|
|
|
|
|
|
של 500 שנה לערך. ספרות זו החלה נוצרת או מעברת בעל פה כבר למן הדור הראשון שלאחר גירוש ספרד ב- 1492 ובמהלך ארבע מאות וחמישים שנה של חיים בתפוצות היהודיות הספרדיות בבלקן, בארץ ישראל ובמערב אגן הים התיכון, בצפון אפריקה ובקהילות היהודיות הספרדיות במערב אירופה. היצירה הספרותית בספרדית יהודית ליוותה את החיים היהודיים בקהילות היהודיות הספרדיות עד לדעיכתן של אלה כפועל יוצא של תהליכים היסטוריים מכריעים בתולדות עם-ישראל: השואה, הקמת המדינה ועלייתם של היהודים הספרדים לארץ ישראל. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כל 'לאדינו'. שפה זו, שהינה שפה יהודית בעיקרה, מוגדרת בפי הבלשנים כשפת היתוך, שלה מבנה אורגני ומרכיבים לקסיקליים חדשים וישנים, מזרחיים ומערביים. בבסיסה של הספרדית היהודית מצויה הלשון הספרדית בת שלהי ימי הביניים, ובטפחותיה - הלשונות של אגן הים התיכון, של מערב אירופה ושל צפון אפריקה ובכלל אלה גם הלשון העברית. לשון אחר - השפה הספרדית התיכה לתוכה מרכיבים לשוניים מן השפות - יוונית, טורקית, איטלקית, בולגרית, ערבית, ובדורות האחרונים אף מן הלשון הצרפתית. היא הפכה כלי קיבול ייחודי להתפתחותה של ספרות יהודית בעלת מערכת זיקות תרבותיות מגוונות ומיוחדות. היצירה העממית היהודית באה לידי ביטוי בשני ענפים מרכזיים של הספרות העממית: א. השירה ב. הסיפור העממי. השירה נחלקת לשני ז'אנרים בולטים: הקנסיון והרומנסה. |
|
על מרכיבים ספרותיים ליריים. המרכיבים העלילתיים האפיים נעדרים ממנו בצורה בולטת. יש הרואים את צמיחתו של הקנסיון הספרדי היהודי כפועל יוצא מסילוקם של מרכיבים אפיים מן הרומנסה, ויש הגורסים, כי יסודותיו של הקנסיון בשירה הספרדית העתיקה, אשר העברה מדור לדור בצד הרומנסה הספרדית. |
|
|
הרומאניים בכלל ושל הספרות הספרדית ולשונה בפרט. רמון מננדז פידאל, הנחשב לבכיר חוקרי הז'אנר הספרדי ולמי שעשה רבות למען מחקרו, הקדיש רבים ממחקריו לבדיקת טיבה של הרומנסה הספרדית, להכרה של מקורותיה ולהבנת השפעותיה על כלל התרבויות ההיספניות. באחד ממחקריו הבולטים, אשר ראה אור ב- 1953 במדריד והנושא את הכותרת, Flor Nueva de Romances Viejos הוא מציין, כי "המבקר בחצי האי האיברי חייב להביא במזוודתו, כעצה, את דון קישוט וספר רומנסות - זאת כדי שיוכל להבין היטב את הארץ שבה הוא מבקר; זאת משום שהרומנסות הן יצירה ספרותית ייחודית של העם הספרדי". ואכן במשך שנים רבות לא התנתקה התרבות הספרדית מן הז'אנר, אשר התפתח והשתרש ברחבי התרבות ההיספנית וכבש דורות של מזמרים עממיים. מאז ראשיתה של הספרות הספרדית בתחילת ימי הביניים, שנבעה מצמיחה איטית של הלשון הספרדית מן הלטינית, ועד לדורות האחרונים תופסת הרומנסה מקום בולט בין ענפי הפואטיקה הספרדית לסוגיה. היא צומחת במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה ובתחילת המאה הארבע עשרה לאחר הופעתן של הבלדות האנגליות והצרפתיות, ואל שיא פריחתה היא מגיעה במאה החמש עשרה. הרומנסה היא חיבור פיוטי, הממזג תכונות אפיות וליריות. במרכזה של הרומנסה עלילה רבת מתח, היונקת לרוב מרקע היסטורי או פסוידו היסטורי. מראשיתה בספרות הספרדית הייתה הרומנסה שירת גבורה