Home
  education - חינוך





יעירוני בשמך רעיוני לריה"ל - דפים ללימוד עצמי


צביה מאיר, מדריכה ארצית לספרות, ויהודית רוזנברג, מדריכה במחוז תל אביב


ההצעה ‏1 המובאת בזה מושתתת על הבהרת מושגים: מושגי חשיבה, מושגי ספרות, מושגים
ביהדות ומושגים מן התרבות הכללית, הנחוצים להבנה של תשתיתה, של רמזיה, של כוונותיה
ושל משמעותה של היצירה. כמו כן, מובאים קטעים מן הביקורת ומן המחקר והנחיות
להשוואה עם מקורות ספרותיים אחרים - של היוצר או של יוצרים אחרים, הדנים בנושא. דפי
העבודה נחלקים לשני חלקים: בחלק א' מצויים דפי עבודה לתלמיד ובהם שאלות או משימות
מדריכות, ובחלק ב' מובאים הערות, פירושים וסיכום של היצירה. ההוראה באמצעות הדפים
ללימוד עצמי בדרך של למידה פעילה הינם דרך הוראה נוספת לגיוון דרכי הלמידה ולהכנת
התלמיד להתמודדות עצמית עם היצירה הספרותית על כל מרכיביה ומשמעויותיה.

יעירוני בשמך רעיוני - רשות
וישימו חסדיך לפני
קשורה בי והיא נפלאת בעיני
כאלו מעמד היה בסיני
כבודך בי וירד בענני
לברך שם כבודך יי.
יעירוני בשמך רעיוני
הבינוני דבר נפש יצרתה
ולבי ראך ויאמן בך
דרשתיך בחזיוני ועבר
הקימוני שעפי מיצועי

הערות והסברים לשיר


א. יעירוני - בנין הפעיל במשמעותו של בניין קל, וכוונתו: אני אעיר עצמי לעבודת
הבורא. "יעירוני" במשמעות רחבה יותר: יעירוני משנת הסכלות (על פי פירושו של ח' שירמן
בספרו: השירה העברית בספרד ובפרובאנס).
יעירוני - רעיוניי - מעין צימוד הפוך. "רעיוני" - מחשבותיי, הרהוריי.
בשמך - באמצעות הזכרת שמך.

ב. הבינוני - הסבירוני, בארו לי, עוררוני להבין.
ועיין: תהילים קי"ט, ‏73: "ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצוותיך".
וכן: תהילים קי"ט, ‏27: "דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך".
דבר - עניין.
קשורה בי והיא נפלאת בעיני - אף שהנפש קשורה בי, היא נפלאת בעיניי, בלתי מובנת לי.
נפלאת - הפלא שבצירוף הנשמה האלוהית והגוף השפל.
ועיין: תהילים קי"ח, ‏23: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".

ג. "ולבי ראך" - ראייה פנימית, לא חושנית. במידה יתרה של כוח זה חוננו הנביאים. כוזרי
ד; ג: "...ושם (האלוקים) למי שבחר מברואיו עין נסתרת רואה דברים בעיניהם לא יתחלפו...
ומי שנבראה לו העין ההיא - הוא הפיקח באמת..." "ואלה (הנביאים) מאין ספק רואים העולם
ההוא האלוקי בעין הנסתרת".
מעמד - עומד. בדומה לבני ישראל, שראו את התגלות האלוקים בעינם ממש בהר סיני.
שמות רבה כ"ח: "אמר ר' יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר
סיני, שכן משה אומר להם לישראל: כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום... ואת אשר איננו
פה עמנו היום... אלו הנשמות העתידות להבראות, שאין בהן ממש, שלא נאמרה בהן עמידה.
שאע"פ שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קיבל את שלו. ולא כל הנביאים בלבד קבלו
מסיני נבואתם, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קיבל את שלו
מסיני".

