|
|
|
|
הצעה להוראת השיר
|
|
|
|
|
חיצוניים - הגיוס לצבא. בעוד שהנערה נשארת כפי שהייתה (באין סיבה נראית לעין שתביא לכלל שינוי בה), הנער נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, התמודדות שעשויה להשפיע על אישיותו ועל מערכת יחסיו עם הסביבה. השיר המתאר את תהליך הפרדה בנוי על סינקדוכה: השער של הנער ושל הנערה מייצג את בני הזוג המתרחקים. תיאור אורכו השונה של השער ממיר את תיאור הקרבה המשתנה בין בני הזוג. שערה של הנערה, ש"נשאר ארוך", מעיד על כך שבעבר היה אורך שערם דומה, ואז גם היו קרובים זה לזה. התרחקותם מיוצגת על ידי שערם השונה זה מזה באורכו. החזרה על המשפט הסינקדוכי מבליטה ומעצימה את הפער שנוצר בין הנער לנערה, פער שבעטיו נגרמת הפרדה. עוד מבליטים את הפער פרטי הטקסט המייצגים את שתי מסגרות ההקשר - זו של הצבא וזו של הטבע - שאינן עולות בקנה אחד, והפער הלשוני ביניהן מבליט את אי הלכידות של הטקסט. אי לכידות זו משקפת את חוסר התקשורת שבין בני הזוג. |
|
במטאפורה של "הרעש הגובר" המופיעה בבית הראשון במפורש ומשתמעת בבית האחרון. תחילתם של קשיי התקשורת בין בני הזוג מתוארת במונחים של רעשים ההולכים וגוברים ומונעים בעצם לשמוע זה את זו. בבית האחרון מומחשים הפרדה וחוסר התקשורת שבין בני הזוג באמצעות הדיבור הסימולטני של הנער ושל הנערה. הרעש המטאפורי מונע מהם לשמוע זה את זו: "מה את אומרת? מה אתה אומר?" |
|
|
במהלך שני שיעורים: בשיעור הראשון יידונו המרכיבים הברורים יותר - הדיאלוג והפזמון החוזר, ובשיעור השני יידון השיר במישור של הלשון הפיגורטיבית. |
|
הבינאישי. באמצעותם של הבהרת התכנים ושל בדיקת הקשר המילולי יעמדו התלמידים על מושג הסינקדוכה ועל תפקידה במבנה השיר ובהעברת המסרים. בשלב הראשון, אני מציעה להקדים לעיון בשיר צפייה בקטע (שאורכו כ- 20 דקות) מתוך סרט של מילוש פורמן שער (ארצות הבית, 1979). הסרט מספר על חבורת היפים. אחד מחבריה הסתפח אליה ימים ספורים קודם לכן, אך גויס לצבא ונמצא במחנה צבאי. בני החבורה מבקשים לשחררו משם, כדי שיוכל להיפגש עם חברתו. הם מתכננים לעשות זאת בערמה, באמצעות החלפתו בחבר אחר מביניהם למשך פרק זמן מוגדר. בקטע המוצע לצפייה מוצגים הליכותיהם של חבורת ההיפים נטולי הדאגות, מצד אחד, ושל החיילים בעלי הארשת הרצינית, מצד שני. בקטע זה עדים הצופים לסצינה מעוררת הזדהות שבה נגזז שערו הארוך של ההיפי המבקש להתחזות לחייל. קטע זה מתוך הסרט שער רלוונטי לענייננו. הוא ממחיש ויזואלית את השוני בין שתי הקבוצות, שלכל אחת מהן מאפייני התנהגות משלה: קלות ראש וחופש פעולה של ההיפים, מחד גיסא, מול כובד הראש והמשמעת של החיילים, מאידך גיסא. לכל אחת מן הקבוצות כללי משחק אחרים. בנוסף, גילוח שער הראש מסמל גם בסרט את המעבר לצבא ומופיע כסמן חיצוני של שינוי התנהגות. הקרנת הסצינה בכיתה, מטרתה לפתוח בדיון קצר שיעסוק בשאלות כמו: משמעות הגיוס לצבא עבור הפרט - התבגרותו, חוויותיו הקשות; האם הנער יכול להמשיך להיות מה שהיה קודם גיוסו; איך מרגישה הנערה וכדומה. הצפייה והדיון יובאו במקביל לשתי השורות הראשונות בשיר המתארות את תחילתו של המצב החדש. במציאות שהשתנתה מופרת השלמות ההרמונית ששררה בין הנערה לנער, ואשר ייצוגה התבטא באורכו השווה של השער. אפשר להתעכב על חוסר האונים של הנערה שנותרת 'ללא מענה'. |
