Home
  education - חינוך





הוראת הספרות על-פי עקרונות הדיסציפלינה


שושנה חלוואני, ישיבות תיכוניות - אור עציון, נווה הרצוג


לא פעם נשמעות טענות מפי מורים לספרות בבתי-ספר תיכוניים בדבר קשיים לסיים את
הוראת החומר הנדרש על-פי תכנית הלימודים, שהרי התכנית עמוסה הן כמותית והן איכותית.
אולם יתכן שטענה זו היא תוצאה של דרך הוראה, המחטיאה, לדעתי, את מטרות הוראת
המקצוע. כוונתי היא לדרך הוראה המתמקדת בתוכני היצירות. זו דרך הוראה מוטעית והיא
מטעה אף את התלמידים. גם אם ילמד המורה את החטא ועונשו במשך כשלושה חודשים, לא
יעביר לתלמידיו את עקרונות המקצוע.

מאמר זה מציע דרך להתמקד בעקרונות הדיסציפלינה, ועם זאת, לעמוד במסגרת הזמן. כך
נוצרת תכנית קומפקטית ומובנית מאד, נדבך על גבי נדבך. התלמיד נדרש לקרוא מראש את
היצירות ולהיבחן במבחני בקיאות בנפרד מן המבחנים הרגילים. במבחני הבקיאות התלמיד
נדרש להוכיח ידע מפורט בתכניה של היצירה וכן הבנה מסוימת. מבחנים כאלה יעילים
במיוחד לגבי יצירות ארוכות, רומנים, דרמות. לקראת הקריאה התלמידים מקבלים מטלות,
המתמקדות במרכיביה של היצירה כגון: עלילה, דמויות, תיאורי מקום ותיאורי זמן. חשוב
להגדיר מלכתחילה כל מונח שאנו משתמשים בו ולהבחין בין מונחים כמו: עלילה ותוכן,
נושא ותימה וכד'.

כאשר נדונים בשיעור נושאים ספרותיים, כבר קיים הידע, שממנו אפשר לדלות את הדוגמאות
הרלוונטיות ולנתח אותן. דרך הוראה זו מאמצת את המתודה הסינכרונית בצד זו
הדיאכרונית בעת ובעונה אחת. אפשר לדון בקונפליקט כעיקרון בסיס בדרמה, כאשר התלמיד
כבר קרא שתי דרמות ויכול להדגים על-פי שתיהן. אנו מעיינים ביצירות בח ת ך ר ו ח ב,
וכך התלמיד מבחין בעקרונות מהותיים ליצירה הספרותית. הוא נוכח לדעת, מתי עיקרון
מסוים שב ומופיע ביצירות מאותו סוג ומתי חל גיוון בעיקרון זה, וכך הוא עשוי לקשור
בין עיקרון ספרותי ליוצר, לתקופה, לסוג ספרותי וכד', לדוגמה, עיקרון המבנה הדרמטי של
העלילה החוזר ונשנה במרבית היצירות הספרותיות; או המהלך הטרגדי החוזר בטרגדיה.
יצירה אשר במהלך הטרגדי שלה יופיעו שלושה שלבים מתוך החמישה (הפואטיקה לאריסטו),
תוליך את התלמיד למסקנה, שלפניו יצירה בעלת יסודות טרגיים אך לא טרגדיה ממש. כך
יוכל לסווג יצירות ולהעריכן. נדגים דרך הוראה זו באופן סכמטי באמצעות הוראת המוטיב
כעיקרון ספרותי. לאחר הסבר המושג מוטיב נבדוק בחתך רוחב את החלתו בכמה יצירות:

"בית הבובות"
"ביקור הגברת
"המלט"
"בעלת הארמון"
"אדיפוס
המחזה:

הזקנה"


המלך"







המחלה,
הפנתר,
הצל
השעון העומד
העיוורון
המוטיב:
הציפור
הסגריות,
צבע צהוב וכו'

(הזמן העומד
מלכת)
המוזיאון
אור וחושך



מורים עשויים להביע הסתייגות מדרך ההוראה המוצעת, בטענה שהיא מתעלמת מן הצד
החווייתי שבלמידה. אולי, אך עם זאת, האתגר האינטלקטואלי שהיא מעמידה מספק חוויות
רבות עצמה שאינן פחותות ברישומן.
תכנית ההוראה נחלקת לארבעה פרקים: פרק מבוא ושלושה פרקים, שכל אחד מהם מוקדש
לעיקרון סוגתי (ז'אנר). בכל אחד מהם ירחיב המורה או יצמצם בהתאם לשיקול דעתו.

פרק המבוא
א. את פרק המבוא נקדיש להבהרה של כמה עניינים שהם בסיסיים להבנה הספרותית. נבהיר
מושגים כגון: ספרות, אמנות, אסתטיקה ואולי גם אתיקה, מימזיס, בדיה, מבדה, מסר וכד'.
נפתח בהבהרת מושג המימזיס לפי אריסטו ובמשל המערה של אפלטון, והתלמיד יכיר את
תפישותיהם השונות לגבי האמנות של הספרות.

ב. היחס שבין המציאות לאמנות. נדון בשאלות יסוד: "אמנות ומציאות - מרחק או קרבה?
האמנות - ריאליזם או אבסטרקט"?

