה).
	משהועלתה ספרות המקרא על הכתב היא (ספרות המקרא) נמסרה מדור לדור, ועל כן חלות עליה כל התופעות של מסירת נוסח, כמו שיבושים, תוספות וחיסורים
	ספרות המקרא היא מקור השראה לתרבות היהודית והכללית מהיווצרותה ועד היום הזה.