|
המארגנים את השיר - הדיאלוג. אפשר לכתוב את הדיאלוג על גבי הלוח כתסריט באופן הבא: |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתחילה ישנו רצון להמשיך את הקשר המתחיל להשתבש (הם אינם מצליחים לשמוע זה את זו "ברעש הגובר" (א). הנער אמנם חוזר, אך מעיד על עצמו שהוא "אחר" (ב). הנערה מתעלמת מממד השינוי. רצונה לשמר את שהיה בעבר מודגש באמצעות המילה הסוגיסטיבית "הביתה", הטעונה במלוא משמעויותיו של המושג בית, מעבר לציון מקום ספציפי. גם המילה 'גשם', שלמראית עין מציינת מצב פיסי קונקרטי, אף היא טעונה משמעות סמלית של חשיפה ושל פגיעות, מצב שמפניו מנסה הנערה לגונן על הנער. בנוסף לכך, מבקשת ממנו הנערה למהר, ויש בכך כבר מידה של חוסר סבלנות. לכאורה יוצר המשפט, ליטרלית, תמונה קונקרטית מאוד, אך בעצם, ברובד הסמלי, הוא אוצר בתוכו את עמדתה של הנערה. מבחינתה, היא רוצה להחזיר את הדברים למצב שבו הם היו בעבר, מצב המסתמל במילה 'הביתה'. כל עוד הנער אינו נמצא בו הוא בחוץ, ובחוץ, מנקודת התצפית של הנערה, ישנן שלל הסכנות האורבות לקשר שביניהם. את הסכנות מסמלת המילה 'הגשם'. האמירה שלאחר מכן, בניגוד למצופה מדיאלוג, אינה של הנער, כי אם, שוב, של הנערה (ד). פעם נוספת מעידה האמירה על קוצר רוחה המתעצם והולך - היא קוצבת לנער את זמנו, בחינת - היא לא תחכה לעד. הרפליקה האחרונה שונה במבנה שלה מקודמותיה וממחישה את הניתוק שבין הנער לנערה באמצעות הדיבור הסימולטני של השניים המדברים במקביל מבלי להאזין זה לזו. הדיבור הסימולטני יודגש בהבאת דבריהם באותה שורה עצמה: הזמן הוא אחד והמיקום הוא אחד (ה). אותו " רעש גובר" שהופיע ברפליקה הראשונה השתלט על ערוץ התקשורת וניתק אותו כליל. הרעש, ההפרעות על הקו, שניתן למימוש ליטרלי כרעש פיסי המונע תקשורת, נתפס גם מטאפורית כהפרעות תקשורת ביניהם; הרעשים על הקו הם ביטוי לקושי ביחסים. ראויה לציון העובדה שהשימוש שעושה השיר בתבנית של דו שיח מבליטה אף יותר את היעדרו של שיח אמיתי בין הנער לנערה. ובעצם נוצרת כאן אירוניזציה של הדיאלוג כיוצר קומוניקציה: כאן הדיאלוג משקף דווקא ניתוק והעדר קומוניקציה. וכפי שכבר צוין בפתיחה, הפזמון החוזר המופיע בשורה המסיימת של כל בית מעצים את תחושת הפער הבלתי נמנע שנפער בין הנער לנערה באמצעות הסיפור על אורך השער שעבר שינויים. |
|
אולם אם התלמידים מכירים את מושג המטונימיה מטקסטים קודמים שנלמדו, אפשר אולי להסתפק בהסברת הפיגורה כמטונימיה. מאחר שהסינקדוכה היא תת קבוצה של המטונימיה, המושג הרחב והנפוץ יותר, אין הכרח לדקדק בכינויי הפיגורות במסגרת בית הספר התיכון - חשוב יותר להכיר את העיקרון המארגן את השיר. |
|