ג. אמנות החיקוי (המימזיס). כדאי להדגיש את המלאכותיות כדרך ארגון מרכזית ביצירה
הספרותית ועם זאת את עידונה ואת הסוואתה באמצעות אמנות החיקוי - המימזיס.
תלמידים אינם מודעים לעתים לאי ממשותם של העלילה והדמויות הספרותיות, לבדיון שבה,
וכך מחטיאים את ההבנה הנכונה של יצירה ספרותית. ‏1

להבהרת סוגיה זו אפשר לצפות בסדרת ציורים מתקופות שונות ובסגנונות שונים. אפשר
להרחיב ולדון בסוגי האמנות השונים ובהבחנות ביניהם. ההבחנות תתמקדנה בעקרונות אלה:
אמצעי הביצוע (חומר, צבע, צליל), דרכי ההבעה (קו, צבע, צליל, מלה), אופני הקליטה
(קליטה בו-בזמן באמנויות של החלל וקליטה של חלק אחר חלק באמנויות של הזמן), מידת
ההפשטה (לפי זה הדירוג הוא מן הפיסול כאמנות תלת ממדית בחלל אל הציור כאמנות
דו-ממדית, אל הספרות כאמנות של מערכת מלים - סמלים גרפיים וצליליים מצייני תכנים,
אל המוסיקה המורכבת מצלילים מופשטים בלבד), החוש הקולט (מן המישוש והראייה אל
השמיעה).

ד. הלשון ודרכי ההבעה. נבחין בין הלשון או ההבעה האמנותית (הספרות) לבין הלשון
המדעית או הטקסט האינפורמטיבי (זווית הראייה, המטרות, משמעויות הלוואי של המלים ‏2 ,
שימוש בדימוי).

ה. מטרות הטקסט הספרותי. נדון במהות הטקסט הספרותי כמעביר חוויה רגשית, מסרים,
השקפת עולם, ראייה מחדש של המציאות וכד'.

ו. בין אסתטיקה לאתיקה. נבדוק את הקשר שבין מושגים אלה והחלתם ביצירה הספרותית.

ז. הספרות לסוגיה. לאחר הדיון המשווה נתמקד באמנות הספרות - בסוגים הספרותיים
ובהבחנות שביניהם. נציין את שלושת הסוגים העיקריים המקובלים כיום ואת חלוקתם לתת
סוגים (נציין את האפשרויות הרבות לסיווג על-פי כל מיני אמות מידה).


אריסטו מבחין בין שלושה סוגים אלה - דרמה, אפיקה וליריקה לפי דרכי החיקוי. ההבחנות
בין תת-הסוגים הן בהתאם לאורך היצירה (הרומן לעומת הסיפור הקצר), לאווירה, לסוג
התכנים (קומדיה לעומת טרגדיה) ולצורה (שירה לעומת סיפורת).

פרק א' הדרמה ‏3
נפתח בהבחנות בין הדרמה לבין הסיפורת. יש שתלמידים אינם מודעים לשוני שבין שני
הסוגים האלה ומכנים דרמה בשם סיפור ולהיפך. ההבחנה תתבסס על עיון בטקסטים מן
הדרמה ומן הפרוזה. נבחין בדרמה - דיאלוג ישיר או מונולוג בלבד, שבו משתתפות הדמויות
הנוטלות חלק בדרמה (ובדרמה היוונית גם מקהלה), ואילו בסיפורת - בעיקר דיאלוג ישיר,
דיאלוג עקיף, תיאורים ומי שמתארם. כך נגיע להבחנה העיקרית בין שני אופני החיקוי:
האופן הישיר - הראיה בדרמה והאופן העקיף - הגדה בסיפורת. נדגיש: בדרמה אין סמכות
ביניים העומדת בינינו לבין הדמויות. הן עצמן מתגלות לפנינו באמצעות הדיאלוג או
המונולוג ובאמצעות התנהגותן, תנועותיהן וכד'. נעסוק בנושא הזמן ונבחין: זמנה של הדרמה
הוא בהווה כאילו, היא מתרחשת לעינינו, ואילו בסיפורת - הזמן השליט הוא העבר; ניתן
לספר סיפור רק על משהו שכבר התרחש.

הבחנה חשובה היא ההבחנה שבין סוג סיפורי לבין יסוד ספרותי. על התלמידים להבחין
שיסוד יכול להופיע במנותק מן הסוג. לדוגמה, יסוד דרמטי יכול להופיע כקונפליקט
ברומן, שהוא סוג סיפורי ולא דרמה.

נציין את תכונות הדרמה ונבדוק את החלתן בדרמות שבהן אנו עוסקים בכיתה:
יש בדרמה דיאלוג ישיר או מונולוג.
.1
היא נועדה להמחשה, לביצוע (דראם - עשייה ביוונית).
.2
בעלילה משולבים אירועים חריגים (לא בדרמה המובנית נוסח צ'כוב, לדוגמה).
.3
מבנה העלילה דרמטי - מבנה הפירמידה לפי אריסטו.
.4
הקונפליקט - יסוד הכרחי בדרמה.
.5
חוק שלוש האחדויות - יסודו בדרמה היוונית. נציין שבספרות המודרנית הוא
מצוי בסיפור הקצר ובחלק מן הדרמות (לדוגמה: בעלת הארמון שומרת
בנאמנות על חוק זה).
.6

לצורך הבהרת מבנה העלילה הדרמטי נשרטט את הפירמידה של מבנה העלילה לפי אריסטו
ונבהיר את המושגים:


יש המזהים את המצג עם האקספוזיציה, ויש הרואים בהם שני מושגים נבדלים. אקספוזיציה
- טרום מצב. הכוונה במונח זה לאירוע(ים) שהתרחש(ו) שנים לפני תחילת הדרמה, ומהם נובע
הסיבוך. המצג הוא הפתיחה של הדרמה ושל הסיפור. המצג מדרג דמויות, זמן, מקום, ראשית
הבעיה וכד'. המצג עונה על השאלות היכן, מתי, על מי מדובר ומה קורה.

