 |
| |
|
 |
|
הַבָּא אַחֲרַי / חיים גורי
כְּבָר אֵינֶנִּי הָאִישׁ שֶׁהָיָה. אֲנִי הוּא הַבָּא אַחֲרַי,
הֶמְשֵׁך מְשֹׁעָר לְאוֹתָן הַפָּנִים.
אֲנִי מַמְשִׁיך לָלֶכֶת בִּלְעָדָיו. לִפְעָמִים רָץ בַּלַּיְלָה,
מְנַסֶּה לַעֲבֹר אֶת הַמִּינִימוּם-הָאוֹלִימְפִּי שֶׁלִּי.
לוֹמֵד לְוַתֵּר, מִסְתַּפֵּק בִּפְּרַס-תַּנְחוּמִים:
וְרַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר.
קָרָאתִי בְּעִבְרִית וְגַם מִשָּׂפוֹת אֲחֵרוֹת נוֹדַע לִי
אֵיך שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה נִפְתָּחִים וּבָא אֵיזֶה יֹפִי שָׁקֵט,
הִתְרַגְּעוּת פְּסַנְתֵּרִית בֵּין עַרְבַּיִם,
פִּצּוּי מְאֻחָר.
צְחוֹקִי הַצָּרוּד, הֶעָשֵׁן.
יוֹם-יוֹם אֲנִי בָּא אֶל עַצְמִי כְּמוֹ מַיִם עַד נֶפֶשׁ.
צוֹפֶה בַּחַלּוֹן: עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא.
חֲבָל שֶׁאֵין בִּי הֶרְגֵּלֵי נְשִׁימָה נְכוֹנִים,
מִלִּים אֲחֵרוֹת בְּדָמִי הַחוֹלֵה אַהֲבָה.
וּמַמְתִּין לְאוֹיְבִים
וּמַמְשִׁיך לְקַוּוֹת
עַד שֶׁנִּתָּן לְהַבְחִין, גַּם מֵרָחוֹק, בְּשִׁנּוּי הָאֲוִיר מִסְּבִיבִי.
הבא אחרי, שירים, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1994
|
|
|