ד. בחזיוני - בחלומותיי או בחלומות שבהקיץ.
ועבר כבודך בי וירד בענני - על פי שמות ל"ד, ‏5‎-4: "ויפסול שני לוחות אבנים
כראשונים, וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני כאשר ציוה ה' אותו. ויקח בידו שני לוחות
אבנים. וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'". "וירד בענני" כאן בשיר, לעומת "וירד
ה' בענן" בפסוק שבספר שמות. כאן זו חדירה של האלוקי אל תוך נשמת האדם שהיא כענן.
"ענני" - נשמת האדם היא כענן.

ה. הקימוני - עוררוני. בשורה האחרונה מסיים במה שפתח בשורה ראשונה. דרך זו בתפילה
נקראת בשם 'חתימה מעין פתיחה'.
שעיפי - מחשבותיי, איוב ד' ‏13: "בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה..."

עבודה עצמית לתלמידים


‏1. סוג הפיוט: רשות

הפיוטים בימי הביניים נכתבו כדי להשתלב בתפילה. חשוב מאוד ל עמוד על מקומם בתפילה,
כדי להבינם הבנה מלאה. לרוב השם מציין את מקום הפיוט בתפילה. השם 'רשות' מציין פיוט
פתיחה, פיוט הבא לפני תפילה, כמי שנוטל רשות להתפלל. יש פיוטי רשות לתפילות
מסוימות ולימים מסוימים, ויש פיוטי רשות כלליים, העשויים לבוא כפתיחה לכל תפילה.

ענו על השאלות - הוכיחו ונמקו על פי השיר:
א. לאיזה יום או מועד בשנה חוברה 'רשות' זו?
ב. לפני איזו תפילה נאמרת 'רשות' זו?
ג. מניין לנו מי הוא מחברו של השיר?

‏2. מעמד הר סיני

א. לפניכם מובאה מתוך הכוזרי שנתחבר אף הוא על ידי ריה"ל. השוו דברים אלה עם האמור
בשירנו על האמונה בה'. מצאו רעיונות מקבילים להבנת מקומו של מעמד הר סיני באמונה
היהודית כהוכחה לקיומו של הבורא:

"אמר החבר: על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני. וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו
אלהי העברים שלחני אליך... ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך.
וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא
אמר: "אני בורא העולם ובוראכם". וכן פתחתי לך, מלך הכוזר, כאשר שאלתני על אמונתי,
השיבותיך מה שאני חייב (להאמין) בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התבאר אצלם המעמד
ההוא בראות עיניהם ואחר כן הקבלה הנמשכת, שהיא כמראה העין". (א; כה).

ב. עיינו בדברים שכתבה פרופ' שרה הלר וילנסקי המובאים להלן:

"כשאנו מעיינים בתולדות הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים, אנו מוצאים בה שתי
תפיסות שונות של מהות האמונה הדתית: א. התפיסה השכלית, האומרת, שהאמונה הפשוטה
צריכה להפוך לאמונה שכלית, המבוססת על יסודות מדעיים ושכנוע שכלי. תפיסה זו מיוצגת
על-ידי הרמב"ם אשר, לדעתו, רק באמצעות ההכרה השכלית מגיע האדם לאהבת האל ולדבקות
בו. ב. התפיסה האמפירית (נסיונית), אשר נמצאת לראשונה אצל ר' יהודה הלוי. החבר
(ב"ספר הכוזרי") פותח את דבריו במלים ‏2 : 'אנחנו מאמינים באלוקי אברהם, יצחק ויעקב
המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים'. כלומר: האמונה נובעת מן הניסיון
ההיסטורי של ההתגלות. זוהי אמונה אמפירית ניסיונית, אשר אין בה מקום לספקות. ובכך,
לדעתו, היא עולה על כל ודאות פילוסופית המבוססת על התבוננות שכלית. דווקא השינויים
הבלתי צפויים בטבע, הנסים, הם המוכיחים את מציאותו של אלוקים בעל רצון".

