Home
  education - חינוך





רביזור ועיבודו הישראלי מבקר המדינה


עיון משווה באפקטים הקומיים
רחל עופר, בית הספר העל-יסודי הדתי 'נוה-חנה', גוש עציון


הקדמה


המחזה רביזור נכתב בידי ניקולאי גוגול (‏1852‎-1809) והוצג לראשונה בתיאטרון מוסקבה
בשנת ‏1836. תחילה נאסר המחזה להצגה, כיוון שהוקיע את שחיתותם של אנשי השלטון
ברוסיה. אולם הצאר ניקולאי הראשון הורה להתיר את הצגת המחזה, כנראה מפני שקיווה
להכות בזעזוע את הכפופים לו, לכשיראו את דמותם הנלעגת על הבמה. באמצעות הקומדיה
חשף גוגול את החולשות ואת המחדלים של אנשי הרשויות בדרך גרוטסקית. הוא עשה שימוש
בטכניקות הקומיות הקלסיות, כגון ההעמדה של המגוחך, של המעוות ושל המוגזם, תוך שימוש
בתבניות הקומיות הבסיסיות. אלא שגוגול תיאר את העולם המוכר לו שאפיין את זמנו ואת
מקומו. ואף על פי שהמחזה כשלעצמו זכה לביקורת נלהבת, הוא לא הצליח להצחיק את הקהל
הישראלי. פעמיים העלה המחזה בארץ ונכשל: ראשית בשנות השלושים ואחר כך בשנות
השמונים (בתרגומו של שלונסקי). הסיבה לכישלון הייתה, ככל הנראה, ריחוקה הגדול של
המנטליות הרוסית בזמנו של גוגול מזו הישראלית בת ימינו, לדוגמה: מעשי השחיתות
שהוצגו - כגון שופט המגדל תרנגולות בבית המשפט - היו רחוקות מן ההוויי הישראלי
ונתפסו כלא אמינות. לעומת זאת, מבקר המדינה, עיבודו החדש של אילן חצור לרביזור
הקלסי ‏1 , מאפשר לקהל הישראלי גם לצחוק וגם לעמוד מול העוקץ הסאטירי. העיבוד
הישראלי למחזה שמר על השלד העלילתי הבסיסי, אולם המחזה הקלסי עבר 'ישראליזציה'.
מבקר המדינה מעלה למעשה על הבמה את תרבות השלטון הישראלית הקלוקלת, וכך יכול
הקהל לצחוק בשל דברים המוכרים לו והלקוחים מתוך מציאות חייו.

התיזה הבסיסית


הרושם הוא כי הצפייה במבקר המדינה אפשרית אך ורק לקהל הישראלי. התחושה הבסיסית
היא כי זהו מחזה אקטואלי, המבוסס על המציאות הישראלית המקומית והעכשווית. קשה
להניח, למשל, כי תייר שאיננו מכיר את המציאות הפוליטית הישראלית יוכל להבין את
המחזה וליהנות מן האירוניה שבו. כמו כן, ספק אם בעוד עשרים או שלושים שנה יצליח
המחזה הזה לדבר אל הקהל הישראלי ולהצחיקו. נראה, כי רק מי שאמון על קריאת
העיתונים הישראליים היומיים ורק מי שמצוי בתככים ובפוליטיקה הישראלית המקומית יוכל
להבין את החצים הסאטיריים הנשלחים, ולעמוד על העקיצות החדות. לשון אחרת, המחזה
המעובד הזה הוא מחזה של כאן ועכשיו. רק אנו, הישראלים של שנת ‏1994, נוכל לגחך
נוכח התנהגותו של ראש המועצה הדתית, הרב שלמה משעי, מפני שאנו מכירים את המציאות
הפוליטית ואת החשדות הפליליים כלפי נבחרי ציבור. וכך, דמויות מעין זו של הגזבר צוקר
שבמחזה עשויות לעורר את צחוקנו. ‏2

אולם ברצוני להצביע על כך, שעל אף האמור לעיל, האפקטים הקומיים העיקריים במחזה
אינם קשורים באקטואליזציה בלבד. אלה אפקטים קומיים קלסיים, שרוב המחזאים של
הקומדיה לדורותיהם עושים בהם שימוש, וכך גם גוגול במחזהו. אפקטים אלה 'תורגמו'
למציאות ימינו במבקר המדינה. עלילת המחזה עצמה רצופה אפקטים קומיים, והעיבוד
הישראלי שמר על השלד העלילתי המקורי. לפני שנעמוד בפירוט על הטכניקות הדרמתיות
בעלות האפקטים הקומיים, נתייחס בקצרה לעיצוב הדמויות במחזה.