השיא הדרמטי הוא אותה נקודה בדרמה או ברומן שבה מתגלה מידע חדש, או מתחולל אירוע
מסוים היוצר תפנית ביצירה: בגורל הדמות המרכזית, בידיעתה או בידיעתנו אותה וכד'.
מיקומו של השיא במחצית היצירה בדרך-כלל או בין המחצית לבין הסיום. נבחין בין השיא
הדרמטי לשיא הרגשי ונציין:

השיא הרגשי מופיע בסיום היצירה. בחלק זה רגשותינו ורגשות הדמויות מגיעים לשיאים:
שיא העצב או שיא השמחה. נבדוק נקודות אלו ביצירות שהוכנו על-ידי התלמידים.
לאחר שנבהיר את המושג קונפליקט נבדוק את אפשרויות התפלגותו:


נבדוק עם התלמידים כל קונפליקט לעצמו. התלמידים יווכחו שלא כל קונפליקט הוא טרגי.
בקונפליקט הטרגי נמצא:
שהמאבק אבוד מראש. אדם לוחם מול כוחות חיצוניים חזקים ממנו.
.1
ששני ערכים חיוביים ניצבים זה מול זה - הערך האחד חייב להרוס את הערך
האחר. הבררה הנוראה - אדיפוס יגלה את האמת במחיר הרס משפחתו.
.2
ששתי האפשרויות הניצבות בפני הדמות - שתיהן הרסניות.
.3

בין טרגדיה לקומדיה
לאחר שהובנו מרכיבי היסוד של הדרמה נדון בשני סוגיה העיקריים: בקומדיה ובטרגדיה.
נוכל להשוות ביניהן מן הבחינות האלה: הדמות המרכזית, אופי הקונפליקט, הסיום, ההשפעה
על הצופה וכד'. הקומדיה כסוג נלמדת בדרך-כלל בכיתות ח' או ט'. אולם יסודות קומיים
מצויים ביצירות רבות בתכנית הלימודים, כגון: במקאמה, בסיפורים קצרים כמו שלולית
גנוזה, בסיפורת מטא-ריאליסטית ועוד, ויש מקום להתייחס לכך בתכנית הלימודים. יש
להביא את התלמידים להבחנה בין סוגי הצחוק כגון: הומור, אירוניה, סאטירה, גרוטסקה,
פרודיה ולהכרה של מעוררי הצחוק בקומדיה: דמות, אופי, דיאלוג, צירופי מלים, תבניות
עלילתיות. נדון במושגים אלה מתחום הקומדיה ונבדוק את תפקודם ביצירות קומיות בחתך
רוחב ומתוך מגמה של השוואה בין אופני התגלמותם ביצירות הנדונות. נדגים בנושא 'אבות
ובנים':
הקמצן למולייר - עיוות קומי. יחסים מעוררי צחוק. בסיום הכול בא על מקומו בשלום.
כיבוד אב לש"י עגנון - סאטירה. תיאור יחסים המבטא ביקורת חברתית.
אבא גוריו לבלזק - עיוות טרגי. יחסים ממיטי שואה.

ההשוואה בין יצירות ובין דרכי הסגנון והאפיון יאפשרו לתלמידים להבין בבירור יתר את
תכונות היצירה הקומית והסאטירית.

הטרגדיה
את עיקר ההוראה של הדרמה נקדיש לטרגדיה. חשוב להפנות את תשומת לב התלמידים
להבחנה בין המונח הספרותי למונח המקובל בחיי היום-יום, ולהבהיר שהדרמה הטרגית
אינה מציגה את הסוף העצוב בלבד, אלא את התהליך כולו כתהליך לוגי. כך יראה התלמיד
את השלבים שהוליכו לנפילה הנוראה, שהיא בחלקה תוצאה של מעשי האדם עצמו. הצגת
עקרונות היסוד של אריסטו תסייע בידינו. נבדוק את ייחודה של הטרגדיה בשלושה
תחומים: ‏4

ההשפעה על הצופה - האפקט
קתרזיס - היטהרות
הדמות הטרגית
המהלך הטרגדי של העלילה

מוצאה
‏1. טעות גורלית

אופיה
‏2. מעשה נורא
מפחד מרחמים
מעשיה
‏3. מהפך

גורלה
‏4. ידיעה

מצבה
‏5. סבל

א. המהלך הטרגדי. את המהלך הטרגדי ניתן להלביש על מבנה הפירמידה:


ננתח עם התלמידים את הפירמידה ונבדוק את התהליך בטרגדיות מוכרות לתלמידים. נצביע
על כך, שהמהפך זהה עם השיא הדרמטי - שינוי גורלי במצב או בהכרה, הבא כתוצאה של
מידע חדש או של מעשה פתאומי אך מסתבר והכרחי. באדיפוס המלך מזכירה יוקסטה את
מיקום הרצח ב"צומת שלוש דרכים". מלים אלה מטלטלות ומזעזעות את הכרתו של אדיפוס.
עתה, לראשונה מאז ראשית החקירה, הוא מבין, שייתכן שהוא הוא האיש שאותו הוא מחפש.
בבעלת הארמון מסובב זאנד באופן מקרי, כביכול, את מחוגי השעון, והנה באופן הבלתי
צפוי לחלוטין נפתחת דלת סתרים, ולנה יוצאת דרכה, כאילו יצאה מן הקיר. זיהויה של
התפנית על-ידי הקורא חיוני להבנת היצירה.

ב. הדמות הטרגית. נפתח ברכיב המאפיין ביותר את הדמות הטרגית - גורלה ומצבה. דרך
היצירות הנלמדות נמצא שהדמות הטרגית היא דמות כפותה (פרומתיאוס) הלוחמת בקרב אבוד
מראש, וכל דרך העומדת בפניה תוליך לאסון. הגורל מאופיין כתהליך נורא של נפילה בלתי
הפיכה. כך - אדיפוס המלך, המלך, המלך ליר, מנשה חיים, אנה קרנינה ואחרים. נציין
שהגורמים לנפילה כפולים: פנימיים - נעוצים במעשי הדמות ובאופיה וחיצוניים - נובעים
מכוחות על. מבחינה ערכית חשוב שנעמוד על ההבדלים בהשקפות העולם בין הדרמה היוונית
המציגה עולם שרירותי, שלא תמיד מספק תשובות לשאלת סבלו של האדם: עולם, שבו האדם
נתון לחסדיו של גורל עיוור, לבין המקרא, שבו משתקף עולם של חסד וישע; עולם שבו
הסבל הפיך. נוכל להשוות את דמות איוב וגורלו לדמותו של אדיפוס וגורלו.