הסבירו: מה מקומו של מעמד הר סיני במחשבתו של ריה"ל על פי המחברת?

ג. התוכלו להראות שאף בשירנו מבוססת האמונה בה' על האמונה האמפירית ולא על התפיסה
השכלית בלבד? אילו מלים מציינות זאת?

ד. באילו אמצעים צורניים מבליט המשורר את מרכזיותו של מעמד הר-סיני בשיר זה?
הנחייה: מה מציינים ההדגשים?


וישימו חסדיך לפני
קשורה בי והיא נפלאת בעיני
כאלו מעמד היה בסיני
כבודך בי וירד בענני
לברך שם כבודך יי.
יעירוני בשמך רעיוני
הבינוני דבר נפש יצרתה
ולבי ראך ויאמן בך
דרשתיך בחזיוני ועבר
הקימוני שעפי מיצועי

‏3. שירת הדקדוק

הצד התוכני והרעיוני בנוי במידה רבה על הצורות הדקדוקיות שבשיר, המדגישות את
היחסים בין האדם לאל.

א. לפניך צילום נוסף של השיר ובו מסומנות המלים הבאות לפי מפתח זה:




מצא מלים נוספות בשיר בכינוי יחס הפעול וסמן אותן בריבוע.
מצא מלים נוספות בשיר בכינוי הקניין לנוכח וסמן אותן בעיגול.
מצא מלים נוספות בכינוי קניין לגוף ראשון וסמנן בקו מסולסל.



קשורה בי והיא נפלאת בעיני
כאלו מעמד היה בסיני
כבודך בי וירד בענני
לברך שם כבודך יי.
הבינוני דבר נפש יצרתה
ולבי ראך ויאמן בך
דרשתיך בחזיוני ועבר
הקימוני שעפי מיצועי

ב. עיינו בקטע ממאמרו של פרופ' אפרים חזן המובא להלן ‏3 . המאמר דן בתופעות
הדקדוקיות שבשיר:

"נבדוק תחילה את 'השירה שבדקדוק' העולה מתוך שיר זה. החרוז המבריח, שהוא ביסודו
כינוי קניין לגוף ראשון, מצביע יפה על התעוררות הבאה מן האדם עצמו ומתוכו, וכדברי
א' מירסקי על שיר זה 'לבו ומחשבותיו הם שניטל עליהם לעוררהו'. סיומה של המלה ד'
בחרוז האחרון, מציין ביסודו כינוי קניין, אלא שאנו תופסים בדרך כלל את כל המלה כשם
עצם פרטי, ויסוד הקניין אינו נשמע לאוזננו. בשיר זה חוזרת המלה אל עיקרה ויחד עם
שאר כינויי ה'ני', נשמע בה קשר השייכות של האדם ל'אדוניו', ולפי שהיא מקשרת אותנו אל
התפילה, היא יוצרת את תפארת החיתום. נראה לי, כי במסגרת זו גם השם 'סיני' מבקש,
כביכול, לקושרו בכינוי קניין אל הדובר 'ולבי ראך ויאמן בך כאלו מעמד היה בסיני'. סיני
נעשה כאן קרוב, אישי ושייך. כינוי הקניין xי חוזר בשיר קצר זה עוד ארבע פעמים
(מלבד החרוזים), מהם פעמיים כחרוז ביניים: רעיוני, חזיוני, ובפעמים האחרות: שעפי,
יצועי. כינוי אחר לגוף ראשון, כינוי הפעול, חוזר בשיר שלוש פעמים ויוצר חריזת ביניים:
יעירוני, הבינוני, הקימוני. שלוש מלים אלה הן המלים הראשונות בבתים א, ב ובבית
האחרון, ועיקרן אחד: הרעיונות העצמיים המעירים את האדם. כינויים לגוף ראשון באים גם
במלים 'בי' (בית ב, ד) ו'לבי' (בית ג). כל זה מגלה ומדגיש עד כמה שליט, בשיר שלפנינו,
רעיון ההתעוררות העצמית הבאה מן הדובר."

