תכנית היסוד
	אפיוני הלימודים
	דרכי ארגון

2. תכנית היסוד

תכנית היסוד בבית הספר היסודי מבוססת על שבע גישות לעולם הדעת:

2.1 הגישה הסמלית לשונית, המתבטאת בהוראת לשון האם הכתובה והדבורה ובפיתוח הכישרות האוריינית.

	אנגלית למגזר היהודי ולבתי הספר במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי: לימודי רשות מכיתות ד' ולימודי חובה מכיתות ה'.
	עברית לבתי הספר במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי: רשות מכיתה ב' וחובה מכיתה ג'.
	ערבית לבתי הספר היהודיים: רשות מכיתה ה?.

2.2 הגישה הסמלית לוגית, המתבטאת בהוראת המתמטיקה.

2.3 הגישה המורשתית תרבותית (יהודית, ערבית, בדואית ודרוזית)

2.4 הגישה החברתית הומניסטית, המתבטאת באמצעות -

	לימודי המולדת והחברה - חובה;
	אזרחות ודמוקרטיה - חובה;
	גיאוגרפיה - חובה מכיתה ה?;
	היסטוריה - חובה מכיתה ו?;

2.5 הגישה המדעית-טכנולוגית

2.6 הגישה האסתטית אמנותית,

2.7 הגישה הקינסתיטית גופנית

3. אפיוני מבנה הלימודים

3.1 מתן אוטונומיה לבית הספר

	צוות בית הספר, המכיר את צורכי הילדים והקהילה, יפתח תפיסת עולם חינוכית הנגזרת מיעדי מערכת החינוך של מדינת ישראל, יגבש על פיה תכנית לימודים בית ספרית, תחומית או בין-תחומית, ויתאים את שיטות ההוראה ואת הזדמנויות הלמידה לנסיבות המקומיות.
	בכל תכנית לימודים בית ספרית הנגזרת מתכניות הלימודים שהאגף לתכניות לימודים מפרסם בית הספר רשאי לקבוע את מושגי היסוד, את התכנים המרכזיים ואת הערכים ואת המיומנויות שברצונו להקנות לתלמידיו.
	בתחום של הפגשת התלמיד עם מורשתו (היהודית, הערבית, הבדואית או הדרוזית) יש לאפשר לקהילה החינוכית המקומית לגבש ולקבוע את תכנון הלימודים בבית הספר, אף זאת בהלימה למטרות החינוך של מדינת ישראל וליעדי מערכת החינוך.
	בית הספר יהיה רשאי לקבוע עבור כל תלמיד את הזמן הדרוש ללמידת המיומנויות, המושגים והתכנים המרכזיים בכל תחום או נושא.
	כדי לממש את האוטונומיה עד לרמת התלמיד יש לאפשר לתלמידים מידה רבה של נטילת יזמה, בחירה ומעורבות בתכנון הלמידה, תוך קיום שיח מתמיד עם עמיתים, עם מורים, עם הורים ועם חברים נוספים בקהילה.
	על בית הספר להקצות בתכניתו מקום לכל אחת מ-7 הגישות לעולם הדעת כפי שפורטו לעיל, בתת סעיף 2, "תכניות היסוד".

3.2 קידום התלמידים במקום מיונם

קידום תלמידים מתממש באמצעות -

	קידום מסגרות לימוד גמישות ומשלבות שאינן מתייגות;
	עידוד מגמת הקידום של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות רגילות;
	יישום המדיניות של טיפול בילדים מוכשרים, בעיקר בבתי הספר הרגילים (ועדיף בכיתותיהם הרגילות) ולא בכיתות ובמוסדות מיוחדים;
	קיום ההנחיה להימנע מיצירת הקבצות בלימוד מיומנויות היסוד בכל הכיתות של בית הספר היסודי;
	פיתוח תכניות לימודים מגוונות וגמישות שאינן מנוסחות במונחי זמן אחיד;
	עידוד שיטות הוראה דיפרנציאליות (פרטניות וקבוצתיות).

3.3 פיתוח כשירות אוריינית

4. דרכי ארגון

4.1 הוראה תחומית על פי מקצועות (הוראה דיסציפלינרית)

4.2 ארגון תחומי הדעת על פי אשכולות

4.3 מיקוד הלמידה כנקודת מוצא ללמידה תחומית ובין תחומית

מיקוד הלמידה יכול להיות מבוסס על:

	קשרי-על בין מושגים. קשרי על אלה מחברים תחומים שונים ויוצרים צירוף אחר, חדש ומורכב יותר.
	יסוד מארגן שהתכנים מתארגים סביבו. יסוד מארגן כזה יכול להיות רעיון מרכזי, בעיה, תופעה, תהליך, ערך, עיקרון או היבט. בכך יכול הארגון הממוקד לשקף מציאות שבה הסביבה הטבעית אינה מחולקת לפי תחומים (דיסציפלינות) אקדמיים אלא לפי קשרים סביבתיים אורגניים.
	נושא או תחום אינטגרטיבי היוצר מצב של ראייה שונה וחדשה של תוכני הלימוד. במצב זה התכנים אינם מתחלקים לפי שייכותם למקצועות קלאסיים אלא לפי מערכות ורשתות קשרים מורכבים.
	שילוב בין תכנים ומקצועות. משמעו של שילוב זה הוא תיאום או מיזוג של תכנים במסגרות של שני מקצועות (או יותר), באופן שנושאים זהים המופיעים בשני מקצועות או נושאים שיש ביניהם זיקה יילמדו בתיאום.