Home
  education - חינוך





להוראת הסיפור סרוויס צ'כי ‏1 מאת יעקב שבתאי


על פי שני סגנונות למידה ‏2
מינה הוכברג, ד"ר פנינה שירב, צוות ספרות ממלכתי, האגף לתכניות
לימודים


הערות מקדימות

הוראת הספרות מעצם טיבה אמורה לשלב בתוכה קשת שלמה של התנסויות עיוניות
וריגושיות. אחד התנאים להוראה טובה של יצירה ספרותית הוא אפוא פריסתה של קשת מעין
זו הן בהתייחסות להיבטים ביצירה עצמה והן בפתיחתם של דרכי גישה, של דרכי הבנה ושל
דרכי תגובה בפני הלומדים. ההצעה הבאה היא ניסיון להציג בפני התלמיד משימות,
הערוכות על פי שני סגנונות למידה מרכזיים - הסגנון האנליטי עיוני והסגנון החווייתי
חושי. לצורך הדגמה העדפנו להתמקד בסיפור אחד ובשני סגנונות למידה, שניתן להבחין
ביניהם בקלות יחסית. בחרנו בסיפור זה משום שנראה לנו כי יש בו שילוב בין חוויית
ילדות קשה ומעיקה מאוד לבין אותנטיות רבה ועידון מיוחד באופן מסירתה. מבחינה
לשונית אין הסיפור מעורר בעיות מיוחדות. כידוע, קיימים בספרות המקצועית הרלוונטית
סגנונות למידה רבים אחרים על פי קריטריונים שונים. אולם אנו סברנו ששני הסגנונות
שעל פיהם עיבדנו את הפעילויות השונות הם מהותיים לקריאת יצירה ספרותית. כן סברנו
שריבוי סגנונות עלול לטשטש את ההבחנה בין המשימות או אף להוביל ליצירת 'משימות
סרק'. זאת ועוד: קשה להניח כי ב'תנאי אמת' ובמציאות הקיימת יש למורים זמן בלתי מוגבל
לצורך תכנון מסלולי הוראה מקבילים רבים, שהם בעת ובעונה אחת גם מנומקים, פוריים
ושקולים. לפיכך חשבנו שאולי מוטב להסתפק בשני מסלולים מרכזיים. חשוב להדגיש כי
להצגת המשימות בפני התלמידים יוקדמו השלבים האלה:

- קריאת הסיפור בכיתה, רצוי בקול רם.

- השלמת פרטי מידע במידת הצורך, כגון הרקע של שנות החמישים בארץ, הסבר קצר של
ביטויים, דוגמת הביטוי 'סרוויס צ'כי' עצמו.

- מתן אפשרות לתלמידים לשוחח בחופשיות על תגובותיהם הראשוניות לסיפור הנושא עמו
מטען כבד למדיי של רגשות קשים. ייתכן שחלק מהתלמידים יזדעזעו מהתנהגותו האלימה של
האב, ואחרים יחושו אי נוחות לנוכח משאלת הנקם של הילד הקטן, קרבן האלימות. 'קפיצה'
מידית לביצוע המשימות עלולה לגרום להחמצה של עיבוד רשמים ראשונים מעין אלה.

המשימות יכולות להיעשות בעבודה יחידנית או קבוצתית. הבחירה בהן תיעשה על פי נטיית
לבם ובהתאם לטעמם של כל תלמידה ותלמיד. כמו כן, אין כל מניעה לבחור משימות משני
המסלולים. אדרבה, מוטב לעודד התנסויות בסוגים שונים של גירויים ושל פעילויות. כמו
בכל עבודה קבוצתית או יחידנית, ובעיקר בכל האמור בהוראת ספרות, אין לוותר על שלב
של רב שיח בכיתה, שבמהלכו יציגו התלמידים (בשמם או בשם קבוצתם) את רשמיהם
וממצאיהם המרכזיים. ולבסוף: צריך לשאוף בכל מקרה ל'מינון' נכון של העיסוק ביצירה
הבודדת ולדעת לזהות את הרגע הנכון לסיום כדי למנוע דשדוש מלאה.


