אדם מול תמונת עברו
בודדים אומרים
בית נתיבות
[גביעים מלאים נשאנו]
[גדולים כברכות ושקופים]
דפדוף באלבום
[הוציאני אלוה]
[החיים הם חלום]
הפורטרט
כביש חד- סטרי
כל חיי
[לאט עולים סוסי]
לבדו
מחוץ למעגל זמן
[עכשו אני מלון -אורחים]
ערב פתאומי
רכבת
שירי סוף הדרך
מִחוּץ לִמְצִיאוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים
/ פנחס שדה
נכתב במחזור: 1947 - 1950
מִחוּץ לִמְצִיאוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים - הָאֵין לִבֵּך חָשׁ
פְּרִיחַת אֲבִיב-עוֹלָמִים חָדָשׁ?
עַל כֵּן אָהַבְתִּי אֶת הַחוֹלֵף וְהָעוֹבֵר:
הֶעָלֶה הַנִּדָּף, הָאֵשׁ הַדּוֹעֶכֶת,
הַגּוּף הַחוֹלֶה,
וְנִגּוּן, הַנָּמוֹג כַּהֵד.
כָּל הָעוֹבֵר שַׁעֲרֵי-מָוֶת
הֲלֹא יִתְמַזֵּג כָּלִיל עִם הַהֲוָיָה הָאֱלֹהִית
וְיַחֲזֹר לְטָהֳרָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
הִנֵּה יָשׁוּב הָעֵץ אֶל אֲבִיבוֹ
וְהַמַּיִם לִצְלִילוּתָם.
הַכַּד אֶל הַמַּבּוּעַ
וְהַנִּגּוּן אֶל מְקוֹר הַזֶּמֶר.
נַעֲרָה, גַּם אַתְּ הֲלֹא תָּשׁוּבִי
לִבְתוּלָיִך.
ספר השירים, 1947 - 1970, שוקן, 1972
