|
|
|
|
|
|
לימודים |
|
|
|
וריגושיות. אחד התנאים להוראה טובה של יצירה ספרותית הוא אפוא פריסתה של קשת מעין זו הן בהתייחסות להיבטים ביצירה עצמה והן בפתיחתם של דרכי גישה, של דרכי הבנה ושל דרכי תגובה בפני הלומדים. ההצעה הבאה היא ניסיון להציג בפני התלמיד משימות, הערוכות על פי שני סגנונות למידה מרכזיים - הסגנון האנליטי עיוני והסגנון החווייתי חושי. לצורך הדגמה העדפנו להתמקד בסיפור אחד ובשני סגנונות למידה, שניתן להבחין ביניהם בקלות יחסית. בחרנו בסיפור זה משום שנראה לנו כי יש בו שילוב בין חוויית ילדות קשה ומעיקה מאוד לבין אותנטיות רבה ועידון מיוחד באופן מסירתה. מבחינה לשונית אין הסיפור מעורר בעיות מיוחדות. כידוע, קיימים בספרות המקצועית הרלוונטית סגנונות למידה רבים אחרים על פי קריטריונים שונים. אולם אנו סברנו ששני הסגנונות שעל פיהם עיבדנו את הפעילויות השונות הם מהותיים לקריאת יצירה ספרותית. כן סברנו שריבוי סגנונות עלול לטשטש את ההבחנה בין המשימות או אף להוביל ליצירת 'משימות סרק'. זאת ועוד: קשה להניח כי ב'תנאי אמת' ובמציאות הקיימת יש למורים זמן בלתי מוגבל לצורך תכנון מסלולי הוראה מקבילים רבים, שהם בעת ובעונה אחת גם מנומקים, פוריים ושקולים. לפיכך חשבנו שאולי מוטב להסתפק בשני מסלולים מרכזיים. חשוב להדגיש כי להצגת המשימות בפני התלמידים יוקדמו השלבים האלה: |
|
|
|
ביטויים, דוגמת הביטוי 'סרוויס צ'כי' עצמו. |
|
מטען כבד למדיי של רגשות קשים. ייתכן שחלק מהתלמידים יזדעזעו מהתנהגותו האלימה של האב, ואחרים יחושו אי נוחות לנוכח משאלת הנקם של הילד הקטן, קרבן האלימות. 'קפיצה' מידית לביצוע המשימות עלולה לגרום להחמצה של עיבוד רשמים ראשונים מעין אלה. |
|
לבם ובהתאם לטעמם של כל תלמידה ותלמיד. כמו כן, אין כל מניעה לבחור משימות משני המסלולים. אדרבה, מוטב לעודד התנסויות בסוגים שונים של גירויים ושל פעילויות. כמו בכל עבודה קבוצתית או יחידנית, ובעיקר בכל האמור בהוראת ספרות, אין לוותר על שלב של רב שיח בכיתה, שבמהלכו יציגו התלמידים (בשמם או בשם קבוצתם) את רשמיהם וממצאיהם המרכזיים. ולבסוף: צריך לשאוף בכל מקרה ל'מינון' נכון של העיסוק ביצירה הבודדת ולדעת לזהות את הרגע הנכון לסיום כדי למנוע דשדוש מלאה. |
|
|
|
|
|
התופעות וייצוגן ביצירה. בניסוח המשימות הושם דגש על התחקות אחר תהליכים, על זיהוי תבניות נושאות משמעות ועל עיון בתופעה אנושית מקבילה בטקסטים נוספים תוך עמידה על השווה והשונה. |
|
מתכניה מחוויות אישיות ומעמדה אמפתית. בניסוח המשימות על פי סגנון זה הושם דגש מיוחד על ההיבטים הרגשיים והחושיים ביצירה עצמה, וניתן עידוד להתבטאויות סובייקטיביות. חלק מההפעלות כאן פונות לאופני תגובה ולדרכי הבעה יצירתיות, לאו דווקא מילוליות. |
|
|
|
|
|
לגבי ערכם של דברים והמניע של העלילה. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הופעתה - הליכותיה, אופן דיבורה, שפת הגוף שלה - ועל פי התייחסות של דמויות אחרות כלפיה. אפיינו את דמות האב בסיפור על פי המרכיבים שנזכרו לעיל. |
|
|
|
ומה השוני? |
|
|
|
אמרה סבתא במאור פנים" (עמ' 13-11). |
|
בפינה" (עמ' 18-17). |
|
|
|
הקטעים הללו? |
|
|
|
בתוך משפחת המספר. |
|
|
|
השונות כלפיו על פי הסרטוט שלפניכם: |
 |
|
סרטוט משלכם ולהסבירו. |
|
איך אפשר להסביר את עצמת התגובות של בני הבית על אירוע זה? |