מבנה ההצעה

כאמור, המשימות להוראת הסיפור נערכו על פי שני סגנונות:

א. סגנון המזמן גירויים עיוניים וממילא פונה לתפיסה מופשטת ואנליטית יותר של
התופעות וייצוגן ביצירה. בניסוח המשימות הושם דגש על התחקות אחר תהליכים, על זיהוי
תבניות נושאות משמעות ועל עיון בתופעה אנושית מקבילה בטקסטים נוספים תוך עמידה על
השווה והשונה.

ב. סגנון המזמין היענות ריגושית כלפי העולם המתואר ביצירה, היענות השואבת חלק
מתכניה מחוויות אישיות ומעמדה אמפתית. בניסוח המשימות על פי סגנון זה הושם דגש
מיוחד על ההיבטים הרגשיים והחושיים ביצירה עצמה, וניתן עידוד להתבטאויות
סובייקטיביות. חלק מההפעלות כאן פונות לאופני תגובה ולדרכי הבעה יצירתיות, לאו
דווקא מילוליות.

בכל אחד משני המסלולים יש התייחסות לשלושת ההיבטים המרכזיים האלה:

א. עיצוב הדמויות דרך נקודת התצפית של הילד.

ב. הסרוויס הצ'כי במוקד הסיפור - אובייקט המאיר את הבדלי התפיסה של בני המשפחה
לגבי ערכם של דברים והמניע של העלילה.

ג. זיכרון ילדות - החוויה המסופרת ודרכי עיצובה בסיפור.


הסגנון העיוני האנליטי

א. הדמויות ועיצובן מנקודת תצפיתו של הילד המספר

דמות האב

- דמות בספרות, כמו דמות מהחיים, מתאפיינת על פי תגובותיה לאירועים ולזולת, על פי
הופעתה - הליכותיה, אופן דיבורה, שפת הגוף שלה - ועל פי התייחסות של דמויות אחרות
כלפיה. אפיינו את דמות האב בסיפור על פי המרכיבים שנזכרו לעיל.

הדמויות של האם ושל הסבתא

- בתגובותיהן של האם ושל הסבתא יש דברים משותפים, אך יש גם שוני בולט. מה הדמיון
ומה השוני?

כדי לענות על כך קראו שוב בעיון את התמונות האלה:

א. התגובות בעת קבלת הסרוויס: "אבא הגביה ... 'שתשתמשו בזה ותשברו את זה למזל טוב'
אמרה סבתא במאור פנים" (עמ' ‏13‎-11).

ב. התגובות בעת ענישת הילד: "'אני אלמד אותך לשבור כלים... זחלתי אל המרפסת ושכבתי
בפינה" (עמ' ‏18‎-17).

ג. סוף הסיפור: "אמא נכנסה וישבה במטבח... וישבה על הכיסא" (עמ' ‏19‎-18).

מהן מסקנותיך לגבי ההבדל והדמיון בין תגובותיה של האם לבין אלה של הסבתא על פי
הקטעים הללו?


מערכת היחסים במשפחה

- לאחר שעמדתם על אופי הדמויות בסיפור, הסבירו את המערכת של הכוחות ושל היחסים
בתוך משפחת המספר.


ב. הסרוויס הצ'כי במוקד הסיפור

- הסבירו במילים שלכם את מקומו של הסרוויס הצ'כי בסיפור ואת יחסן של הדמויות
השונות כלפיו על פי הסרטוט שלפניכם:


לשם הדגמת יחסם של בני המשפחה השונים כלפי הסרוויס הצ'כי אתם רשאים, כמובן, להציע
סרטוט משלכם ולהסבירו.

- למעשה, בסך הכול נשבר מכסה הקומקום (וכך גם הסבתא אומרת כדי להרגיע את עצמה).
איך אפשר להסביר את עצמת התגובות של בני הבית על אירוע זה?

- מהן הסיבות לכך שחפץ יכול לצבור חשיבות שהיא מעל ומעבר לאפשרויות השימוש בו?
תוכלו להביא דוגמאות גם מחפצים המצויים בביתכם.

