|
|
|
|
פנינה שירב, הצוות לספרות, האגף לתכניות לימודים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ובוודאי לא למענה חד-משמעי, במיוחד כשהמדובר בשירה בת-זמננו. |
|
|
|
|
|
וצירופים הלקוחים ממסורת זו, כגון "לקבל את פני שבת המלכה", "כלה", ואפילו הציווי "צאי" 3 . גם ח"נ ביאליק, בבואו לחבר את שיר השבת שלו "החמה מראש האילנות נסתלקה", שאב ממסורת זו. אולם, התרשמות זו אינה מתיישבת יפה עם הפתיחה שבה מביע הדובר בשיר את משאלתו לקבל את פני שבת המלכה ללא הכנות מיוחדות: "ככה כמו שאני הולך", ולגופו "בגדים של יום יום". אמירה זו יכולה לרמז דווקא על שאיפה לחילון השבת 4 , אלא שבמהלך השיר, ולקראת סופו, מתברר כי ההיפך הוא הנכון, לא בחילון השבת מדובר, אלא בקידוש החולין. |
|
היא עדיין היום השביעי בשבוע. בשירו של גלבוע שבת וחול פוסקים להיות קשורים במסגרת מסורתית של זמן קבוע ומחזורי, והופכים למצבי נפש אישיים. שינוי זה יכול להסביר את המשפט הפאראדוקסלי בטור המסיים: "לכי נפשי צאי כלה יום יום לקבל פני שבת המלכה": במשמעותה החדשה, כחוויה אישית של התעלמות הנפש או התקדשות, יכולה שבת לחול כל יום. "יש לי יום יום חג" כתבה נעמי שמר (ושרים ה"גששים"), והרעיון המועלה בפזמון קליל זה אינו כה שונה מזה המובע בשירו של גלבוע, אלא שנעמי שמר מפרטת כמה מהשמחות הקטנות המשמשות לחגיה היומיומיים, ואילו אמיר גלבוע אינו מתרכז בסיבות אלא בעצם הפיכתו של החול לשבת - התרחשות שמקורה ברצונו של הדובר וכל כולה היא עניין פנימי ומופשט המנותק ממקום, מזמן ומנסיבות חיצוניות. |
|
חוויה זו ומה תוכנה, שאלה זו אינה מזמינה תשובה אחת חד-משמעית. |
|
|
|
לשוניים מקראיים וצירופים חגיגיים הלקוחים, כאמור, מפיוטים ומזמירות שבת. כך כבר בטור הראשון, אשר חלקו הראשון דיבורי וחלקו השני הוא שילוב של איזכורים מתוך הפיוט "לכה דודי" ומתוך זמירות שבת. |
|
השימוש המקראי בו"ו ההיפוך, "והיו הבגדים לגופי", השימוש בצורה המיוחדת של העתיד "יחזק" (ולא: יתחזק), "תהי" (ולא: תהיה) - אלה שייכים לרמת סגנון גבוהה ולרובדי לשון עתיקים ואינם דומים כלל לפתיחה "ככה כמו ש...". בטור המסיים אין עוד זכר ללשון הפתיחה הדיבורית, ופרט לצירוף "יום יום", שהוא בעל צלצול עדכני יותר, נשען הטור במובלט על הפיוט שהוזכר לעיל. |
|
למלים של יום יום. ובהתאם לכך, השבת היא מטאפורה להשראה, למצב היצירתי או אף לשירה עצמה. כך אפשר להבין את השיר כולו כהיגד על אמנות הפיוט: לקבל את שבת המלכה בבגדי חולין פירושו, אם כך, לכתוב שירה במלים פשוטות, נוסח "ככה כמו ש..." 5 , אלא שההיגד אינו חד-משמעי, שכן בניגוד למצופה ולמוצהר הסגנון היומיומי מפנה מקומו בהדרגה לסגנון החגיגי. המלים פועלות בסתירה להצהרת הכוונות ההתחלתיות של הדובר אשר בסופו של דבר מקבל את השבת - את השבת שלו - ובמלים חגיגיות מאוד. |
|
ומשפטיו. בטור הפותח ובטור המסיים קיימת חפיפה בין היחידה התחבירית והגראפית באופן שטור הוא משפט המכיל רעיון שלם וברור. שאר טורי השיר גולשים על פני שניים או שלושה טורים, באורכים משתנים. גלישה זו, אורכם היחסי של חלק מהטורים, וכן העדרם של אמצעים פיוטיים מסורתיים המדגישים את עצמאותו של הטור השירי, כגון משקל וחריזה, מקרבים את המבע השירי אל גבול הפרוזה. |
|
אמצעים פיוטיים כגון דפוסי חריזה קבועה ומשקל סדיר. וכמו בשירתו של זך, ניכרת בשירי הקובץ "רציתי לכתוב שפתי ישנים" החשיבות הרבה המיוחסת לחזרות על קבוצות מלים, הכנסת שינויים בסדר הופעתן ובמיקומן בטור, וממילא ביחסי המשמעות שביניהן 6 . |
|
הדובר לקבל את השבת או את השירה. אך גם לגבי נקודה זאת, כמו לגבי אוצר המלים, לא ברור אם הדובר עומד בהצהרת כוונותיו, שכן "קבלת השבת" עצמה מתוחמת דווקא בטור המצלצל שוב "שירי" יותר מקודמיו, בגלל עצמאותו התחבירית, הגראפית והרעיונית, זאת בנוסף לאוצר מילותיו, כפי שצויין לעיל. |
|
|
|