עיצוב הדמויות


בספרו אספקטים של הרומאן טבע א"מ פורסטר את המונחים 'דמות שטוחה' ו'דמות עגולה' ‏3 .
בדברינו להלן נשתמש במונחים האלה. דמויות המחזה הקומי הן דמויות שטוחות, בדרך כלל,
וכך גם במחזה הנדון כאן. אין בדמויות עומק נפשי, והמחזאי אינו מוביל את הקוראים אל
נבכי נפשותיהן. הדמויות אינן עוברות שינויים. הן מממשות את הציפיות הנתלות בהן מראש.
על פי ההגדרה, תפקידן של דמויות שטוחות הוא ייצוגי בעיקרו. כל דמות היא נציג
טיפיקלי של שכבת אוכלוסיה מסוימת (במחזה שלנו - שכבה מושחתת, כמובן). מעצם אפיונה
כ'דמות ייצוגית' הדמות הקומית היא דמות שטוחה: ראש העיר מייצג את המנהיגים
המושחתים, המועלים בכספי ציבור (נוסעים, למשל, לטייל באיים הקאריביים על חשבון
הציבור...), וכך גם הגזבר המייצג את אלה שהשחתתם באה להם מצבירת כוח ושלטון; או
דמותו של הרב שלמה משעי, המייצג את השחתת המידות במסגרת תפקידו כמנהיג רוחני
ודתי. הוא מקים ישיבות ו'כוללים' פיקטיביים, ומתכנן כיצד להונות את 'המבקר' בשעת
ביקורו: אחיו, ראש ישיבה בעיר אחרת, ישלח אליו שישה אוטובוסים מלאים באברכים, והוא
עצמו יתלה שלטים הנושאים שמות של ישיבות שהקים, כביכול. מן הכספים שקיבל בהונאה
בנה הרב משעי לעצמו בית בן שלוש קומות, המתחלק כך לפי דבריו: קומה א - בית כנסת;
קומה ב - בית מדרש; ובקומה ג 'מצטופפים' עשרת ילדיו... אף כי האפקטים ההומוריסטיים
הקשורים בדמויות אלו שאובים מתוך המציאות הישראלית ושייכים ל'ישראליזציה' שעבר
המחזה, ואף על פי שרק מי שמצוי במציאות הפוליטית הישראלית יבין את החידודים ואת
השנינה שבדמויות אלו, דרכי העיצוב שלהן הן אלו של הדמות הקומית הקלסית: זוהי דמות
ייצוגית, שתפקידה העיקרי לאפיין תכונות אופי וסגנון של שכבה חברתית מסוימת.

הטכניקות היוצרות אפקטים קומיים


שבעת האפקטים הקומיים הבסיסיים הקיימים בדרך כלל בקומדיות קלסיות מצויים ביצירתו
של גוגול והם נשמרים גם בעיבוד הישראלי. התבניות הקומיות הבסיסיות הן: הטעיה (שרשרת
של טעויות), רמייה (הולכת הדמויות שולל), הגזמה, עיוות (מומים נפשיים או גופניים),
חזרות (כפילויות של משפטים או של ביטויים, סצינות החוזרות על עצמן), משחקי מילים
ותחכום לשוני. אלו הן טכניקות דרמתיות היוצרות את האפקטים הקומיים. כמעט בכל
קומדיה קלסית - של מולייר, של שקספיר או של מחזאים אחרים - ניתן למצוא תבניות
אלו. לעתים תימצאנה כולן, לעתים רובן, ולעתים רק חלקן. להלן אנסה לעמוד על מימושן
של התבניות הקומיות הנזכרות במחזה שאנו עוסקים בו.