- כפי שכבר ראינו בסיפור, אנשים שונים מייחסים ערך שונה ומשמעות אחרת לאותו דבר
עצמו (חפץ, תופעה). זאת - על פי נטיות לבם, על פי ניסיונם, בהתאם למקצועותיהם ולמצבם
הנוכחי ועוד.לפניכם שני טקסטים, שיר וקטע - שממחישים ומדגימים את העובדה.
קראו את השיר ואת הקטע והסבירו איך מתגלה עניין זה בכל אחד מהם.


שלשה עמדו / לאה גולדברג ‏3


שיחה / דן פגיס ‏4

ארבעה שוחחו על הארן. אחד הגדיר אותו לפי הסוג, המין והזן. אחד עמד על מגרעותיו
בתעשית הקרשים. אחד צטט שירים על ארנים בכל מיני שפות. אחד הכה שרש, הושיט ענפים
ורשרש.


ג. איך מסופר הסיפור

- המספר המבוגר מעלה את זיכרונות ילדותו, אולם המרחק מן החוויה שחווה כילד משתנה
במהלך הסיפור. היכן מרגישים את קולו של המספר המבוגר והיכן גוברת התמזגותו בדמות
הילד? לפי מה אתם חשים את הקרבה או את הריחוק שבין המספר לבין הדברים המסופרים?

- מדוע, לדעתכם, הרגיש הסופר צורך להעלות חוויה זו? האם אתם מכירים סיפורים נוספים
שהמספר מעלה בהם חוויה מילדותו? באיזה סוג של חוויה מדובר? באיזה אור היא מוארת?
איזו משמעות מוענקת לה בסיפור?

- הסיפור בנוי סביב תמונות מרכזיות אחדות. מהן? מה אתם רואים בכל אחת מהן? תנו
כותרת לכל אחת (אנו ראינו ארבע תמונות מרכזיות, אך אולי אתם רואים מספר אחר של
תמונות כאלה).

- קראו את הקטע שלפניכם:

"אמא נכנסה וישבה במטבח, ואבא היה שרוע בבגדי העבודה על המיטה, כפגר של חיה. איש
לא זע ולא השמיע הגה. מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים שעשו
להם קנים על העצים ועל צינורות המים. היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב,
והבית התכנס לאטו באפלולית.
"שימות," חזרתי ללא כל רחמים, וצינה קלה העבירה בי צמרמורת.
שילבתי את ידי וכופפתי את רגלי וקירבתי אותן אל החזה. ענן גדול בא מן המערב ונעמד
מעל לבית. לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף, ואחר כך ניתקה מעליו
והפליגה. חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל ברכי. הרצפה שמתחתי נעשתה לחה וחמימה
וחומה היה מנחם. אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות, ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה
בצנעה באפלולית שהתעבתה. שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב, אבל איכשהו
היה לי טוב ונעים בעזיבות הזו. בראשי התנגן שיר שאמא הייתה שרה לי כשהייתה שורכת
לי את הנעליים, כשהייתי תינוק. זה היה שיר עליז בפולנית, אבל היא הייתה שרה אותו
בעצבות. הענן הגדול עמד מעל לגג, קרוב מאוד, וכיסה את עין השמים. עצמתי את עיני
והשיר חזר ונשנה ללא הרף באפלה הגמורה. חשבתי על המילים, אך ככל שניסיתי לא יכולתי
להבין אותן. אחר כך התפרקו בראשי להברות חסרות פשר ואני השתעשעתי בהן לאט, שרוי
בחצי תרדמה, עד שהתלכדו שוב והפכו לזמזום אחד שקט שאין לו סוף. דלת חדרה של סבתא
נפתחה לפתע, ואור צהוב נפל אל תוך המבוא. פקחתי את עיני וראיתי אותה עומדת בשמלה
השחורה לפני השולחן שעליו הייתה פרושה מפת השבת הלבנה, וגבה הרחב פונה כלפי הפתח.
היא הדליקה את הנרות ובירכה עליהם אגב נענוע קל של הגוף. אחרי שסיימה אמרה כדרכה
בקול חגיגי: "שבת שלום" וישבה על הכיסא" (עמ' ‏19‎-18)

בקטע זה מתואר מהלך של התרגעות הדרגתית ושל מציאת ניחומים לאחר הסערה. הצביעו על
המרכיבים בקטע הבונים התרגעות זו.