בהקשר זה אפשר למנות את סוגי הדמויות הספרותיות. התלמידים ילמדו להבחין בין גיבור,
לדמות ולשחקן, בין גיבור לאנטי גיבור - ובין דמות שטוחה לדמות עגולה, הבחנה
שתלמידינו לא תמיד מבחינים. כמטלה ניתן לבחור בדמויות ספרותיות אחדות, שכבר שוחחנו
אודותן, ולסווגן. כך נצביע גם על אפשרות המעבר של דמות מסוג לסוג - מנשה חיים עובר
תהליך התפתחות מאנטי-גיבור לגיבור, מדמות שטוחה לדמות עגולה.

ג. אפקט הקתרזיס. נבחין בין הפן הרציונלי של הטרגדיה - העלילה, מבניה - לבין הפן
האמוציונלי שלה - הקתרזיס. במהלך הטרגדיה מתעוררים בצופה רגשות של חמלה ושל פחד:
חמלה על אדיפוס וגורלו ופחד לגורלו של אדיפוס ולגורלנו שעשוי להיות כגורלו. בסוף
הטרגדיה יש השלמה - הדברים באים על תיקונם, המגיפה פסקה (כנראה), הנישואין הטמאים
הגיעו לקיצם, הרוצח יבוא על עונשו ואנו משתחררים מהרגשות השליליים. לו נמשכו רגשות
החמלה והפחד, היינו נשארים בתחושה של אי-צדק.

אמצעי האפיון של הדמות. נצביע על האפיון הישיר ועל האפיון העקיף. התלמידים יווכחו
שאמצעי האפיון העקיף רווחים יותר. נדון ביתרונותיה של כל דרך אפיון, באופני השימוש
בה וכד'. כעבודת סיכום יבחר התלמיד בדמות ספרותית ויציין את תכונותיה, את אמצעי
האפיון ויעריך את הדמות מבחינות אלה: מוסרית, פסיכולוגית או ספרותית. לדוגמה:
אדיפוס המלך - האם הוא איש רע או טוב? אילו ערכים מועברים באמצעות הדמות?
האם העיצוב הפסיכולוגי אמין? האם הדמות עגולה או שטוחה?

אמצעים מעצבים - עלילה, רבדים. לסיום הוראת הדרמה נעמוד על אמצעים אמנותיים
אחדים. חלקם תורמים לעיצוב עלילה מעניינת יותר, כגון: אירוניה דרמטית, היפוך ציפיות,
גורמים מקדמים ומשהים; וחלקם תורמים למורכבותה של היצירה ולאיכותה, כמו: הסמל
והמוטיב. באמצעות עיון ביצירות ספרות נצביע על כך, שאמצעים אלה מרמזים על קיומם של
רבדים אחדים ביצירת ספרות טובה. נתבונן בתבניות שטח המרמזות על תבניות העומק:

באדיפוס המלך שלושה רבדים (מוטיב השלוש):


דף עבודה לדוגמה בנושא - הסמל
מהו סמל? עיינו:
.1
מונחון לספרות / אשר ריבלין
המוטיב והסמל / אביבה קרינסקי

אילו אובייקטים יכולים לשמש כסמלים בספרות? הבא דוגמאות לכל אחת מן
האפשרויות. נוכל ללקט את פרטי התשובה בדיון כיתתי (או כל תלמיד
בנפרד):
.1

כל אובייקט:
עונות השנה
מספר
צבע
דומם
צומח
בעל חיים
אדם
בדמי ימיה

אדיפוס
המלך
סיפור פשוט
בעלת
הארמון
גן
הדובדבנים
ביקור
הגברת
אדיפוס







אבא גוריו
אביב
שלוש
אדום
כחול
שעון
הגן
פנתר
אדיפוס







אבא גוריו

‏3. כיצד נזהה סמל?
כאשר האובייקט גדול מן החיים, מעוצב כגיגנט באופן קיצוני או להפך;
כאשר אובייקט מעורר קונוטציות למקרא, למיתולוגיה וכד';
כאשר אובייקט חוזר על עצמו הוא מוטיב, וכל מוטיב נושא משמעויות סמליות

‏4. איך נפענח סמל?
בבדיקת המטען הרגשי שהוא מעורר בנו: חיובי, שלילי או ניטרלי;
בבדיקת המאפיינים הפיסיים;
בבדיקת קונוטציות מקראיות ואחרות;
בבדיקת הקונטקסט שבו מופיע האובייקט;
המשמעות הסמלית היא בת-שינוי בהתאם להקשר, שיכול להיות גם מרחב
תרבותי, דתי וכד'.

נדגים את דרכי פענוח הסמל שצויינו כאן באמצעות דמותו של הירשל מסיפור פשוט.