קשטיליאנית. לרומנסה סממנים חצרניים מימי הביניים, ולעתים סממנים עממיים - הכול על פי מקורה, תקופתה ולשונה של הרומנסה הבודדת. הרומנסה היא ז'אנר ספרותי מוסיקלי, וזאת משום שחייה העממיים קשורים קשר הדוק למסורת מוסיקלית ענפה. הרומנסה הושרה ונוגנה במסגרות תרבותיות ונפוצה בדרך כלל באמצעות זמרי עם נודדים. לעתים היא מועלית גם על הכתב. יש המכנים את הרומנסה 'בלדה ספרדית' Spanish Ballad בשל מערכי זיקה צורניים תימטיים בין הרומנסה לבלדה. שלא כבלדה הרומנסה קודרת פחות וסיומה כרוך לרוב בהפתעה חיובית. יש הרואים ברומנסה ז'אנר בפני עצמו, ויש הרואים באיכויותיה יסודות ספרותיים היכולים לבוא לידי ביטוי בז'אנרים ספרותיים אחרים. |
|
|
תופסת הרומנסה מקום בולט בין ענפי הפואטיקה. הרומנסה הספרדית היהודית שומרת על קשרים מובהקים עם הרומנסה הספרדית, בעיקר מבחינה צורנית ומבחינה תימטית, והיא נחשבת לאחד מנכסי הרוח היותר ידועים והיותר נפוצים של תרבות הלאדינו. ראשיתה מיוחסת למאות השלוש עשרה והארבע עשרה, ושיא פריחתה במאות החמש עשרה והשש עשרה. גם לאחר גירוש ספרד ב- 1492 המשיכה הרומנסה הספרדית היהודית להתפתח. היא נשמרה באהבה רבה והעברה בעל פה ובאמצעים ספרותיים מוסיקליים מדור לדור. לרומנסה הספרדית היהודית שני ענפים ברורים שהתפתחו לאחר הגירוש: א. הרומנסה הספרדית היהודית בקהילות הבלקן ובאגן הים התיכון; ב. הרומנסה הספרדית היהודית בצפון אפריקה. בשתי פזורות אלו המשיכה הרומנסה הספרדית להתפתח, תוך שילוב אלמנטים ספרותיים מקומיים, מבחינת הלשון, מבחינה תימטית ומבחינה מוסיקלית. במחקר הספרדי העכשווי מרבים להתפעל מכוח החיות של הרומנסה הספרדית היהודית, ויש הטוענים, כי הרומנסה הספרדית היהודית משמרת בצורה ייחודית ומרתקת צורות ספרותיות והיבטים תימטיים, שנעלמו מן המסורת הרומנסית הכלל היספנית. זוהי גם הסיבה שבספרד הלכו ונתעצבו, כבר בתחילת המאה הנוכחית, מסגרות ארכיוניות ומחקריות, שנועדו לשמר את הרומנסה, לחקרה ולהפיצה מחדש. דוגמה ייחודית לכך היא הקתדרה הסמנריונית על שם מננדז פידאל במדריד, שהוא מרכז ראשון מסוגו לחקר הרומנסה הכלל היספנית והרומנסה הספרדית היהודית. גם בישראל הלכו והתפתחו מרכזים לאיסוף, לשימור ולחקר הצורות הספרותיות המוסיקליות של עדות ישראל, ובהם ניתן לאתר לא מעט נוסחות של רומנסות ספרדיות יהודיות. כוונתי לאוסף הפונותיקה בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית בירושלים וכן לאוסף 'קול ישראל בלאדינו', אף הוא בירושלים. |
|
|
בספרות לחטיבה העליונה. את הסיבות ניתן, לדעתי, למיין לשתי קטגוריות מרכזיות: א. סיבות אידיאיות היסטוריות; ב. סיבות מתודיות. |
|
בבתי ספר תיכוניים באירופה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים. הוראה זו נסבה על ספרות קאנונית ברצף כרונולוגי, ומרכז הכובד שלה - העמקת היכרות הלומד עם יצירות מופת של הספרות העולמית. גישה זו ראתה ביצירה הקאנונית המופתית את התגלמותה של הספרות על ביטוייה המעודכנים והמתוחכמים וייחסה להם חשיבות ראשונה במעלה בעיצובם של טעם אסתטי ושל ארודיצה רחבה. גישה זו תרמה, שלא במודע, לדחיקתם של הספרות העממית, של מחקרה ושל הוראתה. במשך שנים רבות