הסגנון הריגושי החושי

א. הדמויות ועיצובן מנקודת תצפיתו של הילד המספר

דמות האב

- בסך הכול הילד שבר את מכסה הקומקום. על כך הגיב האב בכעס נורא ובאלימות. האם,
לדעתכם, זוהי התפרצות חריגה או שיש בסיפור רמזים לכך שהמדובר בדפוס התנהגות קבוע
וצפוי? בססו את תשובתכם על הכתוב.

- האם המספר מעלה נקודות גם לזכותו של אביו? מהן? נסו להסביר את הצורך של המספר
להציג את האב הן בהתפרצותו האלימה והן באור סובלני ומאוזן.

- מהו יחסכם לדמות האב? האם גם אתם מסוגלים לגלות הבנה כלשהי כלפיו?


הדמויות של האם ושל הסבתא

- קראתם את הסיפור ואתם מבינים את מערכת היחסים במשפחת המספר. האם אתם יכולים
להבין את תגובותיהן של האם ושל הסבתא לפני הענישה ובעת הענישה?

- איך, לדעתכם, מרגישה הסבתא בתוך המשפחה? הביאו ראיות מהסיפור.

- איזו משמעות אתם מייחסים לעובדה שבתמונת הסיום הסבתא היא זו אשר עומדת במרכזו?

- להלן מובאות הקשורות בדמות האם. קראו אותן והשיבו על השאלות המופיעות אחריהן:

"'כן', אמרה אמא, ומיהרה להיפטר מהספל, כאילו חששה שיתמוסס בידיה" (עמ' ‏13).

"היא הסתכלה בי ולרגע לא תפסה את דברי . אחר כך ניגבה את ידיה בסינר ומיהרה אל
החדר. כעבור חצי דקה חזרה משם ופניה חיוורות ונפחדות מאוד" (עמ' ‏15).

"אמא שוב מלמלה משהו ואף עשתה תנועה קלה, נואשת, כאילו אמרה למנוע בעדו , ופניה
אפורות כטיט" (עמ' ‏17).

" ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה בצנעה באפלולית שהתעבתה" (עמ' ‏18).


כיצד הייתם מציירים את דיוקן האם? באיזו טכניקה? (צבעי שמן? צבעי מים?
עיפרון? פחם? נסו להסביר אילו קווי מתאר הייתם מעצבים?).

האם הייתם בוחרים לצייר את דיוקן הסבתא בטכניקה שונה? נמקו את
תשובותיכם.

הוטלה עליכם משימה לעבד את הסיפור לגרסה תאטרונית. אילו הוראות משחק
הייתם נותנים לכל אחת מהדמויות? כיצד הייתם מדריכים כל אחת מהן בעניין
שפת הגוף שלה, אופן הליכתה, נימת הדיבור שלה וכדומה?


ב. הסרוויס הצ'כי במוקד הסיפור

- קראו את הקטע שלפניכם וענו על השאלות המופיעות אחריו.