נעקוב עם התלמידים אחר לשון השיר. יהיה עליהם לזהות שדות משמעות אפשריים שמבחר המילים מרמז אליהן: א) טבע - פרחים, אדמה, עץ, רוח ב) צבא - אימונים, כוח, שבירה. אפשר לסמן בצבעים שונים את קבוצות המילים המשתייכות לשדות משמעות שונים. כמו כן, יזהו התלמידים את הדימויים המופיעים בשיר בבתים הרביעי והחמישי ויסמנו אותם. המילים מתארגנות בשיר סביב שתי מסגרות ההקשר האלו השונות במהותן זו מזו. מסגרות אלו עשויות להיות משויכות לכל אחד מבני הזוג. היחידות התחביריות בשיר מכילות בתוכן אלמנטים הלקוחים משתי מסגרות ההקשר. המפגש בין האלמנטים הזרים זה לזה מביא להתנגשויות, שתוצאתן היא משפטים מטאפוריים שאינם משלבים את שדות המשמעות באופן הרמוני. יתר על כן, אי ההתלכדות ברמה הליטרלית של הטקסט אנלוגית לאי ההתלכדות ברמה התימטית, שכן ההתנגשות בין שני העולמות, שכל אחד מהם מאפיין את אחד מבני הזוג, יוצרת דבר בלתי אפשרי. בפתיחת הבית השני, לדוגמה, מתנגשות שתי מסגרות ההקשר זו בזו ואינן מצליחות להשתלב. התוצאה היא מטאפורה המנוסחת במשפט שאינו תקין מבחינה לוגית - פרחים שמתאמנים לפרוח וצוברים כוח. קיימת אפשרות לפרש את המטאפורה באופן אחר לגבי כל אחד מן הצדדים: הנערה מחכה בסבלנות לנער וצוברת כוח לפריחתה עם בואו - מטאפורית; ואילו הנער מתאמן וצובר כוח - ליטרלית. מכל מקום, משמעות אחת משותפת היא בלתי אפשרית. גם בבית השלישי מתנגשות מסגרות ההקשר בסיטואציה מטאפורית של מאבק בין הרוח לעץ, סיטואציה המדגימה את אופי התקשורת, את הקושי בתקשורת, בין הנער לנערה. במאבק זה אף צד אינו מתפשר. מצב העניינים מתמצה במשפט: "היו להם הרבה אפשרויות, ומעט זמן לנוח". שני חלקי המשפט מייצגים מצבים מנוגדים שבהם מצויים הנערה והנער: החופש ומרחב האפשרויות העומדים לרשות הנערה כנגד המסגרת המחייבת וחוסר הזמן הסוגרים על הנער. ואכן, המפגש בין העולמות הוא בלתי אפשרי. מבחר הדימויים - דיבור לא ישיר, צעדים מתרחקים - מעמיק את המשמעות של העדר קשר. בשיחה במליאת הכיתה יידונו המסקנות - חוסר ההתלכדות בין עולמותיהם של הנער ושל הנערה אינו מאפשר תקשורת ביניהם. שני הבתים האחרונים עוסקים בניסיונות ליצור תקשורת אלטרנטיבית. כיוון שבמצב הנוכחי המגע אינו מספק, הם מנסים דרך התקשרות אחרת - " לאט החלו לשיר", אבל מסתבר כי השתיקה היא בלתי נמנעת. בבית האחרון מובעת התחושה של סיום הקשר - נפל דבר ושוב אין לו תקומה - "נסגרו ספרי חוקים". |
|
הן משקפות מצב בלתי אפשרי. פרטי הטקסט בכללותם מייצגים מצב של העדר תקשורת תוך הצגת תמונת עולם בלתי מתלכדת. תמונת העולם המעוצבת משעבדת לגיבורי השיר משמע, העולם מעוצב כמות שהוא קיים בתודעתו של כל אחד מבני הזוג הנפרדים עקב הגיוס לצבא. ראוי להעיר, כי אף שהשיר מכונה מפורשות 'בלדה', וחרף העובדה שהוא אכן מכיל יסודות בלדיים מובהקים, אין יחידת הוראה זו כוללת את האספקט הזה בשיר. לדעתי, הוראת השיר כבלדה שאינה שומרת על כל מאפייני הבלדה תטה את הוראת השיר לכיוון המבני, שהוא יובשני יותר ומחמיץ את הפוטנציאל האמוטיבי הגלום בו. במיוחד נכון הדבר לגבי מתבגרים, שלהם סיטואציה זו עשויה שלא להיות זרה כלל וכלל. אפשר להזכיר את האספקט הזה, אולם בוודאי שאין לבנות סביבו את מלאכת הוראת השיר. 2 |
|
|
|
||||||