כסיכום אפשר לבדוק את הקשר בין הדרמה כטקסט כתוב לבין התיאטרון המבצע אותה.
הקשר הוא קשר הדוק, שכן המחזאי רואה לפניו את אפשרויות הביצוע. רצוי להתמקד
בעניינים הבאים:
שלושה סוגי תיאטרון שונים: היווני, השקספירי והמודרני. ניתן להסתייע
בתמונות או במשדרי טלוויזיה בנושא זה. אפשר לציין את ההבדלים המהותיים
ביניהם ואת השפעתם על אופייה של הדרמה.
.1
במה, הוראות במה, אבזרי במה.
.2
השחקנים, השימוש במסכה, ג'סטיקה, אינטונציה וכד'.
.3

פרק ב' - סיפורת
מן הדרמה ניתן לעבור להוראת הסיפור הקצר או להוראת הרומן. לדעתי, רצוי לסיים מוקדם
ככל האפשר את הוראת הרומנים (בדרך-כלל כשניים-שלושה), ועל-כן נפתח בסוג זה. במעבר
אל הסיפורת עלינו לעסוק קודם כל במושג מספר, מושג המציין את אחד ההבדלים
המהותיים בין דרמה לסיפורת. הבהרת המושג תסתייע בתרשים הבא המתאר את התחנות
בדרכה של היצירה הסיפורית מן הסופר את הקהל הנמען.


מסירת הסיפור היא עקיפה באמצעות סמכות סיפורית, שהיא עצמה בדיונית כדמויות האחרות.
המספר והסופר אינם זהים. אפשר לומר, שהמספר הוא מעין פלג-נפש של הסופר. המספר הוא
מתווך כפול: הן בין הסופר לבין היצירה והן בין היצירה לבין קהל הקוראים. כאן רצוי
להתמקד בשני סוגי מספרים עיקריים: מספר חיצוני ומספר פנימי. להלן טבלת השוואה:

מספר פנימי
מספר חיצוני


שימוש בגוף ראשון
שימוש בגוף שלישי
סימן זיהוי
.1
מספר עד או מספר - כדמות
מרכזית
מספר כל-יודע
כינוי
.2
ידע חיצוני -
רק מי ששומע או רואה
ידע חיצוני ופנימי -
רגשות מחשבות
כמות ידע
וסוגיו
.3

כך אפשר להשוות נקודות נוספות כמו: עמדת המספר, מידת מהימנותו ונקודת התצפית שלו.
התלמיד יגיע להבנה שהסופר יבחר את סוג המספר הרצוי לו בהתאם לנורמות כתיבה רווחות
בתקופתו, לסוג הספרותי שאותו הוא כותב וכד'. המספר יכול להתחלף ביצירה. ברומן
המאהב יש כמה מספרים, ועל-כן מושגות גם נקודות תצפית שונות. במאה ה-‏19 רווח השימוש
במספר כל-יודע, בעוד שבספרות המאה ה-‏20 קיימת נטייה לשימוש במספר פנימי. כך הם
רבים מן הרומנים של עמוס עוז וא"ב יהושע או ספרו של סלינג'ר התפסן בשדה השיפון.
נדן עם התלמידים בשאלה: מהם תפקידי המספר? נסכם ונדגים לפי נקודות אלו:

מסירת מידע בתחומים שונים.
.1

הוספת הסברים המנמקים את התנהגותה של דמות זו או אחרת, ובעיקר כאשר
ההתנהגות מוזרה. כך מנמק המספר את התנהגותה של צירל בסיפור פשוט,
כאשר זו אינה משלמת את משכורתה של בלומה. המספר מוסר שני נימוקים: א)
כשבלומה תינשא, הרי צירל תיתן לה נדוניה. ב) בלומה לומדת את מלאכת הבית
מצירל, ודינה אפוא כשוליה, שאין משלמים שכרו בשנים הראשונות להתמחותו.
עיון מדוקדק מבהיר לקורא, שנימוקים אלה מופרכים. המספר רוצה כביכול
להצדיקה, אך לאמיתו של דבר יש לראות דבריו באופן אירוני. ‏5
.2

שיפוט הדמויות - בלזאק מרבה לעסוק בכך ברומן אבא גוריו בהתאם לתפישה
שרווחה בתקופה זו, שלרומן תפקיד מחנך. בספרות המאה העשרים אין המספר
שופט את דמויותיו באופן ישיר מסיבות שונות. הדמויות מעוצבות באופן
אמביוולנטי, שנויות במחלוקת, ואין עוד אמות מידה מוחלטות לשיפוט.
.3

בנושא המספר רצוי להכין דף עבודה, שבו יצוטטו חלקי טקסט רלוונטיים, והתלמידים
יציינו את תפקיד המספר המשתקף בהם. דוגמה כך ימצא המורה בחוברת של האוניברסיטה
הפתוחה מוסכמות יסוד של הרומן במאה ה-‏19 יחידות ‏1‎-2‎-3 עמ' ‏1‎-13.

‏1. הוראת הרומן
עתה כדאי לעסוק בהבהרת המושג רומן (אפשר לסקור בקצרה את גלגוליו של סוג זה מן
הרומן הפיקרסקי אל הרומן המודרני), ולהסתייע בהגדרה המופיעה במונחון לספרות
והמציינת סוגים של רומן כגון: רומן פסיכולוגי, רומן חברתי וכד'. כדאי לציין את
ההבדלים המהותיים בין הרומן לבין הסיפור הקצר ולהבהיר שמן ההבדל הכמותי בין שני
הסוגים נגזרים גם הבדלים אחרים, לדוגמה:

סיפור קצר
רומן


זמן קצר (מועקה - אחר צהרים אחד)
מקום אחד (הבריחה - בית-הזקנים)
עלילה אחת (העיוורת - גילוי האמת)
זמן ארוך
כמה מקומות
התרחשות
כמה עלילות
חוק שלוש
האחדויות


.1



מעטות (המצוד - יאנק, הציד, היהודים)

אופי מוגמר, אך הדמויות עוברות
תהליך מודעות, או שהקורא עובר
תהליך שכזה. הדמויות מתגלות באור
שונה (פנים אחרות, שלולית גנוזה)
רבות
משתנות, מתפתחות



דמויות
עיצוב אופיין



.2




תפניות חדות המעמידות את הדמות
מול הכרח ההכרעה
התפתחות איטית

התפתחות
עלילה
.3

מעטים ביותר
רבים מאד
תיאורי חברה
.4
במאה ה- ‏20. נטייה לתיאור מקוטע של
החיים. שכיחות הסיפור הקצר.
במאה ה- ‏19 הרומן
מגיע לשיאו
מתי רווח?