א. קומדיה של טעויות. התבנית העלילתית הבסיסית של המחזה היא התבנית הקומית
הידועה המבוססת על שרשרת של טעויות. שרשרת הטעויות הזאת היא היוצרת את האפקט
הקומי. המחזאי הישראלי שמר על השלד העלילתי של המחזה המקורי המתבסס גם הוא על
התבנית הנזכרת. ראש העיר אוסקר פפרנו ( או שר העיר אנטיו אנטונוביץ סקובאניק
דמוכנובסקי - במחזה הרוסי המקורי) מצפה ל'מבקר' מטעם המדינה (ברביזור: פקיד
מפטרבורג), האמור להגיע לעירו, כדי לעמוד על תקינות סדרי השלטון במועצה המקומית.
באופן מוטעה לחלוטין סבור ראש העיר כי שני האורחים המתאכסנים במלון הם המבקר
ועוזרו (נהגו). אולם אותם האורחים אינם אלא נמרוד שחר, הידוע בכינוי המרמז פורפרה (=
'המסובב את הכול'), ומשה שרשור (וברביזור: איוון אלכסנדרוביץ חליסטרקוב ואוסיפ
משרתו). השניים הם זוג 'ארחי פרחי', ואין להם כל קשר ל'מבקר' האמור להגיע לעיר.
פורפרה הוא נוכל, פוחז ובטלן, שאיבד את כל כספו בהימורים ונקלע לעיר במקרה.
סיטואציות קומיות רבות נוצרות כתוצאה מאי הבנה זו, לדוגמה: פורפרה איננו מבין מדוע
אוסקר משלם עבורו במלון ומדוע הוא מזמינו לביתו.. הוא מציין בתמימות כי בערים
אחרות שביקר בהן לא טרחו סביבו ולא הראו לו את כל העיר... יש כאן 'פער אינפורמציה':
הקהל מודע לטעות, ואילו הדמויות הנוגעות בדבר עדיין אינן מבינות את הסבך שנקלעו
אליו. פער האינפורמציה הזה מגביר את האפקט ההומוריסטי. הטעות הבסיסית הזאת מתפתחת
בהמשך הדברים לשרשרת של טעויות הנוגעות גם ליתר הדמויות הקשורות לראש העיר.

ב. הרמייה. השלד העלילתי מבוסס על התבנית הבסיסית שבה הנוכל מוליך שולל את
הדמויות האחרות. פורפרה מרמה את כולם, והתבנית הבסיסית הזאת, הקשורה לשרשרת
הטעויות הנזכרת, מגבירה את האפקטים הקומיים. הבת הפתיה היא אחד החללים של הרמייה.
היא מולכת שולל בידי פורפרה הרמאי, המקסים והמפתה, האומר לה כי הוא אוהבה ורוצה
לשאתה לאישה. בסופו של דבר היא עומדת המומה, כאשר היא מגלה שהוא אינו אלא נוכל
שברח לאחר שקיבל מהוריה כסף רב. כל חברי מועצת העירייה, ובראשם ראש העיר, מולכים
שולל. הם מעניקים לנוכל כספים רבים, 'הלוואות' למיניהן ושוחד. האבסורד הוא שבראשיתו
של דבר הנוכל היה דווקא פסיבי, וראש העיר, בתמימותו, הוא שגרם לכל התסבוכת.

ג. הכפילויות השונות. טכניקה בולטת ליצירת ההומור קשורה לחזרות הרבות הקיימות
במחזה. ה' ברגסון אומר בספרו הצחוק כי עצם החזרה על פעולות או על אמירות יוצרת
את האפקט הקומי. הוא מציין כי אפילו חזרה מכנית על פעולה בלתי מצחיקה כשלעצמה
עשויה להיות אמצעי קומי בדוק. נבחן עתה את יישום הדברים ביצירה. כמה מן הכפילויות
במחזה קשורות לשתי דמויות, שכל אחת מתפקדת ככפילתה של חברתה. סיטואציות שונות
חוזרות על עצמן, ועצם החזרה מעוררת את האפקט הקומי. יש גם ביטויים ומשפטים החוזרים
על עצמם שוב ושוב. במחזה רביזור של גוגול מוצגות שתי דמויות בעלות תפקיד קומי
מובהק: בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי. בהקדמה למחזה, הנקראת 'על האופי והתלבושות - הערות
לשחקנים', מציין גוגול את הדברים האלה: "בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי - שניהם קטנים,
גוצים, סקרנים עד מאוד. דומים זה לזה להפליא: שניהם בעלי כרס לא גדולה,
שניהם מדברים דיבור חטוף ומרבים מאוד להסתייע בז'סטות ובידיים". במבקר
המדינה הדמויות המקבילות מכונות ששון מורדוב וששון דוידוב - כלומר, הצליל הקרוב
של שני השמות נשמר. במחזה המקורי, כמו גם בזה המעובד, האחד חוזר בדיבוריו על דברי
חברו, ולעתים שניהם מדברים בעת ובעונה אחת עד שקשה או בלתי אפשרי להבינם. אופן
עיצוב הדמויות האלה יוצר אפקט קומי בולט ‏4 . מורדוב ודוידוב מייצגים את דמויות
השוליים ויוצרים את האפקט הקומי בהתנהגותם המגוחכת, בתמימותם ואף בטמטומם. בדיבורם
הם מחקים את הדיבור ואת האינטונציה של האיש הפשוט. דמויות אלו יוצרות למעשה את
האפקט ההומוריסטי המשחרר המשמעותי ביותר במחזה (הדבר נובע כמובן גם ממשחקם הנפלא
של השחקנים ארז בן הרוש ורובי מושקוביץ). אנסה להדגים בסצינה אחת את האפקט הקומי
הנובע מהתנהגותם. מורדוב ודוידוב משמשים כשליחים של ראש העיר, הפוקד עליהם להעביר
פתק לאשתו. האישה, הנתונה במתח ובדאגה רבה בשל איחורו של בעלה, איננה מצליחה להבין
את נאומם הארוך, המגוחך והמבולבל של השניים. רק לאחר דברים ארוכים, מייגעים ולא
מובנים, הם מגיעים סוף סוף אל העיקר ואומרים לאישה כי הביאו לה פתק מבעלה...