נתפסה ספרות זו, על ביטוייה הלשוניים והספרותיים, כפחותת ערך ביחס לספרות הקאנונית המסוגננת והמגוונת. גישה זו הביאה גם להתפתחות מאוחרת, באופן יחסי, של מדע הפולקלור ושל חקר הספרות העממית ביחס להתפתחותם של מדע הספרות ושל המחקר לסוגיו. בעקיפין הביאו עובדות אלה לדחיקת רגלה של הספרות העממית, ובמיוחד זו שבלשונות היהודים, מתכניות הלימודים בספרות במוסדות להשכלה גבוהה ובעקבות זאת גם מתכניות הלימודים בבתי הספר. לעניין זה יש להוסיף את העובדה, שלפני קום המדינה לא הייתה בארץ תכנית לימודים אחידה ומחייבת לכל בתי הספר התיכוניים. תכנית הלימודים נקבעה לרוב בהתאם לשיקולי הדעת של הנהלת המוסד ושל צוות המורים, שנגזרו מנטיותיו המיוחדות של בית הספר, כגון מוסדות עליית הנוער, בתי ספר מקצועיים, מוסדות חינוך - קיבוציים, חקלאיים, תורניים ואחרים. באותה תקופה בלטה הנטייה הכללית להורות יצירות הלקוחות בעיקר מן הספרות העברית המתחדשת ובלשון העברית, וזאת עם תחייתן של הלשון ושל הספרות העברית למן תקופת ההשכלה. באותה עת בלטה מגמה נוספת - להורות יצירות מופת מן הספרות העברית בלשונות היהודים ולהפיצן בבתי הספר היהודיים שבפזורה. משוררים עברים קאנוניים זכו לתרגומים ללשונות היהודים. ח"נ ביאליק וש' טשרניחובסקי תורגמו רבות בעיתונות היהודית הספרדית בשאלוניקי, וספרי שיריהם זכו לתפוצה רבה בקרב קהל הקוראים בלאדינו. גם מקומם של הוגי דעות ומסאים לא נפקד מן הספרות העברית המתורגמת ללשונות היהודים, כדוגמת כתביהם של אחד-העם ושל ז'בוטינסקי בתרגום ללאדינו. מגמה זו הביאה בעקיפין לירידת ערך הספרות העממית גם בקרב קהל דוברי הלשון היהודית. לנוכח השוואת יצירתו העממית עם השירה העברית המתורגמת לא הסתיר קהל זה את מורת רוחו מדלות הרוח של היצירה העממית ואף נטה, לא אחת, להתרחק ממנה ולהעדיף על פניה ספרות כללית מתורגמת ללשונו היהודית. דומה, כי גישה זו בולטת גם בתכנית הלימודים הנוכחית בספרות לחטיבה העליונה, וזאת על אף שנתחוללו שינויים אידיאולוגיים ותרבותיים בחברה הישראלית מאז קום המדינה, ובמיוחד בשנים האחרונות, בשל תמורות פוליטיות רעיוניות המדגישות את מרכיבי הפלורליזציה של תרבות ישראל המתחדשת. |
|
המתודיות לתופעה זו. בדיקת תכניות הלימודים של המחלקות לספרות עברית ולספרות כללית באוניברסיטאות בישראל מעלה, כי במרביתן כמעט ולא ניתנת הדעת הראויה ללשונות היהודים ולפולקלור היהודי. יתרה מזאת, בדיקת מערך הנושאים בארבע מתוך חמש אוניברסיטאות בישראל מראה, כי הדגש במחלקות לספרות עברית הינו על ספרות עברית, שנכתבה עברית על ידי יוצרים יהודים. יוצאת דופן מבחינה זו היא המחלקה לספרות עם ישראל של אוניברסיטת בר אילן, אשר בשנים האחרונות שמה דגש בתכנית הלימודים על הוראת הספרות של עם ישראל בלשונות היהודים בפזורות. מן האמור לעיל עולה, כי רובם של בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל אינם מוכשרים, מתוקף לימודיהם, להוראת ספרות עממית לצורותיה וללשונותיה. זאת ועוד, בדיקת מערכי הוראה ותכניות לימודים מעלה, כי במידה ניכרת חסרות הצעות מתודיות להוראת הנושא ולהתאמתו לרמות משתנות של תלמידים. |
|
|