.5


החברה ואמצעי-עיצובה הם נושאים מרכזיים בהוראת הרומן. רצוי להורות נושא זה כאשר
קראו התלמידים שני רומנים לפחות, כגון אבא גוריו - רומן חברתי וסיפור פשוט -
רומן חברתי-פסיכולוגי. הרומן אינו מתאר את חיי הפרט בלבד, אלא מתמקד במערכת יחסי
פרט-חברה. ברומנים אנו מוצאים דגמים שונים ליחסים כאלה, ואפשר להציגם כך:


את אמצעי העיצוב המגוונים הבאים לידי ביטוי ברומן נמקד סביב שני נושאים: החברה
והפרט. נוכל להשתמש בסכמות, כדי להקל על התלמידים להבין ולזכור.

א. אמצעי עיצוב חברה
ריבוד. ברומן שלושה רבדים שאפשר לתארם בסכמה כשלושה מעגלים
קונצנטריים: חברה, משפחה, פרט.
.1
דמויות מייצגות. מעמדות, גילאים, תנועות אידיאולוגיות, משפחות, מינים,
מקצועות.
.2


השוואה בין דורות. ברומן סיפור פשוט ארבעה דורות:
.3
שמעון הירש קלינגר
צירל
הירשל
משולם

ניכר תהלים ברור של ירידת הדורות מבחינה דתית, כלכלית, חברתית וכו'.
שמעון הירש קלינגר שלם בגופו ובנפשו, מתואר כגיגנט. הנכד הוא דמות רופסת
וכנועה, פגומה בנפשה; ל' נוספה לשמו הירשל - לכינוי של הקטנה. משולם בנו
פגום בגופו מינקותו ולשמו משמעות אירונית.

אנלוגיה בין משפחות. משפחת צימליך כנגד משפחת הורוביץ או כנגד משפחת
נאכט וכד'.
.4

תיאורים מטונימיים. בית-הכנסת המרכזי בשבוש מתואר כבית שמעורבים בו
הקודש בחול, הטהרה בטומאה. בית זה מעיד על החברה המקומית. בהיות הירשל
במרפאת ד"ר לנגזם הוא נזכר במראה העיר (פרק ‏30) העשויה הרים וגיאיות -
עקומה ומעותת.
.5

מוטיבים. בסיפור פשוט כדאי להתמקד במוטיבים הבאים: הקברים והמוות,
הסעודה, אהבה ושגעון, שיבוש. השיבוש בולט בכל תיאורי העיר; יחסי הורים -
ילדים משובשים, יחסים בין המינים משובשים, הזהות המינית משובשת, שם העיר
משובש, שם הסיפור 'משובש', יחסי קרובים משובשים, הדעת משתבשת.
.6

כסיכום: כדאי לאפיין את תמונת החברה כפי שהיא מתגלה ברומנים סיפור
פשוט ואבא גוריו. זו חברה צבועה ורשעה, מעוותת והרסנית. החלשים
נשחקים, החזקים מסולקים, ויוצאי-הדופן נעלמים. הוא הדין ברומן הרוסי.


ב. הדמויות ואמצעי אפיונן
אמצעי האפיון הבולט הוא האנלוגיה. לפנינו שתי אפשרויות - אנלוגיה
ישירה ואנלוגיה ניגודית. האנלוגיה היא גם אמצעי המלכד את התפזורת
הקרויה רומן, כמוה כמוטיב או כסמל. כך, למשל, ניתן לבדוק ולסכם את
האנלוגיות האלה:
.1


ב.


אפיון באמצעות מימיקה, ג'סטיקולציה ותנועות גוף (סינקדוכה) ‏6 . כגון:
קמיצת הפה על-ידי צירל, ישיבת בלומה על הכיסא, רגליו של הירשל וכד'.
.2

אפיון באמצעות דיאלוג או באמצעות השתיקה. ברומן סיפור פשוט מוטיב
השתיקה הוא מוטיב מרכזי ומאפיין דמויות פסיביות כהירשל; דמויות, שאינן
מוצאות עניין בשיחה עם הבריות משום ביטול חשיבותן כשמשון הירשל קלינגר;
דמויות ערמומיות כיונה טויבר וכד'.
.3

אפיון באמצעות דימוי. באבא גוריו חוזר הדימוי לבעלי-חיים כמוטיב
מרכזי. אם בני-אדם הם כבעלי-חיים, הרי פריז היא ג'ונגל. בסיפור פשוט
בולט דימוי הקיר במשמעות של חציצה, מכשול לקשר, בווריאציות שונות: צירל
משווה את בלומה לקיר, וכך הירשל בחשבו על בלומה. במחשבותיו על מינה היא
מדומה לחומת ברזל.
.4

אפיון הדמות באמצעות השם (על דרך האירוניה). כגון: צירל, יונה-טויבר.
נוכל להציג זאת כך:
.5


אפיון באמצעות אלוזיה או באמצעות מוטיב. עלינו להגיע עם התלמידים
למסקנות בדבר תרומתה של האלוזיה ליצירה. ברומן החטא ועונשו אלוזיה
מרכזית היא תחיית אלעזר. הרוצח והזונה קוראים את פרשת אלעזר, והנה
מסתבר שרסקולניקוב אנלוגי לאלעזר מסיבות אלה:
.6
א. תאו דומה לקבר
ב. שתי נשים בחייו כמו בחיי אלעזר
ג. לאחר ארבעה ימים קם אלעזר לתחייה; רסקולניקוב מת במובן הדתי-מוסרי
והוא יקום לתחייה.