במבקר המדינה ישנה עוד 'דמות כפולה'. הדמות הזאת נוספה להצגה המעובדת במישור של
המשחק ושל העיצוב התיאטרלי ואינה קיימת בטקסט המקורי של רביזור. הנוכל 'פורפרה'
ו'נהגו' מתחבאים בחדרם במלון, וראש העיר מפתיעם ונכנס לחדרם. הם נתונים בפחד
ובטוחים כי באים לאסור אותם, ועל כן הם מתכסים בשמיכה. באופן מעוות וגרוטסקי שולף
האחד את ראשו מבעד לשמיכה, ואילו חברו שולף את זוג רגליו, והם נראים יחדיו כיצור
אחד, ארוך ומשונה. רק ברגע שראש העיר אומר להם (בחושבו כי 'המבקר' לפניו) כי ישלם
שלוש מאות שקל ליום עבור הוצאותיהם, הם קופצים מן המיטה ובכך הופכים ל'שניים', וכל
זאת כדי לתבוע תשלום כפול של שש מאות שקל.

גם ברביזור של גוגל וכמו גם במבקר המדינה מופיעות הדמויות של האם ושל הבת. שתי
הדמויות הנשיות הן מעין 'כפילות' במשיכתן הארוטית המגוחכת ל'מבקר'. אותה סיטואציה
חוזרת על עצמה כאשר נוצר, או כמעט נוצר, הקשר הארוטי בין 'המבקר' לבת, ואחר כך בין
'המבקר' לאם. הקומי מתעצם משום שבשני המקרים ישנה 'כניסה' דרמתית של דמות ה'מפריעה'
לעניינים הרומנטיים להתפתח: כאשר 'פורפרה' מצליח כמעט לפתות את הבת, נכנסת האם
וקוטעת את ההתרחשות. מייד לאחר מכן אותה הסצינה חוזרת על עצמה בחילוף תפקידים:
'פורפרה' מצליח כמעט לפתות את האם, ובדיוק אז נכנס האב, הבעל, ראש העיר. כפילות
נוספת קיימת בסצינה החוזרת על עצמה פעמים רבות: כל אחד מחברי מועצת העיר נכנס
ומלשין על חבר אחר. העיצוב המיוחד של הסצינה מגביר את האפקט הקומי: בעוד שהראשון
מספר ל'מבקר' אודות מעשי השחיתות של רעהו, דופק הוא בדלת ובא לספר על מעשי
השחיתות של השלישי; בעוד שהשני מדבר, מגיע השלישי כדי לספר על הרביעי, וכך הלאה.
'סצינת השרשרת' הזאת מתגברת כאשר פורפרה מצדו מוליך שולל כל אחד מהם בנפרד ומוציא
מהם כספים רבים כ'דמי לא יחרץ'.