להבליט את סיפורה של בוזגריאה חולת האהבה, המתנה צרותיה בפני המלך (אפשר שזה אביה), על כי אהובה, אנדירליטו האביר, נטשה לאחר שלושה לילות של אהבה, שלושה לילות, אשר נראו בעיניה כשלושה שבועות. חקירתה של בוזגריאה מעלה, כי אנדרליטו נטשה לטובת אהובתו החדשה. מששב אנדירליטו לבוזגריאה, הוא מתרץ את היעלמו בעיבוד כרמיו, ובוזגריאה חושפת את מערכת האהבים שלו ומשלחתו מעל פניה. |
|
|
||||||||||||||||||||
|
הראשונים מוקצים למספר. בטורים אלה מכניס המספר את הקורא בסודה של הדמות, המשרתת את בניין העלילה השירית. עיקר תפקידו של המספר בא לידי ביטוי בהכשרת הקרקע לעיצובו של משבר דרמטי על רקע עבר שליו. עם תום תפקיד המספר מתגלה לקורא גיבור השוליים; במקרה שלפנינו זהו המלך - המאזין הסביל לצרותיה של בוזגריאה. בניגוד למספר, הממלא תפקיד של מספר יודע כול אך נעלם מעיני כול, גיבור השוליים ברומנסיה שלפנינו מצטרף בגלוי לעלילת השיר ויוצר מעין חוליית קישור בין סיפור הרקע, המוצג על ידי המספר, לבין סיפור העלילה, אשר יסופר על ידי האהובה. חטיבת הטורים המוקצים לדמות המשנה ברומנסה צנועה באופן יחסי והיא עומדת על חמישה בלבד. עם זאת חשוב לציין, כי למרות תפקידה הצנוע של דמות המשנה נודעת לה חשיבות רבה בהכשרת הקרקע לעלייתה ולצמיחתה של הדמות המרכזית - במקרה שלפנינו זוהי בוזגריאה 1 . חטיבת הטורים המוקדשת לדמות המרכזית נרחבת והיא עומדת על שלושים ושבעה טורי שיר, שבהם תיחשף המערכת הרגשית של הרומנסה במלוא עצמתה תוך יצירת הזדהות ואמפתיה מצד הקורא. טורי הסיום של הרומנסה מציגים את גיבור המשנה, המתקרב במעמדו לדמות המרכזית. גיבור משנה זה יביא להתרת הבעיה ולהקלה הרגשית במצבה של בוזגריאה. נשים לב לעובדה, כי רומנסה זו שומרת על המבנה הז'אנרי כפי שהוצג על-ידי פריי בדיונו אודות עלילת הז'אנר בספרו: Anatomy of Criticism 2 . על פי עקרונות המבנה שהגדיר פריי מתפצלת הרומנסה שלפנינו לשלוש חטיבות עלילתיות. בשלב הקונפליקט נחשף הקורא לסיפור הרקע של גיבורי הרומנסה. בשלב זה מתפקדות שתי הדמויות שבדיוננו: מספר יודע כול וגיבור השוליים. פריי טוען, כי שלב הקונפליקט הכרחי לצמיחתה של עלילה רומנסית. מכאן ניתן למצוא סימוכין לתפקידם רב החשיבות, אם כי המצומצם בטורי שיר, של גיבור השוליים ושל המספר. רגע השיא שמור ברומנסה לדמות האהובה. היא נוטלת על עצמה את אחד התפקידים הבולטים - מציאת פתרון לקונפליקט המוצג בשלב הראשון. בוזגריאה מעדיפה להיווכח בעצמה בסיבת היעלמו של האהוב ובאמת הנוקבת שמאחוריה מתוך בחירה חופשית, שתמצא את ביטויה לקראת סוף הרומנסה (61-53). בוזגריאה תסלק את אהובה מעל פניה, ובכך יבוא לידי ביטוי שלב הגילוי מחדש, השגב, הפאר. במקרה שלפנינו מקבל המושג 'גילוי מחדש' משנה תוקף, שכן הגיבור מנסה לשוב ולהתגלות מחדש בפני אהובתו, אולם זו תסלקנו מעל פניה בביטוי עז של שגב. כלשון הרומנסה: |
||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||
|
|
|||||||||
|
הדמויות, ובעיקר האהובה, מצויות במאבק נפשי וגופני. עיקרם של מאבקים אלה - יסוד שכיח ברומנסה הספרדית - הוא הדיאלקטיקה שבין עולם המציאות לעולם החלום. לעולמות אלה חשיבות רבה בהבנת המרקם של רומנסות האהבה. הרומנסה שלפנינו מציגה היטב דיאלקטיקה זו. עולם החלום מובע בציורי לשון נהנתניים של ימי אהבה, תוך טשטוש בין עולם המציאות לעולם החלום. כלשון הרומנסה: |