בא להצביע על כך שבשיר זה, כמו במרבית שירי הקובץ "רציתי לכתוב שפתי ישנים", אין חלוקה גראפית לבתים. רבים משירים אלה אכן בנויים כרצף אחד שאינו מאפשר אתנחתות, אך בשיר "ככה כמו שאני הולך", למרות היעדר הריווח המקובל בין בית לבית, מסתמנת חלוקה כתוצאה מהמבנה התחבירי, ובעיקר מהחזרה המשולשת על חלקו הראשון של משפט הפתיחה. |
|
מנותקת רווח מאוד בשירתו של א' גלבוע. שורה כזו מושכת בהכרח תשומת לב מיוחדת לעצמה ומזמינה בדיקה באשר לזיקתה אל כל אשר קדם לה בשיר. |
|
משפטי השיר גולשים על פני שניים או שלושה טורים. בהתאם לכך ניתן לומר, שטורי הפתיחה והסיום יוצרים רושם של אמירה בטוחה ומוגמרת, הגם שההבדל במשמעויותיהם רב, בעוד ששאר טורי השיר משקפים תהליך בהתהוותו. |
|
הרושם שהתהליך המתואר אינו סופי ומוחלט. |
|
רושם זה עוד מתחזק באמצעות התוספת הקטנה "עודני הולך", בהופעתה השלישית של קבוצת מלים זו. אולם ההליכה הממושכת אינה אומרת מונוטוניות, שכן המשכם של המשפטים מצביע, כאמור, על התהוותו של תהליך 7 . |
|
הגורמים הללו בשיר מצביע על היעלמות הדרגתית של השניים הראשונים (קודם הבגדים ואחר כך הגוף) ועל הישארותו של השלישי (כמעט מתבקש לומר "הישארות הנפש") 8 . |
|
השנייה (טורים 6-4) הגוף אולי נחלש מריגשה אבל הנפש לא. הסיבה לרגשה זו אינה מצויינת, אך מכוח ההקשר ניתן להסיק שהריגשה וחולשת הגוף הם סימנים ראשונים לתחושת "קבלת שבת". החלוקה הגרפית של השיר, שעל-פיה מצב הנפש מוצג בטורים נפרדים (טור 3 וטור 6), הבליטה את ההפרדה שבין הנפש והגוף הנתפסות כשתי ישויות שונות. |
|
השניים בטור אחד. הגוף "לובש שבת" ומתחזק, "והשבת בנפש תהי". המטאפורה "ילבש גופי שבת" היא מעין תזכורת לבגדים שנעלמו. השבת באה במקומם. בכל זאת ניתן להבחין בדרגות בין מצב הגוף ומצב הנפש. השבת היא כסות לגוף אך בנפש היא מתמזגת. ואכן, הנפש היא זאת המוזמנת בשיאו של התהליך, בטור המסיים, לקבל את פני שבת המלכה. |
|
השימוש בה בתוספת תווית הקניין: "נפשי". לגבי הגוף השימוש הוא בכל הפעמים בתוספת תווית הקניין "גופי". נראה שלגבי הנפש חלה התפתחות אצל הדובר בשיר, אשר מצא את הקשר אל נפשו שלו תוך כדי הליכה לקראת שבת המלכה. |
|
מיוחסת לכנסת ישראל או לשבת ("לכה דודי לקראת כלה / פני שבת נקבלה"). אך, נראה, שבשיאה של "ההליכה לקראת" אין עוד אבחנה בין הנפש לשבת - "/השבת בנפש תהי", כפי שאין עוד הבדל בין הפנים והחוץ: השבת אמנם בנפש אך הנפש גם נקראת לצאת לקראתה. |
|
ובהווה ובתחילתה מבטא הדובר את רצונו. החטיבות השנייה והשלישית מנוסחות כמשפטי תנאי וקיימת ביניהן הצלבת נושא ונשוא. |
|
||||||||
|
מופיע הציווי - "לכי נפשי צאי כלה..." ונראה שצורה זו מצביעה על אפשרות קרובה ונתפסת של מימוש התנאי שהובע בחטיבה הקודמת. |
||||||||
|
"יום יום" בשיר: בתחילת השיר מתפקדות המלים "יום יום" כלוואי ל"בגדים" - כך בשתי החטיבות הראשונות (טורים 6-1) אם כי בחטיבה השנייה (טורים 6-4) יש כבר הרחבה של מלים אלה משם העצם "בגדים": "והיו הבגדים לגופי של יום יום". סדר מלים זה מאפשר לייחס את הצירוף "יום יום" גם לגוף ולא רק לבגדים. בחטיבה השלישית שוב משנות מלים אלה את מיקומן והפעם גם את תפקידן והן הופכות לתיאור זמן: "ילבש גופי שבת יום יום". הזזה זו מקרבת את "יום יום" לניגודו - "שבת". |
||||||||
|
כתיאור זמן. כאן הוא סמוך למלה "כלה". שתי קבוצות המלים "שבת יום יום" ו"כלה יום יום" הן בלתי אפשריות במובן המילולי המקובל של המלים והן טעונות במשמעות אישית ומטאפורית אשר הלכה ונבנתה במהלך השיר. |
|
|
|
|
|
השיר. |
|
להגיב, ינמקו את בחירתם, וינסו להגיע לרשימה מוסכמת פחות או יותר, של תופעות שסביבן ייערך הדיון. |
|
השיר הבודד. מגמתה למנוע גישה מכאניסטית לשיר על פי רשימה נתונה וקבועה של היבטים (מסר, כותרת, חריזה, תמונות לשון וכו'). |
|
תיעשה מתוך רשימה נתונה. למשל: |
|
|