עבודה בנושא - המוטיב (דוגמה):
א. אספו דוגמאות אחדות להופעת המוטיב בטקסט.
ב. באיזו דמות קשור המוטיב? באילו מוטיבים אחרים?
ג. לאילו אירועים מתקשר המוטיב?
ד. היכן מופיע המוטיב והיכן נעלם?
ה. מהן משמעויותיו הסמליות של המוטיב?

אפיון באמצעות אבזר מטונימי. בלומה מאופיינת באמצעות העוגות המתוקות
והמיטה המוצעת.
.7

אפיון באמצעות פעלים למיניהם. צירל משחילה את הירשל, מחליקה בלשונה,
קול העוגות מפוצץ, קמצה צירל, נכרכו בעקביו. דקות המשמעויות שבפעלים
אלה תורמת להארת אישיותה של צירל.
.8

אפיון באמצעות חלומות. החלום מדבר בשפת הסמלים והוא שפתו של התת -
מודע ‏7 . נאפשר לתלמידים לפענח את משמעותם של אובייקטים המאכלסים את
החלום. כך חלומה של בלומה בלילה הראשון בבית הורוביץ לאחר קבלת הפנים
הצוננת של צירל. חוויותיה מן היום הקודם: הנסיעה בעגלה לשבוש והיחס
הצונן שזכתה לו מהדהדים בחלום. תחושותיה, שאין היא נמצאת במקום אינטימי
ברשות הפרט, אלא ברשות הרבים, והמתנתה הנכזבת לבעל העגלה מרמזות
לציפיית השוא להירשל בעתיד. כך ישמשו החלומות אמצעי אפיון בחטא
ועונשו.
.9

זרמים ספרותיים
נושא זה יילמד גם במסגרת הוראת הרומן וגם במסגרת הוראת הסיפור-הקצר. הזרמים
העיקריים שאליהם רצוי להתייחס הם הרומנטיקה, הריאליזם, המטאריאליזם והנטורליזם.
ראשית, יש להבהיר את המושג זרם ספרותי. כדאי לטפל בשני הזרמים הראשונים מתוך
השוואה ביניהם. העיסוק בנושא יתקשר לנושא רחב שעסקנו בו בפרק המבוא - היחס בין
האמנות לבין המציאות. נבהיר שעיצוב המציאות משתנה מזרם לזרם, מתקופה לתקופה.
חשוב לבדוק את היחס בין האמנות לבין המציאות בזרם הרומנטי בהשוואה ליחס זה בזרם
הריאליסטי מבחינות אלה ואחרות (אפשר להיעזר בטבלה): התקופה, הסופרים הבולטים, סוגים
ספרותיים אופייניים, זוויות הראייה, תפישת האדם, זמן ומקום ועוד ‏8 . הבחנות אלו יסייעו
בידינו למצוא יסודות ריאליסטיים ורומנטיים ברומן כמו אבא גוריו, המשמש דגם
לריאליזם רומנטי ואפיונים של הריאליזם ביצירה כמו החטא ועונשו. בהוראה רצוי
להתמקד יותר בזרם הריאליסטי ולהבחין בין שני סוגיו העיקריים:
ריאליזם דמוי מציאות, שמטרתו ליצור אשליה של מציאות באמצעים שונים
כגון: ציונים של זמן ומקום ממשיים, מלאות התיאור, הסתברות והסוואת
הארגון האמנותי-מלאכותי של היצירה - אנה קרנינה, לדוגמה.
.1

ריאליזם מייצג ממשות, המספק מעין דגם להבנת ממשות מסוימת שמחוץ
לספרות. כך הם הרומנים של בלזק. ‏9
.2

הבחנה נוספת שאפשר להציג בפני התלמידים היא בין ריאליזם מסורתי נוסח המאה ה-‏19
לריאליזם מודרני נוסח המאה ה- ‏20. בהבחנה זו רצוי להשוות בין הרומן המסורתי (אבא
גוריו, החטא ועונשו, אנה קרנינה) לרומן המודרני (אל המגדלור ל- ו' וולף, התפסן
בשדה השיפון / סלינג'ר וכן רומנים משל: ג'ויס, פוקנר), לפי קריטריונים לדוגמה: סוג
התמטיקה, סוג העלילה, סוג הסיום, השקפת העולם, המסרים, הדמות.

כדי למקד הבדלים אלה ניתן להשוות, לדוגמה, את דמותו של רסקולניקוב לדמותו של יוסף
ק. בהמשפט ולעקוב אחר מעשי הדמות, חטאה וסופה. אפשר לדון גם בחמש מוסכמות
הכתיבה של רומן המאה ה- ‏19 ולהראות את התפנית אחד לאחד ברומן של המאה ה- ‏20 10 :
מספר חיצוני כל יודע;
.1
אמצעי אפיון מקיפים, בעיקר אנלוגיות;
.2
התמקדות בעלילה חיצונית, קישור סיבתי-לוגי דמוי מציאות בין האירועים;
.3
תיאורים חברתיים נרחבים;
.4
סיום סגור.
.5

ונסיים את הדיון בנושא בהבחנה בין סוגים אחדים של סיום: סיום טרגי - קומי, סיום פתוח
- סגור, סיום אורגני - שרירותי (דאוס אקס מכינה). בדרך זו ניתן לבדוק סיום של רומן
וסיום של סיפור קצר, או אף להשוות ביניהם, בהתאם לתקופה, ליוצר, לסוג הספרותי וכד'.


