מתוך: חוזר המנהל הכללי, הוראות קבע / תשס/7 (ב), אדר א' התש"ס - מרס 2000

6. עקרונות ההוראה

6.1 תפקיד המורה

6.1.1 המורה כמתכנן הוראה

	הוא מתכנן את פעילותו בכיתה באופן שתתאים לצרכים שונים של תלמידים שונים.
	הוא בוחר בין שפע ומגוון של מקורות חלופיים מתוך מודעות ליתרונות ולמגבלות של כל אחד מן המקורות האלה.
	הוא מכין תכניות למידה דיפרנציאליות לתלמידים בודדים ולקבוצות של תלמידים, על סמך המידע שאסף באמצעות כלי אבחון דידקטי והאינטראקציות הלימודיות שהוא מקיים עם התלמידים באופן שוטף (הדיפרציאליות תבוא לידי ביטוי בזמן המוקדש לאינטראקציה בין המורה לתלמיד, ביעדי הפעילות, בסוגי הטקסטים ללמידה, בנושאים ללמידה, ביחס שבין למידת ה"איך?" ובין למידת ה"על" ובהקשרים החברתיים שהפעילות תתרחש בהם).
	הוא מתכנן פעילויות מאתגרות ומעניינות המאפשרות בחירה וקבלת החלטות מצד התלמיד.
	הוא מתכנן עיסוק בבעיות, בסוגיות אקטואליות ובדילמות המפתחות מודעות חברתית-סביבתית.
	הוא בקיא בתכניות הלימודים הרשמיות של המשרד ומשתמש בהן כמקור לבניית תכנית הלימודים הבית ספרית.
	הוא מפתח תכניות המזמנות שיתוף מערכתי עם הקהילה ומשקפות את ערכיה התרבותיים.
	הוא מכין את תכניות ההוראה תוך התחשבות באפשרויות שהטכנולוגיה המתקדמת מציעה ותוך התייחסות להערכת ההישגים הלימודיים.

6.1.2 המורה כמארגן סביבה לימודית

	הוא מארגן את הסביבה הלימודית בכיתה ומחוצה לה באופן שיעודד את מעורבותם של התלמידים.
	הוא משתף את התלמידים בארגון הסביבה הלימודית ובתכנון זמנם.
	הוא אחראי לכך שבסביבה הלימודית יימצאו חומרים מגוונים הן בשפה (ספרים, עיתונים, סרטים ועוד), הן במידת המורכבות (אמצעי המחשה מסוגים שונים) והן בתכנים (בסביבה הלימודית ייכללו גם תכנים הנלמדים בכיתה וגם כאלה שאינם נלמדים בה).
	הוא משלב את הסביבה מחוץ לכיתה במערך הלימודים לצורך - ניצול הפוטנציאל הלימודי הקיים בסביבה שמחוץ לכיתה; המחשה של מושגים ורעיונות תוך התנסות ואינטראקציה עם המציאות הממשית; ביקור במקומות ההתרחשות של אירועים נלמדים.
	הוא מעודד יצירת חומרים מסוגים שונים על ידי התלמידים (כגון בעיות מתמטיות, סיפורים, משחקים, מאגרי מידע דיגיטליים, סרטים, עבודות שנחקרו בהן תחומי עניין אישיים) ויודע להפכם למקורות למידה נוספים לאלה העומדים לרשות כלל התלמידים.
	הוא מנצל את הצעותיהם ואת יזמותיהם של התלמידים להעמקה ולהרחבה של נושאי הלמידה האישיים שלהם וגם של הנושאים שכל כיתה עוסקת בהם.
	הוא מתכנן את הזמן תוך ניצולו היעיל.
	הוא מאפשר לתלמיד לפעול באופן עצמאי-יחידאי ובשיתוף עם עמיתים.
	הוא מזמן לתלמידים מסגרות למידה ארוכות טווח, כמו פרויקטים, נושאים אישיים, עבודות חקר ויזמות שבאמצעותם הוא מפתח התמדה, תכנון ארוך טווח, יסודיות, אחריות ועוד.
	הוא מזמן לתלמידים התנסויות המטפחות כשרים מגוונים לתפקוד חברתי ולתרומה חברתית, סקרנות, יצירתיות וגמישות בחשיבה והתייחסות ללמידה כאל מציאות חיים מהנה.
	הוא מפתח אקלים כיתה תומך, שבו ילמדו התלמידים להתייחס בכבוד לרעיונותיהם של עמיתיהם, גם אם הם טועים. בכך הוא עוזר לתלמידים ללמוד שיש דרכים שונות להגיע לפתרון, שלכל אחד יש הצעות כיצד לעשות זאת, ושגם להצעות שגויות יש היגיון.