חזרה הומוריסטית נוספת קשורה בתחבולה הדרמתית המעניינת של קריאת מכתבו של
'פורפרה'. לפני בריחתו 'פורפרה' כותב לעורך של אחד המקומונים מכתב, ובו הוא מפרט
בציוריות ובהומור את כל גלגולי מעשיו בעיר ומתאר את כל אנשי מועצת העיר ואת
הגיחוך, את הטיפשות ואת השחיתות שהיא נחלת כולם ‏5 . בעצם קריאת המכתב ישנה 'חזרה',
שכן הקהל כבר מכיר את כל הסיפורים המתוארים בו. אופיין של הדמויות והשחיתויות
שבמעשיהן כבר הוצגו לקהל קודם לכן, אלא שהדברים ניכרו מתוך התנהגות הדמויות, ועתה
הם נאמרים במפורש. בקריאת המכתב יש אפוא חזרה המעוררת גיחוך. החזרה מתעצמת
וההומור מתגבר בדרך שבה קוראים את המכתב. הקריאה נעשית בשרשרת: כל אחד קורא את
דברי הגנאי שנאמרו על אדם אחר ועל מעשי השחיתות שלו, ויש בקריאה יותר משמץ של
שמחה לאיד. לפתע מגיע הקריין לקטע הנוגע לו עצמו. הוא נבוך ומשתתק ומנסה לדלג על
הדברים או להעלים את המכתב. ואז בא אדם אחר, חוטף מידיו את המכתב וממשיך בקריאה,
עד שהוא מגיע לקטע העוסק בו עצמו, וחוזר חלילה.

ד. ביטויי לשון כמאפייני דמות. גרשון שקד, בספרו על יצירת מנדלי ‏6 , דן באופן כללי
בקומי ומציין כי אימוץ משפט או ביטוי על ידי דמות מן הדמויות יוצר אפקט קומי ברור.
דוגמה לביטוי לשוני 'מאומץ' ולמשפטים החוזרים על עצמם ניתן לראות בעיצוב דמותו של
ראש המועצה הדתית, הרב משעי. הלה חוזר בכל הזדמנות על פתגמים ועל משפטים מן
המקורות, ולרוב הוא מצטט אותם בסירוס. השימוש התכוף בפתגמים מסורסים והחזרה
התכופה עליהם תורמת לעיצוב דמותו הקומית. לסיטואציה הקומית תורם גם ראש העיר
הגוער בו: "עוד פתגם אחד ואתה מפוטר!" ההקשרים השונים שהפתגמים נאמרים בהם מעצימים
אף הם את האפקט ההומוריסטי.

ה. ההגזמה. ההגזמה היא אחת מדרכי הקומדיה. נסתפק בדוגמה אחת קצרה ונדגים אותה
בסצינה מן ההצגה: הנוכל 'פורפרה' מתארח בביתו של ראש העיר והוא מתרברב על רוב
עושרו ועל רוב כבודו. אולם על אף ההגזמה הנוכחים מאמינים לכל היוצא מפיו. במחזה
המקורי מתגאה 'המבקר' בקרבתו הרבה לצאר ולחצר המלכות. בעיבוד הישראלי מספר
'פורפרה' בסוף מסכת דברי ההתרברבות שלו על משחק הטניס השבועי שלו עם ראש הממשלה
...

ו. העיוות. בנוסף לעיוותי הנורמות המוסריות המתממשים בשחיתות שבחיי המעשה מוצגים
במחזה עיוותים והגזמות במישורים הפיסיים המדגישים את הקומי. במבקר המדינה הליכתו
של שרשור 'הנהג' מעוותת ומעוררת גיחוך, כמו גם דמותו הבריונית של בעל המלון ה'מרים'
את 'פורפרה' בצווארו. אף ברביזור העיוות הפיסי קיים באפיון הדמויות, למשל אצל הזוג
בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי, כמו גם במשחקי הצלילים הלשוניים.

ז. משחקי הלשון. כאפקט קומי אחרון נציין את משחקי המילים במחזה. המשחקים הלשוניים
נחשבים כדרך המתוחכמת ביותר ליצירת ההומור. מטבעם של משחקי לשון שאי אפשר לתרגמם
משפה לשפה, והם מתקשים לעבור את 'מחסום התרבות'. משום כך יצר המעבד משחקי לשון
ייחודיים לשפה העברית במחזה מבקר המדינה, ונזכיר כמה מהם:

א. באחת הסצינות קיים שימוש כפול במונח 'מבקר', בשתי משמעויותיה. ראש העיר פונה
ל'פורפרה' ומדבר על 'המבקר' הבא לבדוק את עירו, ואינו 'פורפרה' מבין שהכוונה היא
לביקורו בעיר. אי הבנה זו מצטרפת לשרשרת הטעויות המאפיינת את המחזה.

ב. שימוש דומה של דו משמעות קיים גם לגבי המילה 'להתפנות'.

ג. ראש העיר הדרומית שכוחת הא-ל מזכיר את ירוחם, שמצבה הכלכלי קשה ביותר, והתגובה
הנלווית היא "ירחם ה'".