|
תוכלו להביא דוגמאות גם מחפצים המצויים בביתכם. |
|
עצמו (חפץ, תופעה). זאת - על פי נטיות לבם, על פי ניסיונם, בהתאם למקצועותיהם ולמצבם הנוכחי ועוד.לפניכם שני טקסטים, שיר וקטע - שממחישים ומדגימים את העובדה. |
|
|
|
|
|
|
|
בתעשית הקרשים. אחד צטט שירים על ארנים בכל מיני שפות. אחד הכה שרש, הושיט ענפים ורשרש. |
|
|
|
במהלך הסיפור. היכן מרגישים את קולו של המספר המבוגר והיכן גוברת התמזגותו בדמות הילד? לפי מה אתם חשים את הקרבה או את הריחוק שבין המספר לבין הדברים המסופרים? |
|
שהמספר מעלה בהם חוויה מילדותו? באיזה סוג של חוויה מדובר? באיזה אור היא מוארת? איזו משמעות מוענקת לה בסיפור? |
|
כותרת לכל אחת (אנו ראינו ארבע תמונות מרכזיות, אך אולי אתם רואים מספר אחר של תמונות כאלה). |
|
|
|
לא זע ולא השמיע הגה. מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים שעשו להם קנים על העצים ועל צינורות המים. היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב, והבית התכנס לאטו באפלולית. |
|
|
|
מעל לבית. לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף, ואחר כך ניתקה מעליו והפליגה. חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל ברכי. הרצפה שמתחתי נעשתה לחה וחמימה וחומה היה מנחם. אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות, ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה בצנעה באפלולית שהתעבתה. שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב, אבל איכשהו היה לי טוב ונעים בעזיבות הזו. בראשי התנגן שיר שאמא הייתה שרה לי כשהייתה שורכת לי את הנעליים, כשהייתי תינוק. זה היה שיר עליז בפולנית, אבל היא הייתה שרה אותו בעצבות. הענן הגדול עמד מעל לגג, קרוב מאוד, וכיסה את עין השמים. עצמתי את עיני והשיר חזר ונשנה ללא הרף באפלה הגמורה. חשבתי על המילים, אך ככל שניסיתי לא יכולתי להבין אותן. אחר כך התפרקו בראשי להברות חסרות פשר ואני השתעשעתי בהן לאט, שרוי בחצי תרדמה, עד שהתלכדו שוב והפכו לזמזום אחד שקט שאין לו סוף. דלת חדרה של סבתא נפתחה לפתע, ואור צהוב נפל אל תוך המבוא. פקחתי את עיני וראיתי אותה עומדת בשמלה השחורה לפני השולחן שעליו הייתה פרושה מפת השבת הלבנה, וגבה הרחב פונה כלפי הפתח. היא הדליקה את הנרות ובירכה עליהם אגב נענוע קל של הגוף. אחרי שסיימה אמרה כדרכה בקול חגיגי: "שבת שלום" וישבה על הכיסא" (עמ' 19-18) |
|
המרכיבים בקטע הבונים התרגעות זו. |
|
|
|
|
|
|
|
לדעתכם, זוהי התפרצות חריגה או שיש בסיפור רמזים לכך שהמדובר בדפוס התנהגות קבוע וצפוי? בססו את תשובתכם על הכתוב. |
|
להציג את האב הן בהתפרצותו האלימה והן באור סובלני ומאוזן. |
|
|
|
|
|
להבין את תגובותיהן של האם ושל הסבתא לפני הענישה ובעת הענישה? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החדר. כעבור חצי דקה חזרה משם ופניה חיוורות ונפחדות מאוד" (עמ' 15). |
|
אפורות כטיט" (עמ' 17). |
|
|
|
||||||||||||
|
|
||||||||||||
|
|
|
להניח את הילקוט. כמו ברוב ימי השישי היה משהו רווח ומלא חירות בכול, ובאפלולית המזנון התגלה לי הסרוויס ככפר אגדות קטן עשוי סוכר, החוסה בצלה של טירת שן שבראשה כדור. |
|
|
|
מילא את הבית. |
|