ג. לדעת פרופ' א' חזן הדיבור המופנה אל הבורא בשירנו הוא דיבור ישיר (בגוף נוכח).
לשון זו מבליטה קרבה לאל וגישה אישית אליו. אילו ביטויים נוספים בשיר מעידים על
קרבה לאל? שים לב לחרוז המבריח בשיר.

ד. עיין בספר תהילים קי"ט. אילו צורות דקדוקיות המצויות בשיר נלקחו משם? - במה
תורמת ההשוואה להבנת השיר?

‏4. השוואת שיר זה עם שיר של ר' שלמה אבן גבירול

א. לפניך 'רשות' לשבועות של ר' שלמה אבן גבירול. במה שונה תחושתו של אבן גבירול
לגבי מעמד הר סיני מתחושתו של יהודה הלוי?


יום ירד בסיני
כנם אנכי יי
לשוכן במעוני
שתי רעיוני

.1
כמעט ומתי
דבור כשמעתי
נבהלתי ונחפזתי
למאד נרתעתי

.2
ואשר איננו פה
לאשר ישנו פה
הטיף צפצופו
מנפת צופו

.3
לגוי שומר אמונים
יום נם היו נכונים
אים תחתונים
הרעיש עליונים

.4
דתו לישראל
על יד יקותיאל
אל הנחיל על הראל
חזק ואמיץ

.5

רשות לשבועות - שלמה חזק ואמץ.
‏1. כיוונתי את מחשבותי לאל השוכן במרומים כאשר השמיע את עשרת הדברות ביום
השבועות, שבו ירד על הר סיני. ‏2 ונחפזתי - ונפחדתי; כשמעתי - כאשר שמעתי את דברי
האל. ‏3. מן התורה שהיא כנופת צופים דיבר את דבריו הנעימים לבני ישראל שבמעמד הר
סיני ולזרעם אחריהם. ‏4. עורר רעש בין המלאכים והטיל אימה ופחד בין בני האדם, ביום
שאמר לבני ישראל להיות נכונים לשלשת ימים, לקבל את התורה, ‏5. הראל - הר סיני.
יקותיאל - משה. דתו - תורתו.

ב. איזה ביטוי בשירו של רשב"ג ממחיש את ההבדל בין שני השירים?

הערות פרשניות למורה וסיכום השיר


א. הרקע

הפיוט יעירוני בשמך רעיוני הוא 'רשות' ונועד להיאמר לפני תפילת 'ברכו' בחג השבועות.
מעמד הר סיני הוא מרכז השיר ומיקומו מצוי בשורה השלישית, שהיא לב השיר ומרכזו.
בשירת ר' יהודה הלוי ובספר הכוזרי יש חשיבות לאירועים היסטוריים כמו: מעמד הר
סיני, יציאת מצרים, שבת וכד'. אלה הם בבחינת 'תופעות בראשית' המשמשות הוכחה גם לגבי
הדורות המאוחרים יותר. הטקסט המקראי הוא חלק בלתי נפרד משירתו, והאירועים
המסופרים משמשים הוכחה אמפירית לכך, שאין מקום לספקות בדבר קיומו של האל. הציון "
כאילו מועמד היה בסיני" - מסביר את דרכו של ריה"ל, לפיה הכרת ה' כמוה כנוכחות
במעמד הר סיני, וזוהי דרגה גבוהה בדרגות הנבואה (כפי שהוא מציין בהכוזרי). בציון זה
בא לידי ביטוי המפגש המיוחד בין החוויה ההיסטורית לבין החוויה הלירית האופיינית כל
כך לשירת ריה"ל.