6.1.3 המורה כמלמד

	הוא מכוון את הפעילות באופן שבמהלכה התלמידים ירגישו בטוחים כי הם יודעים, יתפקדו במיטבם ויהיו מודעים שגם כאשר הם "טועים" הם לומדים.
	הוא מביא למודעות התלמידים את אסטרטגיות הפעולה שהם נוקטים בהן ללמידה. המורה משוחח עם התלמידים על כך ושואל למניעיהם ולכוונותיהם.
	הוא מייעץ לתלמידים בכל הקשור למקורות מידע ולשימוש המושכל בהם.
	הוא מדגים לפני התלמידים דרכי למידה, דרכי חשיבה ודרכי התקשרות. הוא עושה זאת באמצעות ביצוע הפעולות בהקשר אותנטי עד כמה שאפשר ובליווי המללת התהליכים המתבצעים.
	הוא מקשיב לרעיונות התלמידים ולטיעוניהם ומבקש מהם להבהיר ולהצדיק אותם, לעתים בעל פה ולעתים בכתב.
	הוא מעודד את התלמידים לפתח כיוון מחשבה מסוים שהתחילו בו, שואל שאלות הבהרה או שאלות המובילות למחשבה נוספת וממקד את תשומת לב התלמידים להיבטים מסוימים העולים מעבודתם או מדבריהם.
	הוא מחליט מתי לאפשר לתלמידים להתמודד בעצמם עם קשיים שעולים, מתי להבהיר נושא, מתי לשאול שאלות מכוונות או מתי לספק להם מידע או להדגים להם התנהגות מסוימת או תהליך מסוים.
	הוא מטפח הנעה ומעודד את הלומד לחקור את העולם הסובב אותו, לחפש אחר הרלוונטי וליצור אינטגרציה של המידע וארגונו כדי להגיע למשמעות קוגניטיבית, רגשית וחברתית. טיפוח זה ייעשה בתוך הקשר ולא בנפרד.
	הוא מעורר בתלמידים עניין אישי, העזה, יצירתיות, נטילת סיכונים וסקרנות לגילוי ומעודד אותם על ידי קבלה של גילוייהם, על ידי השראה של אווירה נינוחה, על ידי העברת אחריות אל הילדים ועל ידי אהדה ועניין אמיתיים מצדו.
	הוא מצפה לתפקוד מיטבי מכל תלמידיו. הוא בקיא בדרכי הלמידה של ילדים ובדרכי חשיבתם, ולכן הוא יודע שהילד מתפקד תמיד כמיטב יכולתו וידיעותיו ברגע הנתון אך בו זמנית יש בכוחו לשפר ולשכלל את תפקודו על ידי למידה מתמשכת ובלתי פוסקת.
	הוא מנהל שיח עם התלמידים, עם הוריהם ועם הקהילה כדי לזמן תהליכים לפיתוח הלומדים.
	הוא מעודד את מתן הביטוי לייחודי אצל כל אחד מהתלמידים על ידי יצירת אווירה ותנאים שיכבדו צורות ידע מכוונות, צורות חשיבה שונות ודרכי ביטוי מסוגים שונים.

6.1.4 המורה כמאבחן, כעוקב וכמעריך

	הוא משתמש בכלים פורמליים ובלתי פורמליים של חלופות בהערכה כדי לאסוף מידע על הידע שהתלמיד מביא אתו לבית הספר (ידע פרוצדורלי וידע דקלרטיבי).
	הוא יודע כיצד ומתי לשאול ולעורר שיחה אצל התלמיד שתאפשר למורה להתחקות אחר דרך החשיבה של התלמיד ואחר המושגים שהוא פיתח והמשמעויות שהוא יוצר.
	הוא יודע לאבחן את הייחודי בכל אחד מהתלמידים באמצעות רגישות והקשבה.
	הוא מבצע תהליכי אבחון דינמיים תוך כדי תהליך ההוראה.
	הוא מגבש תמונה כוללת אודות נקודות החוזק והתורפה בתפקודו של התלמיד בעזרת המידע שאסף באמצעות המפורט בסעיפים הקודמים.
	הוא מגיב לתלמיד בדרך העוזרת לו לכוון את המשך פעילותו והתורמת לקבלת ההחלטות העתידיות של הילד.
	הוא מתעד את העשייה של התלמידים ושל עצמו לצורך מעקב, תכנון ודיווח לנוגעים בדבר.
	הוא מעלה שאלות אודות דרך ההוראה שלו (למשל, דרכים לשיפור הארגון של הכיתה, להגנת אופן החשיבה של ילדים ולהערכה חלופית ועוד), ומחפש דרכים לאיתור מידע שיעזור במציאת תשובות.

6.1.5 המורה כמטפח את המקצועיות שלו

	הוא יוזם ומנצל הזדמנויות להביא את העשייה היחידאית שלו לפני קבוצת שיח של עמיתים לצורך תכנון, דיון, למידה, ויכוח והעלאת אפשרויות חלופיות ועוד.
	הוא קורא ספרות מקצועית ומתעדכן בתיאוריות ובעשייה המקצועית של עמיתים.
	הוא משתמש בטכנולוגיות עכשוויות לצרכיו המקצועיים ובחיי היום יום בכיתה (בהוראה).
	הוא קורא ומכיר את תכניות הלימודים הרשמיות ושוקל מה הוא לוקח מהן לעבודתו ומה הוא מאמץ כקווים מנחים.
	הוא קורא מסמכים ומכיר מסרים הקשורים במדיניות החינוך של המשרד, נוקט עמדה כלפיהם ויוצר לאורם את הפרקטיקה היחידאית שלו.