שסגרה על קודש הקודשים ושלחתי את קצות אצבעותי אל הכדור הכחול, ובתוך כך חזרתי ונשבעתי לעצמי במלמול שפתיים כי רק אגע בו. ואמנם, כך עשיתי. ליטפתי אותו בזהירות ואחר כך נגעתי בו באצבע אחת ואחר כך לחצתי אותו קלות. הכדור לא אכזב. הוא היה רך ונעים. לחצתי אותו שוב ושוב ואחר כך משכתי בו והמכסה התרומם, וכשהרפיתי - נסגר בהשמיעו נקישה צלולה ומלאה, שעוררה בי עונג. חזרתי על כך פעם ועוד פעם, כדי לשוב ולשמוע את הצליל היפה הזה, שעינג אותי לאין שיעור. |
|
הכדור, והמכסה נסגר והתנפץ. כך, לפתע, בקלות ובאותו הצליל הענוג עצמו. |
|
התרחש והרגשתי את גודל הפורענות אשר תתחולל, וכמו על סף נפילה השתלטה עלי הבהלה, והכול התרופף בתוכי ונחלש מפחד. ועדיין ניסיתי לאסוף בידיים כושלות את השברים ולחבר אותם יחד. קיוויתי כי אם אמהר - אצליח. אך ללא הועיל. הנחתי את הכדור המדולדל על פי הקומקום, סגרתי את הזכוכית, הוצאתי ספר ומחברת ועיפרון וישבתי בשקט לשולחן" (עמ' 14). |
|
||||||||||||||||||||||||
|
בלי כוונה. האם אתם יכולים לשחזר את מכלול הרגשות והתחושות שהתעוררו בכם אז? |
||||||||||||||||||||||||
|
גביע, אגרטל, שטיח ועוד). האם גם בביתכם יש דבר כזה? אם כן, ספרו עליו, הסבירו במה 'זכה' למעמד כזה. תוכלו לברר גם אצל בני משפחה אחרים מה יחסם כלפי חפץ זה. |
||||||||||||||||||||||||
|
|
|
ועל התחושות הפיזיות שנילוו אליה. הביאו מתוך הסיפור דוגמאות רבות ככל האפשר לרשמי החושים השונים: צלילים, צבעים, טעם, מישוש ומגע. בחרו בכמה מדוגמאות אלה והסבירו מהי תרומתן לסיפור. |
|
איזה צבע נראה לכם שליט? האם יש ניגודים בין הצבעים? |
|
לאחר מכן רשמו צבעים אלו. |
|
|
|
הסיפור: |
|
לא זע ולא השמיע הגה. מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים שעשו להם קנים על העצים ועל צינורות המים. היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב והבית התכנס לאטו באפלולית. |
|
|
|
מעל לבית. לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף, ואחר כך ניתקה מעליו והפליגה. חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל ברכי. הרצפה שמתחתי נעשתה לחה וחמימה וחומה היה מנחם. אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות, ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה בצנעה באפלולית שהתעבתה. שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב, אבל איכשהו היה לי טוב ונעים בעזיבות הזו. בראשי התנגן שיר שאמא הייתה שרה לי כשהייתה שורכת לי את הנעליים, כשהייתי תינוק. זה היה שיר עליז בפולנית, אבל היא הייתה שרה אותו בעצבות. הענן הגדול עמד מעל לגג, קרוב מאוד, וכיסה את עין השמים. עצמתי את עיני והשיר חזר ונשנה ללא הרף באפלה הגמורה. חשבתי על המילים, אך ככל שניסיתי לא יכולתי להבין אותן. אחר כך התפרקו בראשי להברות חסרות פשר ואני השתעשעתי בהן לאט, שרוי בחצי תרדמה, עד שהתלכדו שוב והפכו לזמזום אחד שקט שאין לו סוף. דלת חדרה של סבתא נפתחה לפתע, ואור צהוב נפל אל תוך המבוא. פקחתי את עיני וראיתי אותה עומדת בשמלה השחורה לפני השולחן שעליו הייתה פרושה מפת השבת הלבנה, וגבה הרחב פונה כלפי הפתח. היא הדליקה את הנרות ובירכה עליהם אגב נענוע קל של הגוף. אחרי שסיימה אמרה כדרכה בקול חגיגי: "שבת שלום" וישבה על הכיסא" (עמ' 19-18). |
||||||||||||
|
||||||||||||
|
|
|
|
||||||||||