"אבל באחד מימי שישי לא הצלחתי להתאפק עוד. חזרתי מבית הספר ונכנסתי לחדר כדי
להניח את הילקוט. כמו ברוב ימי השישי היה משהו רווח ומלא חירות בכול, ובאפלולית
המזנון התגלה לי הסרוויס ככפר אגדות קטן עשוי סוכר, החוסה בצלה של טירת שן
שבראשה כדור.
"רק אגע בו", הבטחתי לעצמי.
סבתא סידרה את חדרה ואמא הכינה דגים ממולאים לשבת, וקול החבטות הקצוב של הקופיץ
מילא את הבית.
התלבטתי עוד רגע, ואחר כך, חרד מאוד, התגנבתי אל המזנון, הזזתי לאט את הזכוכית
שסגרה על קודש הקודשים ושלחתי את קצות אצבעותי אל הכדור הכחול, ובתוך כך חזרתי
ונשבעתי לעצמי במלמול שפתיים כי רק אגע בו. ואמנם, כך עשיתי. ליטפתי אותו בזהירות
ואחר כך נגעתי בו באצבע אחת ואחר כך לחצתי אותו קלות. הכדור לא אכזב. הוא היה רך
ונעים. לחצתי אותו שוב ושוב ואחר כך משכתי בו והמכסה התרומם, וכשהרפיתי - נסגר
בהשמיעו נקישה צלולה ומלאה, שעוררה בי עונג. חזרתי על כך פעם ועוד פעם, כדי לשוב
ולשמוע את הצליל היפה הזה, שעינג אותי לאין שיעור.
הפעמון צלצל ואמא חדלה להכות בקופיץ וניגשה לפתוח את הדלת. מיהרתי להרפות מן
הכדור, והמכסה נסגר והתנפץ. כך, לפתע, בקלות ובאותו הצליל הענוג עצמו.
להרף עין עמדתי כמשותק, לא מאמין למראה עיני, אבל מיד תפסתי את הדבר הנורא אשר
התרחש והרגשתי את גודל הפורענות אשר תתחולל, וכמו על סף נפילה השתלטה עלי הבהלה,
והכול התרופף בתוכי ונחלש מפחד. ועדיין ניסיתי לאסוף בידיים כושלות את השברים
ולחבר אותם יחד. קיוויתי כי אם אמהר - אצליח. אך ללא הועיל. הנחתי את הכדור המדולדל
על פי הקומקום, סגרתי את הזכוכית, הוצאתי ספר ומחברת ועיפרון וישבתי בשקט לשולחן"
(עמ' ‏14).


הקטע שהובא לעיל הוא מעין סיפור לעצמו - יש בו פתיחה, אמצע וסיום. תנו
שם לקטע.

אילו משפטים, לדעתכם, מהווים את 'מסגרת' הקטע (כלומר את הפתיחה ואת
הסיום שלו) ואילו את האמצע? הסבירו.

האם יש הסבר לכך כי הדבר קרה דווקא ביום שישי?

מצאו בקטע קבוצות מילים המתארות את ההתקרבות ההדרגתית של הילד לכלי
הסרוויס ואת ההנאה הגוברת שהוא מפיק מהנגיעה בו.

ממה מפיק הילד עונג כה רב?

בקטע בכללו יש יסודות מרגיעים (אידיליים) בצד יסודות של מתח וחרדה. נסו
למנות יסודות אלה לסוגיהם.

- הסבתא אומרת: "הרי כל דבר צריך להישבר פעם". בוודאי קרה גם לכם שכלי כלשהו נשבר
בלי כוונה. האם אתם יכולים לשחזר את מכלול הרגשות והתחושות שהתעוררו בכם אז?

- בבתים רבים יש מין 'סרוויס צ'כי' שכזה (וכמובן זה יכול להיות כל חפץ אחר - תמונה,
גביע, אגרטל, שטיח ועוד). האם גם בביתכם יש דבר כזה? אם כן, ספרו עליו, הסבירו במה
'זכה' למעמד כזה. תוכלו לברר גם אצל בני משפחה אחרים מה יחסם כלפי חפץ זה.


ג. איך מסופר הסיפור

- החוויה שעבר הילד בילדותו נשמרה בזיכרונו הבוגר על צבעיה, על צליליה, על קולותיה
ועל התחושות הפיזיות שנילוו אליה. הביאו מתוך הסיפור דוגמאות רבות ככל האפשר לרשמי
החושים השונים: צלילים, צבעים, טעם, מישוש ומגע. בחרו בכמה מדוגמאות אלה והסבירו
מהי תרומתן לסיפור.

- בטאו בצבעים (על גבי דף או על גבי סדרה של דפים) את המציאות המתוארת בסיפור.
איזה צבע נראה לכם שליט? האם יש ניגודים בין הצבעים?

- נסו לשחזר בזיכרון ולהעביר בעיני רוחכם את מסכת הצבעים הנזכרים לאורך הסיפור.
לאחר מכן רשמו צבעים אלו.