ב. תמונת השיר

הדובר בשיר שרוי במצב של שינה, ומחשבותיו על היוצר ועל מעשה היצירה העירו אותו
והקימוהו לתפילה לה'. ההתעוררות מהשינה יכולה להיות דו משמעית: התעוררות משינה
רגילה, שבעקבותיה הוא קם כדי להתפלל "ולברך שם כבודך ה'" או התעוררות משינה של
'סכלות'. 'שנת סכלות' היא השקיעה בהבלי העולם הזה והרדיפה אחר הנאות זמניות.
ההתעוררות משנת הבל שכזאת היא התעוררות של הלב לקראת אלוקיו ולקראת חיים רוחניים.
אפשר למצוא מוטיב זה גם בשירים אחרים של ריה"ל, כגון: ישנה בחיק ילדות או ישן אל
תרדם, שבו נאמר: די לך, מה לך נרדם, "קום קרא אל אלוהיך!" ציור זה של שינה - יקיצה
מופיע גם בשירי קודש של משוררים אחרים בתקופת ימי הביניים, ולכן יש לו חשיבות רבה.
לעתים משמש דימוי זה בשירת ימי הביניים להמחשת הגלות. הגלות היא השינה, וההתעוררות
ממנה מציינת את גאולת ישראל מחשכת הגלות. לעתים קיימת מעין אנלוגיה בין מצבו של
היחיד המבקש גאולת נפשו למצבה של כנסת ישראל המיייחלת לגאולה.

ג. מבנה השיר

השיר בנוי מחמישה בתים במשקל 'המרובה'. פתיחות הבתים מצטרפות לאקרוסטיכון של שם
המשורר 'יהודה'. הבתים מתחרזים ביניהם בחרוז מבריח: 'ני'. להברה זו שהיא חלק משם ה'
וחלק מהמלה 'סיני' יש גם תפקיד של הדגשת יחס הקניין, יחס השייכות. חרוז זה מופיע אף
ב'תפארת הפתיחה' של השיר: "רעיוני" - "לפני" ובמלים נוספות בשיר קצר זה, והוא מדגיש
את הרגשת השייכות ואת הקשר שבין 'אני' ל'סיני', ל'אלוקי'. שלושת הבתים הראשונים הם
רצף של משפט אחד: "יעירוני... וישימו... הבינוני... ולבי ראך". לנושא "רעיוני" מצטרפים
שלושה פעלים ואחריהם משפט המקושר לקודמו בו"ו החיבור. הצורות הדקדוקיות "יעירוני",
"הבינוני" ו"הקימוני", הפותחות שלושה בתים מן השיר, הן צורות עתיקות של בניין הפעיל
ומשמעותן יחס הפעול. הן רווחות בעיקר במזמור קי"ט בתהילים, העוסק בקשר שבין האדם
לאל, ואין ספק ש'רשות' זו הושפעה מרוחם של מזמורי תהילים.

בתחילת השיר הדובר הוא פסיבי. ההתעוררות אינה באה ממנו, אלא רעיוניו - מחשבותיו הם
המעוררים אותו. הרעיונות המעירים את האדם מעלים לפנינו את החלוקה בין האדם לבין
נפשו. לפי חלוקה זו הגוף רודף אחר תאוותו, בעוד שהנפש מחפשת אחר חיי הנצח, החיים
הרוחניים. בבית השני מובעת ההבנה, שהכרת ה' נובעת מן האדם עצמו, אף על פי שהיא
נפלאת בעיניו. במטפורה שבבית השלישי הנושא הוא הלב, ולו תכונות אנוש: "ולבי ראך
ויאמן בך". ראיית הלב היא היכולת ל'ראות' את האירוע ההיסטורי של מעמד הר סיני
כחוויה אותנטית, כפי שנאמר בהגדה של פסח: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים". עקב תחושה זו הופך הדובר בשיר להיות אקטיבי, ולכן בבית
הרביעי הוא פותח במלה: "דרשתיך". הפעם הנושא הוא 'אני' - הדובר הופך להיות פעיל:
"דרשתיך בחזיוני". יש שכר לפעילותו זו: "ועבר כבודך בי וירד בענני". התחושה היא של
נוכחות ה' בענניו - כנוכחותו בענני הכבוד שליוו את בני ישראל לאחר מעמד הר סיני
("וירד ה' בענן" - שמות ל"ד, ‏5).