‏2. הוראת הסיפור הקצר
את הוראת הסיפור הקצר נוכל למקד בשני נושאים:
א. הפואנטה - באמצעות הפואנטה אפשר ללמד סיפורים, כגון: העיוורת ליעקב שטיינברג,
המחרוזת והעלמה פרל לגי דה-מופאסן, אחרי עשרים שנה לאו הנרי, ולעסוק בדרכים שבהן
נבנית הפואנטה ובתפקידה של הפואנטה בסיפור הקצר. ‏11

ב. זרם ספרותי - בשלב זה אפשר לעסוק ביתר הרחבה בנטורליזם ובמטאריאליזם וביצירות
הספרות המשתייכות לזרמים אלה:

מטאריאליזם
נטורליזם
קפקא - הגלגול, רופא כפרי
עגנון - סיפורי ספר המעשים, האדונית
והרוכל
א"ב יהושע - מסע הערב של יתיר, מול
היערות, מות הזקן
הזז - שלולית גנוזה
שמי - הבריחה
מופסאן - המחרוזת, הדוד ז'יל
העלמה פרל
צ'כוב - מועקה

להבנת הזרם המטאריאליסטי על שלוחותיו - ספרות האבסורד והפרוזה האקזיסטנציאליסטית -
כזרם המרכזי של הספרות המערבית במחצית השנייה של המאה ה- ‏20, רצוי לברר עם
התלמידים את הסיבות להיווצרותו (אי-היכולת להבין את המציאות האבסורדית ורבת הפנים,
את הרשע והאלימות שבחיינו) ואת יעדיה של ספרות זו (לזעזע את הקורא ולשנות את
תפישותיו ועמדותיו). הבנה זו תדריך את התלמידים במפגשיהם עם הסופרים הבולטים:
קפקא, עגנון, קמי, בקט, דירנמט, א"ב יהושע.

כך נוכל להסביר את ההתפתחות של נורמות הכתיבה של זרם זה ואת התופעה הבולטת ביותר
בכתיבה זו - ההזרה. את דרכי הביטוי של תופעת ההזרה אפשר להציג באמצעות
התרשים: ‏12


תבנית זו, כולה או חלקה, ניתנת ליישום בכל אחד מן הסיפורים שצויינו לעיל, לדוגמא -
מסע הערב של יתיר:
קשרים אדיטיים: כל הדמויות - המספר, בראדון, המפקח קנאות - נגררים אחרי
זיוה.
.1
פרדוקס: אנשי הכפר, ובעיקר זיוה, טוענים שהם דואגים לאנשי הרכבת.
תוצאותיה של דאגה זו הן הפלתה של הרכבת אל התהומות.
.2
אליגוריה: ניתן לדבר כאן על שני סוגי נמשלים:
.3
אוניברסלי - יתיר הוא העולם במאה ה- ‏20. הרכבת היא סמל לכוחות הקדמה
הטכנולוגיים, שהפכו לכלי הרס ומשחית. המפקח קנאות הוא האלהים המסתיר
פניו מרשע האדם.
לאומי - הסיפור נכתב שנתיים לאחר התפוצצות פרשת לבון. ארדיטי הוא לבון,
ועליו מפילים את האשמה. קנאות הוא בן-גוריון. הסיפור מתאר את המזימה
שנרקמה מצד הדור הצעיר במפא"י להפלת המנהיג הוותיק והזקן.
גרוטסקה: תיאורם החיצוני של בראדון וקנאות מעצב דמויות גרוטסקיות. כאן
קיימת רדוקציה בתיאור דמות האדם.
.4

באופן דומה אפשר לבנות תכנית להוראת השירה.

הערות שוליים
לעניין זה כדאי להיעזר בפרק המבוא בספרו של דב לנדאו עידונה של שאגה.
.1
ועיין בספרו של הלל ברזל, דרכים בפרשנות החדשה.
.2
השיקולים הדידקטיים לפתוח בדרמה הם: הדרמה היא יצירה לא ארוכה,
תמציתית. יש בה העקרונות שישנם בסיפורת, וניתן להפוך סוג זה לבסיס שעליו
תיבנה הוראת יתר הסוגים. לא רצוי לפתוח בדרמה מורכבת כמו דרמה משל
שקספיר. קריאת אדיפוס המלך בתרגום אהרון שבתאי היא תענוג אמיתי
לתלמיד. זהו סיפור בלשי, אולי הבלש הראשון. גם מורה המלמד שנים רבות את
אנטיגונה טוב יעשה אם יעבור להוראת אדיפוס המלך.
.3
וריאציה שונה במקצת מופיעה בספרה של דורותיאה קרוק יסודות הטרגדיה.
מטרתה הייתה להתאים את הדגם לטרגדיות מאוחרות יותר. הגדרה אחרת נתן
ברוך קורצווייל בספרו יסודות הדרמה האירופית.
.4
בהקשר זה או אחר יש לדבר על האירוניה. באירוניה שלושה מוקדים: בעל
האירוניה (העוקץ), מושא האירוניה (הנעקץ) ונושא האירוניה (התופעה). ב
סיפור פשוט צירל היא הנעקצת המרכזית, אך גם הירשל וברוך מאיר ואף
הקב"ה.
.5
בנושא זה עיין בספרו של דב לנדאו מסגנון למשמעות בסיפורי ש"י עגנון,
עמ' ‏144‎-126.
.6
אריך פרום, השפה שנשכחה, בעיקר פרק המבוא. פרום הולך בעקבות זיגמונד
פרויד.
.7
עיסוק נרחב בנושא זה מצוי בקורס של האוניברסיטה הפתוחה בין בדיון
לממשות יחידות ‏1, 2, 3.
.8
ברינקר מנחם, מבעד למדומה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
.9
מוסכמות יסוד של הרומן במאה ה- ‏19, יחידות ‏1, 2, 3, האוניברסיטה
הפתוחה.
.10
בנושא זה ניתן להיעזר בקורס של האוניברסיטה הפתוחה הפואטיקה של
הסיפורת, יחידות ‏1, 2, 3.
.11
בפרק זה כדאי להיעזר בספרה של נילי סדן-בלובשטיין א"ב יהושע.
.12