אדם מול תמונת עברו
אדם מול תמונת עברו
בודדים אומרים
בית נתיבות
[גביעים מלאים נשאנו]
[גדולים כברכות ושקופים]
דפדוף באלבום
[הוציאני אלוה]
[החיים הם חלום]
הפורטרט
כביש חד- סטרי
כל חיי
[לאט עולים סוסי]
לבדו
מחוץ למציאותם של הדברים
[עכשו אני מלון -אורחים]
ערב פתאומי
רכבת
שירי סוף הדרך
מִחוּץ לְמַעְגַּל זְמַן
/ גבריאל פרייל
שָׁנָה חֲדָשָׁה מְנַסֶּרֶת בִּכְנָפֶיהָ בַּשְּׁחָקִים,
וַאֲנִי כְּאִלּוּ אֶחָד עוֹמֵד בַּשַּׁעַר הַצְּדָדִי הִנֵּנִי,
מִחוּץ לְמַעְגַּל זְמַן אֵשֵׁב, אֲחַשֵּׁב דְּבָרַי.
הַלַּיְלָה יְסַפְּרוּ אֲנָשִׁים עַל תִּקְווֹת חוֹזְרוֹת וְאֵינָן עֲיֵפוֹת,
מִדַּקָּה לְדַקָּה, מֵעוֹנָה לְעוֹנָה.
וַאֲנִי לֹא אֵדַע אִם הַשְּׁעוֹנִים רַב עֶרְכָּם מִכָּל חֵפֶץ,
כִּי רָאִיתִי פֶּתַע צִפֳּרִים טוֹבְלוֹת בְּאַמַּת כּוֹכָבִים
וְקוֹבְעוֹת מֻשַּׂג חֲלוֹף אַחֵר בְּזִיעַ מַקּוֹר וּבְנִיעַ גָּף.
זמן ונוף, מוסד ביאליק, 1972