- תוכלו לבצע אותה פעולה גם לגבי הצלילים והקולות 'הנשמעים' בסיפור.

- מה הציפיות שלכם מסיום של סיפור? איזה סוף אתם מעדיפים? קראו את הקטע מסיומו של
הסיפור:

"אמא נכנסה וישבה במטבח, ואבא היה שרוע בבגדי העבודה על המיטה, כפגר של חיה. איש
לא זע ולא השמיע הגה. מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים שעשו
להם קנים על העצים ועל צינורות המים. היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב
והבית התכנס לאטו באפלולית.
"שימות," חזרתי ללא כל רחמים, וצינה קלה העבירה בי צמרמורת.
שילבתי את ידי וכופפתי את רגלי וקירבתי אותן אל החזה. ענן גדול בא מן המערב ונעמד
מעל לבית. לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף, ואחר כך ניתקה מעליו
והפליגה. חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל ברכי. הרצפה שמתחתי נעשתה לחה וחמימה
וחומה היה מנחם. אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות, ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה
בצנעה באפלולית שהתעבתה. שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב, אבל איכשהו
היה לי טוב ונעים בעזיבות הזו. בראשי התנגן שיר שאמא הייתה שרה לי כשהייתה שורכת
לי את הנעליים, כשהייתי תינוק. זה היה שיר עליז בפולנית, אבל היא הייתה שרה אותו
בעצבות. הענן הגדול עמד מעל לגג, קרוב מאוד, וכיסה את עין השמים. עצמתי את עיני
והשיר חזר ונשנה ללא הרף באפלה הגמורה. חשבתי על המילים, אך ככל שניסיתי לא יכולתי
להבין אותן. אחר כך התפרקו בראשי להברות חסרות פשר ואני השתעשעתי בהן לאט, שרוי
בחצי תרדמה, עד שהתלכדו שוב והפכו לזמזום אחד שקט שאין לו סוף. דלת חדרה של סבתא
נפתחה לפתע, ואור צהוב נפל אל תוך המבוא. פקחתי את עיני וראיתי אותה עומדת בשמלה
השחורה לפני השולחן שעליו הייתה פרושה מפת השבת הלבנה, וגבה הרחב פונה כלפי הפתח.
היא הדליקה את הנרות ובירכה עליהם אגב נענוע קל של הגוף. אחרי שסיימה אמרה כדרכה
בקול חגיגי: "שבת שלום" וישבה על הכיסא" (עמ' ‏19‎-18).


מה אופיו ומה משמעותו של סוף הסיפור הזה בעיניכם? האם הוא מספק אתכם?
האם הייתם רוצים סוף שונה? איזה?

הסופר בחר לסיים את הסיפור בתמונה מסוימת ולשלב בתוכה מבחר פרטים
(תחושות גופניות, רשמים, מראות, קולות). הזכירו כמה פרטים מאלה הבונים את
תמונת הסיום. איזו תחושה משקף כל אחד מפרטים אלה?

בקטע זו מתוארת חזרה של הילד אל שלב של ינקות מוקדמת, מוגנת וחמימה.
בד בבד ניכר כי הוא גם שואב איזו נחמה מהמשך גילויי החיים בבית ובחוץ.
הביאו דוגמאות מתוך הקטע והסבירו אותן.

הערות שוליים
מתוך: הדוד פרץ ממריא, הקיבוץ המאוחד, ירושלים.
הסיפור מופיע במגוון לכיתה ט', הוצאת ת"ל, משרד החינוך התרבות והספורט,
ירושלים התשנ"ד.
.1

הופיע בשונות ושוויון - התמודדות עם הטרוגניות בחטיבת הביניים, הוצאת
ת"ל, משרד החינוך התרבות והספורט, ירושלים, התשנ"ה.
.2

גולדברג, לאה, שירים, ספריית פועלים, תל אביב.
(השיר אינו מובא במאמר מאחר ובעלי הזכויות לא נתנו את רשותם לפרסמו).
.3

פגיס, דן, שירים אחרונים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1987.
.4