סיומו של השיר חוזר אל המחשבות שעוררוהו משנתו, כדי לציין את תכלית מצב הערות:
"הקימוני שעיפי מיצועי - לברך שם כבודך ה'". להתעוררות מהשינה יש תכלית: לברך את שם
כבודך. השיר התחיל אפוא בתהייה על הבנת מעשה היצירה של הקב"ה והוא מסתיים בוודאות
של האמונה בה'.

ד. לסיכום

יעירוני בשמך רעיוני בנוי בתבנית יסוד של שיר אישי, שעיקרו התבוננות היחיד במעשיו
ובדרכיו של ה'. אך מן הראוי לציין, כי תמונת היקיצה מן השינה והתעוררות הלב הבאה
בעקבותיה מופיעות גם בשירה הלאומית ולא רק בשירת היחיד. במישור הלאומי השינה
מסמלת את הגלות ואת מצבו המושפל של עם ישראל, ואילו היקיצה מן השינה מסמלת את
גאולת העם מחשכת הגלות. פיוטים מסוג זה מתבוננים בטבע העולם ובהנהגתו ובטבע האדם
ובהתפתחותו, ומתוך התבוננות זו בא האדם לידי אמונה בה' לאהבה אותו ולדבוק בו.

מקורות וחומר עזר להבנת השיר


הלר-וילנסקי, ש', 'היחס בין האמונה לתבונה אצל ריה"ל', משנתו ההגותית של
ריה"ל, הוצאת משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשל"ח, ע"ע ‏51‎-41.

.1
חזן, א', תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת ר' יהודה הלוי, הוצאת
מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשמ"ו.

.2
חזן, א', 'לאום ויחיד בשירת הקודש לרבי יהודה הלוי', יהודה הלוי - מבחר
מאמרי ביקורת על שירתו, ע"ע 247‎-239.

.3
ירדן, ד', שירי הקודש של ר' יהודה הלוי, האקדמיה האמריקנית, ירושלים,
תש"מ.

.4
ירדן, ד', שירי הקודש לר' שלמה אבן גבירול, ב', האקדמיה האמריקנית,
ירושלים, תשל"ג, עמ' 367.

.5
פליישר, ע', שירת הקודש בימי הביניים, דגה, תל-אביב, 1969.

.6
מירסקי, א', 'משמעות החרוז בשירת ספרד', בתוך: יהודה הלוי, מבחר מאמרי
ביקורת על שירתו, הקיבוץ המאוחד, ‏1988, ע"ע 193‎-185.

.7
שוורץ, מ', 'המטבע הקלאסי של שירת ריה"ל', יהודה הלוי - מבחר מאמרי
ביקורת על יצירתו, הקיבוץ המאוחד, ‏1988, עמ' 172.

.8
שירמן, ח', השירה העברית בספרד ובפרובאנס, ספר ראשון חלק ב', הוצאת
מוסד ביאליק, ירושלים, דביר - ת"א, עמ' 513.
.9

הערות שוליים
על פי שיטתו ובהנחייתו של פרופ' לנדאו, המפמ"ר להוראת ספרות ולשון
בחינוך הדתי.
.1
מתוך "היחס בין האמונה והתבונה אצל ריה"ל, בתוך: משנתו ההגותית של
ריה"ל, הוצאת משרד החינוך, ירושלים, תשל"ח, ע' ‏46‎-41.
.2
חזן, א', תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת ריה"ל, מאגנס, ירושלים,
תשמ"ו, עמ' ‏209.
.3