|||||||||
|
|||||||||
|
תחושת האינטנסיביות החווייתית. לעומת זאת, עולם המציאות מובע ברומנסה בלשון פרוזאית, חיוורת וחסרת מוטיבים מיוחדים. כלשון הרומנסה: |
|
||||||||||||
|
|
||||||||||||
|
האהבה. ניתן לומר, כי מטרתן של הרמות הלשוניות היא ליצג שני טיפוסי גיבורים: דמות אחת נוטה אל הקוטב הארצי המציאותי, ולעומתה - רעותה נוטה לעבר ממד החלום. מערך דיאלקטי זה של הדמויות הפועלות בכיוונים מנוגדים קובע מתח גלוי ביניהן, התורם להצטברות המתח הכללי הנלווה לעלילה של רומנסת האהבה. בקביעת מתחזה נוכל לציין גם את מערך הדיאלוגים של הגיבורים. מצאנו, כי האהובה ברומנסה שלפנינו נוטלת את סמכויות האמירה הן באמצעות הבעת נהנתנות והן באמצעות הבעת המצוקה והסבל. המבנה הלשוני של דבריה מכוון להגברת מידת האמפתיה של הקורא ברומנסה - האהובה משתמשת במרכיב דיאלוגי לשוני כדוגמת אלו הבאים: |
||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
ממד הקונפליקט ברומנסה תוך הצגת רקע משפחתי רב חשיבות של האהובה ושל משפחתה למול המצוקה העכשווית. בכיוון זה של העמקת יסודות הקונפליקט משתמשת הגיבורה בביטויי לשון, הגובלים בהפרזה ובהגזמה, כדי לתאר את משכנה של אהובת אנדרליטו החדשה. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הרבים והמיוחדים של חפצי הבית. תיאורים ארוכי יריעה אלה הם כפולי שורשים. הם משתייכים למבנה הפואמתי רחב היריעה של הרומנסה, ומטרתם להביא ל מידה רבה של הקשבה מצד הקורא ולסחיפתו להזדהות עמוקה עם הדוברת בשיר. זו שואפת, בדרכה המיוחדת, באמצעות ביטויים וציורים לשוניים, להשתלט על עולמו המנוגד של היריב. החדירה לעולם הפרט, דיווח לקורא על הנעשה בעולם זה וצבירת אינפורמציה אודות היריב - הם מסממניה הבולטים של הדמות הרומנסית. |
|
|
|
מתרחשת עלילת השיר. נמצא, כי השיר שלפנינו מתנהל בכמה מרחבים פואטיים ובכמה זמנים. תחילתו בהווה בביתה של האהובה בוזגריאה, והמשכו בחזרה לעבר ובחדירה לבית אהובתו של אנדרליטו. סיומו של השיר יהיה שוב ביתה של האהובה האומללה. המעברים בפואטיקה של המרחב יוצרים מסגרת המקבילה למסגרת העלילתית - מעברים חדים מעולם המציאות, שלו תווי זיהוי אכזריים, אל עולם החלום הרגעי והחולף וחזור לעולם המציאות על כיעורו ועל עיוותיו המתמשכים. עולם החלום ברומנסה שלפנינו, המתנהל במרחב רב פאר (ייתכן שזהו ארמון), זהה למרחבים דומים ברומנסות אהבה אחרות באוסף אטיאש. נמצא, כי מרבית רומנסות האהבה מתנהלות במרחבים בעלי תווי זיהוי חלומיים. מטרת המרחבים לשמש רקע נאות לצמיחתו של קונפליקט דרמטי. לדוגמה: מורד נחל, ראש מגדל, חלונות, גן ורדים, טירות, לב ים ויערות. |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הרומנסה כז'אנר ספרותי חדש באמצעות סדרת שאלות. הלמידה מיועדת לשאת אופי של גילוי מודרך, העוסק במרכיבי היצירה הנלמדת. הרומנסה על דוד המתאבל על אבשלום בנו מדגימה את הרומנסה העממית היהודית. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||
|
|
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||