ד. אשת ראש העיר נקראת לונה, ו'המבקר' קושר את השם ב'לונה פארק'.

סיכום


סקרנו בקצרה שבעה אפקטים קומיים הקיימים ביצירתו של גוגול ו'תורגמו' להוויי הישראלי
במבקר המדינה. אף על פי שהעיבוד הישראלי וההתאמה למציאות המוכרת לצופים הם
תנאים מספיקים להצלחת הקומדיה בהצחקת הקהל, המחזאי (אילן חצור) עושה שימוש בכל
התבניות הקומיות הקלסיות שהשתמש בהן גוגול בבירזור. לסיום, נעיין בדבריו של גוגול
על אודות סיום המחזה בהקדמתו למחזה: "בייחוד חייבים המשחקים ליתן דעתם על
המעמד האחרון. המילה האחרונה צריכה להמם, כרעם ביום בהיר...". מימוש רעיוני
לתפיסה זו ניתן לראות בסיומו של מבקר המדינה. לאחר הסיום המקורי (ההודעה על בואו
של המבקר האמיתי) הוסיף המחזאי הישראלי עוד קטע שאינו נמצא במחזה המקורי: להנהגת
העיר נערך משפט. כולם יוצאים זכאים מחוסר הוכחות, או נפטרים בעונש שאין בו ממש,
חוץ.. .מן היחיד שלא חטא, שנגזר עליו לרצות עונש מאסר של חמש שנים בעוון האזנות סתר
ופריצה... סיום זה אכן הופך את ההומור שבסאטירה לשיאה של האירוניה!

ביבליוגרפיה

גוגול, נ', וו', רביזור, עברית: א' שלונסקי, הוצאת ספריית פועלים ויד
שלונסקי, ‏1982
הקאמרי, תיאטרון, מבקר המדינה מאת אילן חצור על פי גוגול, (תוכנייה של
ההצגה), תשנ"ד
ברגסון, ה', הצחוק, עברית: י', לוי, הוצאת ר' מס, תשל"ה
דירנמט, פ', ביקור הגברת הזקנה, עברית: טובה קשת, הוצאת אור עם, תשמ"ג
פורסטר, א"מ, אספקטים של הרומאן, עברית: ר' צור, הוצאת דגה
שקד, ג', בין צחוק לדמע - עיונים ביצירתו של מנדלי מוכר ספרים,
הוצאת אגודת הסופרים ליד הוצאת מסדה, 1965.

הערות שוליים
הצגת מבקר המדינה הועלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת הלימודים תשנ"ו. את
הטקסט למבקר המדינה ניתן להשיג בפנייה לתיאטרון הקאמרי.
.1
ההצגה משלבת פרטים אקטואליים המתחדשים בכל יום: ביום שצפיתי בהצגה
כלל הטקסט התייחסות ל'משפט הבנקאים' שהתנהל באותו השבוע; תמונתה
המוגדלת של מבקרת המדינה מרים בן פורת הוצגה מעל הבימה, והטקסט כלל
רמיזה לגבי משחק הטניס של ראש הממשלה רבין.
.2
פורסטר, א"מ, אספקטים של הרומאן, עברית: ר' צור, הוצאת דגה, עמ' 57‎-56.
.3
במחזהו של פרידריך דירנמט ביקור הגברת הזקנה (אף הוא קומדיה, וליתר
דיוק טרגי-קומדיה; הוצאת אור עם, תשמ"ג) ניתן לזהות טכניקה דומה מאוד:
במחזה זה קיימים שני זוגות של משרתים - טובי ורובי וקובי וטובי - אף הם
מדברים יחד באופן סימולטני.
.4
יש לציין, כי במחזה המקורי מנהל הדואר (איוון קוזמיץ' שפקין) הוא החושף
את המכתב, שהרי הוא נוהג להחרים מפעם לפעם מכתבים 'מעניינים' (מנהג
מושחת כשלעצמו). באמצעות חשיפת המכתב מתגלה התרמית של 'המבקר' המדומה.
במבקר המדינה הותאמה הסצינה למציאות הישראלית המודרנית: העתק של
ה'פאקס' ששיגר הנוכל נמצא בפח האשפה על ידי אחד העובדים.
.5
ג' שקד, בין צחוק לדמע - עיונים ביצירתו של מנדלי מוכר ספרים, הוצאת
אגודת הסופרים ליד הוצאת מסדה, עמ' ‏137 ואילך.
.6